הפעל עצור
  • 1
  • 2
  • 3

יומן מסע אישי

מבוסס על סיפורה של עדי (שם בדוי. הפרטים המלאים שמורים במערכת)
ליאת י.

(הסיפור נכתב עבור המגזין "אחותי" היוצא לאור מבית יד לאחים אחת לחודשיים ומופץ לנשים ונערות שאנו בקשר עמן)

 

   

10 יוני 2015
לא יודעת איך להתחיל... "יומני היקר שלום"? מצחיק אותי לחשוב שחזרתי לכתוב יומן. לא עשיתי זאת מאז בית הספר היסודי. אבל, למען האמת, אין לי אף אחד שאני יכולה לדבר איתו עכשיו על מה שעובר עלי, ואני חייבת לפרוק את אשר על ליבי...
שתבין יומני היקר (חחחח... אני מנסה להתרגל לרעיון), יש לי משפחה מקסימה שאני אוהבת ושאוהבת אותי, יש לי הרבה חברות שישמחו לדעת מה קורה איתי ויש לי את ענבר חברתי הטובה והאהובה. אבל אני פשוט מתביישת לשתף אותם.
למה? כי אני - עדי - נמצאת בקשר עם סאמר, וסאמר - למקרה שזה לא ברור - הוא בחור ערבי. אוף... אמרתי את זה סוף סוף... נכון שזה רק לך ואתה בסך הכל דף נייר, אבל גם זה משחרר...
אני בקשר עם בחור ערבי! אני, אני... אין לי שמץ של מושג איך נכנסתי לזה ועוד יותר שאין לי מושג איך יוצאים מהסיפור הזה בשלום. אני יודעת שהמשפחה שלי תהיה כל כך מאוכזבת ממני אם תדע, וגם החברות.
יומני היקר, דף הנייר שלי, היחיד שמקשיב אבל לא יכול לענות... אני באמת באמת לא יודעת מה לעשות ואין לי אף אחד בעולם שאני יכולה לשתף בזה.

18 יוני 2015
אני חוזרת עכשיו מפגישה עם סאמר. אחרי העבודה בסופר פארם (שם בעצם הכרנו, אני קופאית והוא עובד שם בבית המרקחת) יצאנו, כל אחד בנפרד, ונפגשנו בפארק שבקצה השכונה. הפארק הזה בדרך כלל שומם, רק לעיתים רחוקות מגיעים לשם תמהונים, אז אין סכנה שמישהו יראה אותנו.
מידי פעם אני חושבת לעצמי, אז מה אם מישהו יראה אותנו... מה זה הגזענות הזאת?! מה, במדינה דמוקרטית, במאה ה-21 לא יכול להיות קשר בין יהודיה לערבי?! הרי כולנו בני אדם, אז למה לשנוא סתם?
וסאמר, סאמר הוא בחור באמת טוב. הוא נראה כמו כל החבר'ה מהשכבה שלי בבית הספר. הוא מאוד אדיב. הוא יודע לחזר כל כך ברגישות. הוא כותב לי פתקים משמחים, שולח הודעות מרגשות, אומר לי מילים יפות שאף פעם לא אמרו לי. וכל המתנות הקטנות האלה... רואים שהוא חושב עלי כל הזמן. גם כשאנחנו לא ביחד. והפגישות שלנו תמיד כל כך מרגשות ומשמחות אותי.
די! לא אכפת לי ערבים יהודים. אני מאוהבת!
רק, נקודה אחת לא כל כך נוחה לי... שאני לא יכולה לספר על זה לאף אחד... למה בעצם?

24 יוני 2015
שלום לדף הנייר האהוב עלי. אני חייבת לספר לך שאתה כבר לא היחיד שיודע על הקשר שלי עם סאמר. סיפרתי לענבר. אבל - תמיד תזכור שאתה היית הראשון לדעת... ולמען האמת, נראה לי שאתה גם היחיד שלא שופט אותי (או לפחות לא יכול להגיד את זה בקול...).
היום לפני העבודה בסופר פארם נפגשתי לקפה עם ענבר. בגלל הפגישות עם סאמר לא יצא לשתינו להיפגש כבר תקופה. מפה לשם, קישקשנו וקישקשנו כמו שרק בנות יכולות לקשקש ובשלב מסויים היא הסתכלה עלי ואמרה לי שאני נראית ממש קורנת וכמו שהיא מכירה אותי אני בטח מאוהבת.
אז צחקתי.
היא מייד הבינה שיש לי קשר עם מישהו והתחילה לשאול ולשאול ולשאול. כשלא רציתי לענות היא ממש נעלבה, ואז עשיתי טעות (כך לפחות זה נראה כרגע) וסיפרתי לה.
בתחילה היא הייתה המומה ורק הסתכלה עלי. אחר כך, הזמינה מהר חשבון ולקחה אותי משם כדי שאף אחד לא ישמע על מה אנחנו מדברות. והיא כעסה. כל כך כעסה. ואמרה שהיא המומה מהמעשה שלי, ואיך אני - חברתה הטובה - עושה בושות כאלה, ומה יהיה אם ההורים שלי ידעו, והחברים, ואני הרי בטוח תכף אחטוף ממנו מכות, ויש מלא סיפורים כאלו שנגמרו ממש רע, ובכלל אני יהודיה וזה ממש לא קשור ועוד הרבה "וויים"...
עד שפשוט התחלתי לבכות. לא יודעת מאיפה הדמעות האלו הגיעו. אוף!
ענבר הבינה שהיא עברה את הגבול, אז היא רק חיבקה אותי ושתקה (חבל, אם הייתי יודעת שתשתוק הייתי מתחילה לבכות קודם...).
ואם זה לא מספיק, לפני חצי שעה בערך, היא התקשרה אלי לספר לי על ארגון שהיא שמעה עליו שעוזר לבנות כמוני (הֶלו? אני לא צריכה עזרה...), 'יד לבנים' או 'יד לבנות' או משהו כזה.
"תקראי עליהם קצת בגוגל", היא הוסיפה, "יש להם מלא סרטים על נשים שעברו את זה ומספרות את הסיפור שלהן. את חייבת!".
היא נתנה לי את המספר שלהם וחפרה וחפרה וחפרה עד שהוציאה ממני הבטחה שאתקשר אליהם.
זה יחכה למחר.

 



 
1 יולי 2015
סאמר מקסים מקסים מקסים. אני כל כך מאוהבת. נהנית מכל רגע, מהשיחות שלנו, מהמפגשים.
ולא אכפת לי מה כולם יגידו!
ולמרות שלא אכפת לי מה יגידו, מזל שאף אחד לא יודע, כי מי יודע מה יגידו...
אה... לרגע שכחתי, כמעט אף אחד לא יודע ... והזאת שכן יודעת - פשוט מ ש ג ע ת!
כבר שבוע מאז שסיפרתי לה והיא לא מרפה ממני. בכל שיחה שלנו היא שואלת אותי אם התקשרתי לארגון ההוא, אם ראיתי סרטים שלהם ביוטיוב, אם התעוררתי...
התעוררתי? אם לומר את האמת היא עושה לי חשק ללכת לישון.
לילה טוב.
אגב – נזכרתי, לארגון ההוא קוראים 'יד לאחים'.

6 אוגוסט 2015
כבר יומיים שאני מסתגרת ובוכה. לא בשליטה שלי. אני לא מאמינה שזה קרה לי. פשוט מתביישת ומרגישה מרומה. הוא עבד עלי ואני לא ראיתי. איזה תמימה הייתי. לא יכולה לספר לאף אחד ואפילו מתביישת לכתוב את זה כאן.
הלב שלי שבור.
לילה טוב, הולכת לישון לפני שאתה הופך מיומן לחבילת מגבונים לחים... זה לא אני זה הדמעות...

7 אוגוסט 2015
כל הלילה לא ישנתי, מזל שהיום יום שישי ואין לי משמרת בסופר-פארם.
החלטתי שאני חייבת לדבר עם מישהו, אז אזרתי אומץ ועשיתי את זה. התקשרתי למספר של 'יד לאחים' שנתנה לי ענבר. לקחו ממני פרטים ותוך כמה רגעים חזרה אלי עובדת סוציאלית כוננית.
סיפרתי לה הכל... עם הרבה דמעות... טוב, כמעט הכל. כי אפילו לה התביישתי לספר שסאמר פשוט רימה אותי והוא בכלל עומד להתחתן עם בת זוג מהכפר שלו. אז סיפרתי לה הכל - חוץ מזה.
היא הקשיבה ואמרה שהיא כל כך שמחה שפניתי אליהם. להפתעתי היא לא שפטה אותי ולא הטיפה לי מוסר. היא עודדה וחיזקה אותי. היא אמרה שיש עוד בנות כמוני וכל הכבוד שאזרתי כוח לפנות לעזרה. מרגע זה אני לא לבד. היא הבטיחה שבתחילת השבוע תיצור איתי קשר עובדת סוציאלית מאזור המגורים שלי ותקבע איתי פגישה, על כוס קפה. עד אז, היא אמרה, אני מוזמנת להתקשר אליה בכל עת.
בלב בפנים הרגשתי פתאום הקלה עצומה. לא יודעת להסביר.
לא מתחשק לי לספר לענבר שהיא צדקה ושפניתי אליהם. אני מסננת אותה כבר כמה ימים.

9 אוגוסט 2015
היום התקשרה אלי אורית העובדת הסוציאלית מ'יד לאחים' וקבענו פגישה למחר בבית קפה, כאן באזור.
הראש שלי מלא במחשבות והלב שלי שבור. אני לא מבינה איך לא ראיתי את זה קודם. איך לא שמתי לב שאני לא האישה היחידה בחייו.
והוא מצידו – כאילו כלום – מתקשר אלי כל הזמן ושולח הודעות. כאילו לא גיליתי לפני רגע את האמת עליו! מה הוא חושב לעצמו?!
כשאני חושבת על זה, זה פשוט הזוי. הוא רגע לפני חתונה. הוא אמור להיות בהתרגשות ובתקופה כל כך יפה בקשר עם אשתו לעתיד, ובמקום זה - מה שהוא עושה זה לחפש קשרים אחרים. מזעזע!
אני מרגישה כמו בתוך חור שחור שבולע אותי ואני רוצה לצאת מזה!!!! אבל איך????
כנראה שבאמת המנטאליות להם שונה משלנו וכל מה שענבר אמרה זה באמת נכון. אגב – עוד לא סיפרתי לה כלום... אני עדיין מתחמקת ממנה... אחרי הכל מה כבר אפשר לומר.
אבל, דבר אחד אני לא מבינה – למה דווקא אני?

10 אוגוסט 2015
   

נפגשתי היום עם אורית העובדת הסוציאלית. זו הפעם הראשונה שאני פוגשת אותה אבל הרגשתי כל כך נוח. כל כך נוח שלא הפסקתי לבכות וסיפרתי לה הכל הכל הכל... גם על זה שסאמר מתחתן. היא היתה מקסימה וקשובה וממש עודדה אותי. לא חשבתי שבכזאת קלות אפתח בפני מישהו זר. היא ידעה לשאול את השאלות הנכונות ולהגיד את הדברים שהייתי צריכה לשמוע, כדי להירגע קצת.
היא לא הופתעה מהעובדה שסאמר מתחתן. מסתבר שהוא לא היחיד שמתנהל ככה ובארגון שלהם הן פוגשות הרבה בנות שגילו תוך כדי הקשר עם בן הזוג הערבי (ולפעמים מאוחר מידי) שיש עוד נשים בתמונה.
בפגישה איתה גם הבנתי שאני לא אשמה במצב הזה. יש משהו מרגיע בידיעה שהבעיה היא לא שלי ולא אצלי...
סיפרתי לה בכנות על הבילבול שיש לי בלב עכשיו. שאני שונאת אותו וכועסת עליו, ומצד שני גם מתגעגעת ובאופן אבסורדי מרגישה שאני רוצה לראות אותו שוב. היא הבינה אותי לגמרי. מסתבר שגם בזה אני לא לבד... היא הסבירה לי בעדינות שזה טבעי ונורמלי שיִקרה ושלא אבהל אם צצים לי רגשות כלפיו.
לפני שנפרדנו, הבטחתי לה שגם אם הוא ממשיך להתקשר (בנתיים אני לא עונה לו) וגם אם הלב שלי מתבלבל ורוצה – אני לא נפגשת איתו בשום אופן. או כמו שאורית אמרה – "עכשיו את חייבת להשליט את השכל על הרגשות".
יצאתי בתחושת הקלה גדולה. מחכה לפגישה הבאה איתה.

16 אוגוסט 2015
סאמר לא מפסיק להתקשר אלי ולשלוח לי הודעות. הוא כותב לי שאני האחת, שאשתו לעתיד זה סתם כי המשפחה שלו מכריחה אותו, שהוא לא מרגיש אליה כלום ואותי הוא תמיד יאהב. הוא כותב וכותב ואני מרגישה כל כך חסרת אונים. אני יודעת שהוא לא טוב לי, שכל הקשר הזה בעייתי אבל לא מצליחה להפסיק לחשוב עליו.
היום באחת ההפסקות בעבודה הוא ניגש אלי וניסה להתחיל לדבר. זה בילבל אותי כל כך ולרגע הרגשתי שאני שוב נשבית בקסמו. אבל אז נזכרתי באורית ובדברים שדיברנו עליהם בשיחה... להשליט את השכל על הרגשות... זה קשה אבל זה הדבר הנכון. קמתי והלכתי משם.
ממש מנסה שלא יהיו לנו משמרות חופפות. אדבר שוב עם האחראי.
ענבר, אגב, הפסיקה להציק לי על סאמר. אולי היא מרגישה שקורה משהו...

27 אוגוסט 2015
אני נפגשת עם אורית העובדת הסוציאלית אחת לשבוע וכל פגישה איתה מחזקת אותי יותר ויותר. אני כל כך שמחה שפגשתי אותה. לאט לאט אני לומדת להחזיר לעצמי את האמון ברגשות שלי, לומדת לא לתת לרגש לנהל אותי. מבינה יותר שקשר כזה הוא בלתי אפשרי. הפערים המנטאליים הם עצומים!
לפעמים, כשאני רואה זוגות הולכים יחד ברחוב או יושבים בבית קפה, אני מבינה כמה רע היה הקשר הזה. כל כך רע שתמיד צריך היה להסתיר אותו. לשבת בגנים, בחושך, במקומות שאין בהם אנשים. קשר שכולו סוד בתוך סוד. לאן כבר יכולנו להתקדם יחד ככה?!
בעידודה של אורית, שיתפתי את ענבר במה שקרה בזמן האחרון והודיתי לה על שהכירה לי את ארגון 'יד לאחים'. ענבר חיבקה אותי חזק ולא אמרה דבר.
אני כל כך שמחה שזה מאחורי.

30 אוגוסט 2015
אני מרגישה כל כך טוב עם עצמי מאז שהסיפור הזה נגמר!
מסתבר שבניגוד למה שחשבתי, אנשים כן חשדו שאני בקשר עם סאמר. ראו אותנו מסתודדים בעבודה ואפילו בפארק. מעניין, דווקא כשהכל נגמר פתאום כולם מדברים איתי על העניין.
הכל נגמר. הכל נגמר. הכל נגממממר.

10 ספטמבר 2015
לא נפגשתי עם אורית בשבועיים האחרונים. ביטלתי את שתי הפגישות שקבענו בתירוצים שונים. למען האמת, ניסיתי להתחמק מלהביט לה בעיניים. לכולם אני יכולה להגיד שזה נגמר והם יאמינו לי. אבל אורית, אורית רואה מה קורה בלב שלי פנימה. ככה לפחות אני מרגישה.
אתמול, כשהרגשתי שאני כבר לא יכולה לשאת את הדברים עם עצמי, התקשרתי אליה וקבענו פגישה להיום. היא כבר הבינה לבד. הייתי בטוחה שהיא תתאכזב ממני או תכעס עלי. אבל היא קיבלה את זה בהבנה, הביטה בי והקשיבה במבט טוב.
סיפרתי לה שהוא התקשר לפני שבועיים ולא הצלחתי לעמוד מולו הפעם. נפגשנו מאז כמה פעמים. הוא כבר התחתן ואפילו הספיק לריב עם אשתו, כך הוא אמר. הוא מתגעגע אלי ורוצה להיות איתי ולא איתה.
בפגישה האחרונה איתו, שהיתה שלשום, ישבנו שם בפארק החשוך - שוב בלי שאיש יראה אותנו, בהסתרה גדולה - ופתאום הרגשתי גועל! גועל ממנו, גועל מעצמי. פשוט גועל. לאן הגעתי?!
אני. עדי. הילדה המוצלחת של אמא ואבא. התלמידה הטובה. עם מלא חברים שאוהבים אותי. אני הצעירה שכל החיים עוד לפני. אני הפכתי להיות בת זוג שנייה ונסתרת של בחור ערבי נשוי!
הסתכלתי עליו ולא הבנתי למה אני עושה את זה לעצמי. אני הרי הורסת לעצמי את החיים כך. פתאום הבנתי את המשמעות האמיתית של מה שאורית אמרה לי בפגישות – להשליט את השכל על הרגש ולא לתת לרגשות לנהל לי את החיים.
סיימנו את הפגישה. סאמר הלך ואני ידעתי שאני לא רוצה לראות אותו יותר - לעולם!

21 ספטמבר, ערב יום כיפור תשע"ו
ראש השנה האחרון היה אחד החגים המרגשים בחיי. מלא במחשבות על העבר ועל העתיד שבפתח. הרגשתי שפתאום, בתוך כל הבלגן שהיה לי בחיים, גיליתי את הקדוש ברוך הוא.
התפללתי המון (בדרכי שלי) וקיבלתי החלטות טובות להמשך. אני מתחילה דרך חדשה. במהלך הקשר עם אורית הגעתי להבנה שכל הקשר עם סאמר התחיל בגלל חוסר בטחון עצמי גדול מאוד שהייתי בתוכי. למרות שכלפי חוץ הכל היה בסדר, בתוך תוכי לא חשבתי שאני שווה משהו, לא חשבתי שאני טובה מספיק. וסאמר נכנס בדיוק שם, בחור הגדול הזה.
כשסיפרתי לאורית העובדת הסוציאלית שאני מתכוונת לצום השנה ביום כיפור, כדי לכפר על החטא שעשיתי בעצם הקשר עם סאמר, היא לא אמרה דבר. היא רק הביטה בי וחייכה אלי ברוך. כמה טוב שהיא שם.
הקשר ביני לבין ענבר חברתי חזר להיות כמקודם. אין לי יותר מה להסתיר ואני בטוחה בעצמי. אני מודה לה בכל יום מחדש על שהייתה הראשונה שפקחה לי את העיניים, הכירה לי את ארגון 'יד לאחים' ובכך סייעה לי לצאת מכל המצב הבעייתי בו הייתי שרויה. כל הסיפור הזה נתן לי הרבה חומר למחשבה.


 






 
1 נובמבר 2015

היום היה פיגוע בתחנה המרכזית בעיר. מחבל ערבי רצח שלושה בני אדם. סתם.
רוע סתם.
 רוע בשביל רוע.
הפיגוע זיעזע אותי, זה הרי קרה כאן בעיר, כל כך קרוב.
אני מתביישת רק מהמחשבה שהייתי בקשר עם סאמר. יודעת שזה לא יקרה יותר לעולם. קשר כזה לא שייך בכלל. מתחשק לי לצעוק את זה לעולם! להזהיר בנות אחרות. שתדענה להיזהר רגע לפני.
כששיתפתי בזה את אורית, היא אמרה שבהמשך אוכל להשתתף בפעילות ההסברה של 'יד לאחים' ולשתף בנות אחרות בסיפור שלי. כדי להאיר את עיניהן, להזהיר, לחזק. אני כבר מחכה לזה בכיליון עיניים.
סאמר חזר לשלוח לי הודעות. היום עניתי לו שאם הוא ישלח לי עוד הודעה אחת נוספת אראה זאת כהטרדה ואגיש נגדו תלונה במשטרה! נראה לי שהוא היה בהלם, אבל למי אכפת. העיקר שיפסיק.
כתבתי את זה לאורית והיא ענתה שהיא כל כך שמחה וגאה בצעד הזה שלי.

10 נובמבר 2015
אני מרגישה בן אדם חדש.
היום סיימתי לעבוד בסופר-פארם וביום ראשון אני מתחילה עבודה חדשה בגן ילדים. אני מתרגשת כל כך. התחלה חדשה.

הדפסשלח לחבר

עוד סיפורי הצלה מטמיעה

דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד
יד לאחים – לא מוותרים על אף יהודי - טל: 03-6154100