הפעל עצור
  • באנריםהמצביא

האלימות נגד נשים - המכה של העולם הערבי
9/12/2007


מכה מתחת לחגורה:
בעיר בצרה שבעיראק הכתובת היתה ועודנה על הקירות באותיות אדומות ובולטות בזו הלשון: "אנו מזהירים (אתכן, הנשים) שלא ללכת גלויות ראש ומאופרות. מי שתעבור על כך - תיענש!". לא מדובר בסתם סיסמא. לפי מקצת הדיווחים, בשבועות האחרונים נמצאו כארבעים גופות של נשים כשהן מתגוללות ברחובות העיר המאוכלסת ברובה בשיעים. מקצתן נרצחו עם ילדיהן. הסיבה - "חוסר צניעות".

אמנם אישים בולטים באזור דוחים את המספרים הללו, אך גם הם אינם כופרים בקיומה של אלימות הבולטת נגד נשים בעיראק. "אנו קוראים למפקד המשטרה לחשוף את שמות הנשים והתאריכים בהן נרצחו. המטרה היא להראות שבצרה כושלת מבחינה ביטחונית ולהתאים לה תוכנית ביטחונית חדשה בשל מטרות פוליטיות", אומר שר התחבורה העיראקי לשעבר, סלאם אל-מאלכי, לרשת "אל-ערביה", אך באותה נשימה הוא מוסיף: "אולי היו אלה ארגונים קיצוניים שביצעו את הרציחות, או אולי אלה קרו בשל בעיות בין השבטים. ייתכן שמדובר בנשים שעברו על המוסכמות החברתיות או שמדובר בנשים שנרצחו בגלל שעבדו עבור הכוחות הבריטיים".

בצרה היא רק דוגמה אחת לתופעה מעניינת למדי בעולם הערבי. כמעט מדי יום ניתן לראות כיצד עיתונים, תחנות טלוויזיה ואתרי אינטרנט מדווחים בחופשיות על אלימות נגד נשים ובתוך המשפחה ומגנים אותה. בנושא הזה, את הכביסה המלוכלכת כבר לא מכבסים רק בבית. נותנים גם לקוראים להשתתף בכיבוס ההמוני.

ממש בקצרה, ובאופן אקראי, נציין מספר דוגמאות מהשבועיים האחרונים, בהן עסקו כלי התקשות בתופעת האלימות נגד הנשים בעולם הערבי. הנה כך, לפני כשבועיים, דווח כי 96% מהאלימות נגד נשים במרוקו נעשית על ידי בעליהן. דו"ח של "האגודה הדמוקרטית לזכויות האשה" שהוצג בכנס בקזבלנקה לפני כשבועיים, ואשר זכה לסיקור גם ביומון "אל-קודס אל-ערבי" היוצא לאור בלונדון, הסביר כי 88% מהנשים שסבלו מאלימות הן נשים בגילאים שבין 18 ל-48 וכי למעלה מ-57% מהן הן עקרות בית. זאת ועוד: למעלה מ- 80% מכלל המקרים בהן עסקה האגודה נגעו לאלימות נגד נשים, וזה אומר לא מעט.

אבל מרוקו היא רק דוגמא אחת. בצידו השני של העולם הערבי, בקטאר, התמונה אינה שונה. מחקר שהוצג לפני כשבוע בדוחא, תחת הכותרת "האלימות נגד נשים בחברה הקטארית", מציג מאפיינים דומים. הדו"ח, שפורסם ברשת "אל-ערביה", מראה כי הגורמים האלימים ביותר כלפי הנשים בקטאר הם הבעלים, ואחר כך האבות והאחים. רק אחר כך מגיעות האמהות וקרובי המשפחה. אגב, כמעט כמחצית מאלה שסבלו מאלימות - טעמו את טעמה המר מאז ילדותן.

42% מנשות קטאר: "מגיע לנו"

אולם אלה אינם הממצאים המעניינים היחידים מהנסיכות הקטנה והעשירה. מתברר כי כ-42% מהנשים בקטאר דווקא מצדיקות ותומכות באלימות המופעלת נגדן. כן, קראתם נכון. 41.97%, אם מדייקים, מהנשאלות במסגרת המחקר שהוכן עבור "המועצה העליונה לענייני נשים בקטאר", סברו כי "הנשים ראויות לאלימות המופעלת נגדן". מנגד, פעילת נשים באמירות, ד"ר מוזה אל-מאלכי, לא נשארה אדישה לנוכח הנתונים וקראה "ללמד נשים קראטה" כדי להתמודד עם מקרי האלימות, אולם לפי שעה אין תומכים פומביים בהצהרה זו.

גם לבנון נתונה תחת מכה דומה. "באופן כללי, כשליש מנשות לבנון סובלות מאלימות", מסבירה יו"ר האגודה הלבנונית נגד אלימות נשים, לורה ספיר. ספיר, שצוטטה בסוכנות הידיעות הצרפתית לרגל יום השנה העולמי למאבק באלימות נגד נשים שחל ב-25 בנובמבר הסבירה כי אין בידיה נתונים רשמיים וכי מדובר בהערכות, אך גם כך מוסדות המדינה אינם מסייעים בסוגיה. "המדינה אינה עושה די כדי לסייע לנו. היא מתייחסת לאחינו כאל חברה מסחרית ולא מספקת לנו מקלט וביטחון, במיוחד כאשר גבר רוצה לנקום באשתו, אחותו או בתו... אין מקלטי הגנה ואנו עושים שימוש במרכזים סוציאליים ובמיוחד במרכזי דת נוצריים".

אז מה עושים? בסעודיה כבר מדברים על מנגנון משפטי נוקשה שירתיע את מי שמכה את אשתו או ילדיו. סגנית יו"ר "פרוייקט הביטחון במשפחה", האמירה עאדלה בן עבד אל-עזיז, אמרה לפני כשבועיים לעיתון "אל-ווטן" כי המציאות הכואבת מצריכה הגדלה של המאמצים ונקיטת צעדים כדי להוריד אותה. לדבריה, ישנה כוונה למנות שופטים מיוחדים שידונו בסוגיות אלה ויעניקו עונשים מרתיעים.

אך העניינים אינם מסתכמים בכך. במאמר יוצא דופן וגלוי לב קרא בעל הטור, מישל שמאס, לחברה הערבית להביט פנימה ולהכיר בבעיה. "כן, האיפוק, הקיצוניות והדיכוי אשר אנו מפעילים על עצמנו, על ילדינו ועל בתינו, וזה אשר מופעל עלינו בבתי הספר, האוניברסיטאות, מקומות העבודה ומקומות התפילה, הוא זה אשר דוחף את הצעירים ואת מקצת הגברים הנשואים להתנכל לנשים, לצעירות ואפילו לילדים ולתקוף אותם", כתב.

"האיפוק, הקיצוניות והדיכוי שולטים על צעירינו וצעירותינו, אשר נאסר עליהם להתערבב זה בזה מגיל קטן והיו מוקפים כל העת באיסורים שונים. לכן, אין להתפלא שאותם צעירים מוצאים מפלט לביטוי לרצונם המיני הכבוש באמצעות מילים קשות או ציור איברי מין על הקירות והדלתות. כל זה לא היה קורה אילו היתה הכוונה משפחתית, ואילולא היתה נסיגה בתפקיד החינוכי והמוסרי של בתי הספר והאוניברסיטאות... לפיכך, במצב הזה, אין לנו אלא לעסוק בנושאי המין, האלימות וההתמכרות", כתב בטורו "תופעת האלימות נגד נשים", במאמר שראה אור לפני כשבועיים באתר האינטרנט הסורי "סיריא ניוז".

"חינוך חילוני במקום הטפה דתית"

שמאס אינו מתכחש לעובדה כי הבעיות הללו הם גם נחלתו של המערב, אך הוא קרא לעולם הערבי להתמודד עם הבעיה באומץ ולהתחיל לפנים את המצב. "עלינו להכיר בכך שמה שמעסיק את מוחנו לרוב הוא המין. וכל עוד מרבית מחשבותינו, יומם ולילה, נתונות בכיוון הזה, לא נוכל לבנות חברה משגשגת, אלא רק נמשיך לצחוק על עצמנו כאילו אנחנו חברה צנועה" כתב.

לדבריו, אין להתעלם מהבעיה בטענה כי היא קיימת בעיקר בעולם המערבי. "כאילו אנו אומרים שכל עוד הוא במערב, אין צורך לטפל בכך. ישנם גם כאלה המנסים להתכחש באופן כללי לכך, כאילו הימלטות ממחלה היא האמצעי הטוב ביותר לרפא אותה ולהשתחרר מהסרטן הפושה בגוף החברה שלנו. אין זה אלא רק ניסיון להימלט מהאחריות הנופלת על כתפינו מלהכיר במחלה הזאת".

"מה שקורה היום בחברות הערביות גורם לנו לחשוש לבריאות הנפש של הדורות הבאים, שיצטרכו להמשיך בבניין מדינותינו ולהנהיג אותן לשגשוג. בפחד הזה צריך להוביל אותנו לחוש בבעיות האמיתיות של התופעות החולות הללו כדי שנוכל להיפטר מהן ולעקרן מהשורש", טען שמאס.

לדבריו, הפתרון לבעיה מתחיל בחינוך המוענק לצעירים. "אנו צריכים לחנך להכרה ולא לזרוע שקרים ופחד בנפשות. החברות שלנו זקוקות לחכמים חילוניים ולא ל'מולות', דרשנים וצעירים מתבגרים העוטים כיסויי ראש, ואשר כל מה שיש לכל אלה (להציע) הוא רק כמה מילים, הטפות ופסקי הלכה שאוסרים זאת. עלינו להפוך את בתי הספר והאוניברסיטאות שלנו לסביבה הראויה לצמיחתם של דורות חדשים, בעלי טכנולוגיה חילונית-אזרחית מתורבתת ומוסרית ובעלת הכרה אמיתית", כתב.

הדפסשלח לחבר

לכל המבזקים

דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד
יד לאחים – לא מוותרים על אף יהודי - טל: 03-6154100