תופעה מדאיגה: המיסיונרים אורבים לנושרים ברחובות
לא מדובר בסיפור מתח הזוי, אלא במציאות מחרידה: המיסיון הנוצרי פורש את טלפיו וצד ברשתו נערים נושרים * גם הכת המסוכנת "היהודים המשיחיים", כפי הנראה מאתרת נושרים, משלמת להם דמי שכירות תמורת השתתפות בתיפלות ובאירועים שהיא מקיימת *נערים שחשבו כי יוכלו להערים עליהם, גילו שבגיל שש עשרה קשה להחזיק מעמד מול אנשים שתפקידם הוא להעביר את הנערים על דתם * מחזירים את הבנים הביתה
אילוסטרציה


הוא נפלט מן המסגרות הישיבתיות, רבץ ברחוב הקר והמנוכר וחשב שהסכנה הגדולה ביותר עבורו היא ששוב יתפסו השיכורים את הספסל שעליו ישן. הכיפה החליקה לאטה מראשו זה מכבר, ונדמה היה לו שהגיע לשפל המדרגה, על יותר נמוך מזה לא חשב. כשגילה שהאנשים ה"אדיבים" שדאגו לו למקום לינה מסודר הם לא פחות מאשר מיסיונרים שפלים, היה כמעט מאוחר מדיי. "'קח את ספר הברית החדשה', אמרו לי המיסיונרים לאחר שמימנו עבורי את שכר הדירה", מספר ל'משפחה' נ', בן למשפחה חרדית שנפל לזרועות המיסיון כאשר אלו הבחינו במצוקתו.

 

אם חשב אי מי שתופעת 'הבנים החמישיים' השרועים ברחובות נעצרת כאשר הם נסחפים לסכנות רוחניות ויוצאים מחיי התורה והמצוות, הרי שטעה ובגדול. מתברר שהתהום הפעורה, עמוקה הרבה יותר משחשבנו. על פי העולה מן הנתונים הנחשפים כאן לראשונה במלואם, נראה כי ארגוני המיסיון הפזורים ברחבי ירושלים שמו לעצמם מטרה ללכוד נערים מבתים חרדיים אשר נפלטו אל הרחוב ונמצאים במצוקה כלכלית ונפשית, והם מתכוונים על ידי תמיכה כספית לנסות להעבירם על דתם רח"ל. היקף התופעה נראה קטן, אך לעולם אין לדעת את גודל הסכנה הנוראה והנזק האמתי הנגרם מפעילותם השפלה של המיסיונרים. 

 

היה צריך לעצור את זה בהתחלה

 

סערת השלגים של לפני ארבע שנים כמו שיתקה את העיר ירושלים לחלוטין. הקור מקפיא העצמות לא פסח אף על כיכר ציון הנמצאת במרכז העיר. אבל נ' בן החמש עשרה וחצי לא חש מאומה. רק כעת סיים להחתים 350 נערי רחוב במצוקה על עצומה הקוראת לעיריית ירושלים לשנות את דרך הטיפול הכפייתית לדרך מסודרת והוגנת כלפיהם לפי צורכיהם המיוחדים. הוא ארגן הפגנת מחאה גדולה למרות ובגלל מזג האוויר הקשה. 'מעריציו', נערים במצוקה החיים ברחובות ללא בית ומשפחה, תמכו בו והגיעו בהמוניהם. הוא הקים אוהל מחאה נוסף בכיכר ספרא ברחבת העירייה, וחברי המועצה מיהרו לבקר בו ולהביע את תמיכתם בנוער. נ' הפך ליקיר הנוער הרחובי וקיבל מן העירייה תפקיד חדש - "נציג הנוער וחבר בוועדת הנוער", וכן "חבר במועצה לזכויות הילד בכנסת".

 

"הייתי אז מלך הכיכר", נזכר נ', "אבל הסיפור העצוב שלי התחיל הרבה לפני זה". כשהוא משחזר את העבר, המרץ שמאפיין אותו דועך ובעיניו ניצת זיק של עצב וחרטה. אחד מגופי התקשורת הגדיל לעשות כשיצר סרט דוקומנטרי על חייו המרתקים של נ'. בקטעים מן הסרט הזה צפו בשבוע שעבר בעיניים אדומות אישי הציבור שירדו אל העם שברחובות. סיפורו של נ' הוא אולי חריג מעט, אך בהחלט מעיד על התופעה המחרידה ועל הקלות שבה יכול נער חרדי תמים להידרדר וליפול עד לציפורניו המשוננות של המיסיון המשיחי הנוצרי.

 

"נולדתי בבית חרדי לחלוטין", פותח נ' במונולוג מצמרר. "היינו משפחה ברוכת ילדים, וכבר במהלך לימודי בתלמוד תורה, ראו ההורים והמחנכים שלי שמשהו 'לא חלק' אצלי. התגלגלתי מחיידר לחיידר,  ובגיל שתים עשרה החליטו הוריי בעצת עסקנים המטפלים בבעיות אלו, שלמען טובתי כדאי שאעבור לגור אצל משפחות שיהיו לי מעין משפחות אומנה. גם בתקופה זו לא עברתי חיים קלים, נדדתי ממשפחה למשפחה ואף סבלתי מאלימות שהופעלה כלפיי בידי אנשים שניצלו את מצוקתי".

 

הוא עוצר לרגע משטף דבריו ושותק. "לא הייתי בחור עם בעיות לימודיות בכלל", הוא מציין לפתע ומבליע חיוך. "את הבר מצווה שלי חגגתי רק באמצע שיעור א' מה שאומר שכבר בגיל 12 וחצי זרמתי עם החומר שלמדו בישיבה קטנה. אבל כבר אז היה אפשר לראות שיש בי פוטנציאל בעייתי ולעצור את זה בהתחלה על ידי שיתנו לי לעשות משהו מעבר ללימודים. למדתי במספר ישיבות קטנות מצוינות (מזכיר שמות של ישיבות חשובות שבהן למד. מ.פ.). הייתי כמעט עילוי למרות מה שעברתי. אבל בגלל האופי הנמרץ שלי תמיד נזרקתי או אולצתי לעבור, וכך הגעתי לישיבה במנצ'סטר שבאנגליה".

 

התהום שכבר החלה לפעור את פיה לא נעלמה עם הגיעו לחו"ל, וגם את תקופת הלימודים בישיבה באנגליה לא שרד נ'. הירידה במדרון החלקלק המשיכה, והוא לא עמד בפני פיתוי הרחוב האנגלי. מדי פעם היה יוצא לגיחות במרכזי הבילוי הגויים, וכשהתגלה הדבר לראשי הישיבה הוא הוחזר מיד לארץ. כעת כבר לא המתינו לו משפחות אומנה או בית חם. הפעם, כאשר גילו לא עולה על ארבע עשרה, החל לחיות חיים קשים במקום שייהפך עד מהרה לביתו - הרחוב.

 

כאשר נחת בארץ סיפר להוריו השבורים וההמומים כי הוא חושב לעזוב את אורח החיים הדתי. "הם דאגו לאחים שלי שלא יתקלקלו בגללי ונאלצתי לעזוב את הבית מיד כשהסרתי את הכיפה", מסביר נ'. היום, למרות מצבו הרוחני, כמי שחווה על בשרו את נזקי חיי המצוקה, הוא בעצמו דואג לשלומם הרוחני של אחיו. מן הרחוב הגיע נ' לשני הוסטלים לנוער בעייתי ללא בית, אך לא חלף זמן רב והוא שב חזרה אל הרחוב שממנו הגיע.

 

"כיכר ציון הייתה המקום המרכזי שאליו חבר'ה כמוני היו מגיעים. שם היה בעצם הבית העיקרי שלנו", הוא אומר. מאוחר יותר כאשר נעבור על יד הכיכר יביט נ' בנוער המשוטט שם ויאמר בעצב: "דור הולך ודור בא, גם כאן..."

 

"ראיתי הרבה נערים בתיפלות"

 

לפעמים חסרונות חיי החברה הם היתרונות בחיי הרחוב, ודווקא כאן ידע לנצל את מרצו הרב ואת כושר מנהיגותו.

 

לתושבי הכיכר חיים משלהם. בכל תקופה היה לכיכר מעין מנהיג בלתי מוכתר - מלך הכיכר. חרף גילו הצעיר הפך נ' למלך הכיכר העכשווי שעל פיו יישק דבר. "כלום לא זז בכיכר ציון לפני ששאלו אותי", ממשיך ומספר. "הייתי היועץ של כולם וכמו אבא שלהם, אפילו שרבים מהם היו גדולים ממני. היו שם מכל הסוגים. נערים מבתים חרדיים לשעבר, חילוניים מחברה סוציו-אקונומית נמוכה ועולים מרוסיה. כאשר קיימתי את ההפגנה הידועה, דיברו אתי כל חברי המועצה, למעט ראש העירייה. עד היום אני בקשר איתם. אצל סגן ראש העיר אורי מקלב אני ממש בן בית בלשכה, תמיד הוא מקבל אותי בחום. באותה תקופה הפכתי לנער ידוע, התחלתי לעסוק במוזיקה והוזמנתי להופעות קטנות.

 

אחד מן הארגונים שפנו אליו היה ארגון שכביכול עזר לנוער שעוסק במוזיקה. כמו כל הופעה רגילה הגיע נ' להופיע במועדון הארגון שנקרא "JAMM". המועדון היה נראה כעוד מקום בילוי תמים, אבל רק מאוחר יותר הבין הנער בן השש עשרה שהמועדון וכל העומדים מאחוריו הם חלק מפעילות מיסיונרית של כת היהודים המשיחיים. לפני ההופעה ולאחריה ניגשו אליו המארגנים והתעניינו באכפתיות במצבו הכלכלי. כאשר שמעו מפיו על כך שאפילו את שנת הלילה הוא עושה ברחוב ובחדרי מדרגות, עשו המארגנים את עצמם כמזועזעים ואמרו  לו ש"זה דבר לא הגיוני". הם פנו אליו מיד בהצעה למימון שכר דירה ודאגה לכל הצרכים האישיים. "אנחנו רק רוצים לעזור לך שלא תחיה ברחוב", אמרו לנ'. והוא, שכבר סבל די והותר מיהר להיענות להצעה המפתה ותמימה הזו.

 

לאחר ששילמו עבורו את שכר הדירה תוך שהם מוודאים שהכסף אכן הולך למטרה זו והנער בידיהם, החלו "המארגנים" לקיים עמו פגישות. "פתאום לאחר מספר פגישות, הם החלו לגלוש לנושאי דת ואמונה ודיברו אתי על נצרות ויהדות ועל משיח השקר שלהם", ממשיך נ' לספר. "ישבתי מולם ולאט לאט הבנתי שהם בעצם מיסיונרים השייכים לכת היהודים המשיחיים".

 

אמנם עזבת את הדת, אבל זו כבר חציית קו אדום. לא חשבת מיד לקום ולברוח?

"תראה, אחרי שאתה חי בלי בית ומשפחה אתה מסתכל על הכל אחרת. כשהייתי ילד קראתי הרבה ספרים של שמואל ארגמן וח. אליהב [הרב משה גרילק] העוסקים במיסיונרים ובשמירה על האמונה. מיד כשהבנתי מי הם, התחלתי לחשוב על הסיפורים ההם, ומיד הכנסתי לעצמי לראש שאצלי ברור שהם לא יצליחו. הדבר המעניין הוא שזה נתן בי את הכוח לא לחשוב אפילו על ההטפות ושטיפות המוח שניסו לעשות לי. מכאן גם רואים עד כמה משפיע החינוך מהבית. הבעיה הייתה שבתמימותי ובשל מצבי הקשה חשבתי שאני כזה חזק שאוכל לעשות את עצמי כשומע להם וכך להוציא מהם כמה שיותר כספים כדי שאוכל לחיות נורמלי עד כמה שאפשר. כבר לא הייתה לי ברירה".

 

חברי הכת לא הסתפקו בהטפות, אלא ביקשו תמורה מלאה לכספם. לחדרו הובא ספר הברית החדשה, וכשאך יצאו את מפתן דלתו מיהר נ' להשליך את הספר לפח האשפה. כעבור שבוע נשאל נ' על ידי המיסיונרים היכן נמצא הספר. לא הועילו כל תירוציו, והוא קיבל ספר נוסף שאותו נאלץ להחזיק בארונו כשהסיבה היחידה לכך היא שלא ייזרק שוב לרחוב. מסע ההטפה רק הלך וגבר. כעת התבקש נ' להצטרף לתיפלות בכנסיותיהם, וכל זאת כאשר נ' הוא נער קטין כבן שש עשרה בלבד ושידולו להמרת דת הוא עבירה חוקית בעליל!

 

"ניסיתי להתחמק", הוא משחזר, "אבל כמה פעמים נאלצתי להיות שם, לצערי". אחד מן האירועים שבהם השתתף היה טקס פתיחת אולם הפוויליון במרכז כלל בירושלים, טקס שלווה בהפגנה סוערת במיוחד של ארגון יד לאחים. האולם, כמו שאר הפעילויות המיסיונריות, נראה תמים למדי כעוד אולם אירועים, אך למעשה שייך לאחת מן הקבוצות המשיחיות. רק לפני מספר שבועות בוטל אירוע שהזמין זמר חסידי לאחר שהלה גילה לתדהמתו שהאולם ששכר משמש במשך השבוע ל...כנסייה. לדברי נ', הוא ניצל את האפשרות באותה תיפלה ודיווח לפעילי יד לאחים על הפעילות המיסיונרית ועל הנאמר בטקס. 

 

הכרת בחורים נוספים שנפלו כמוך ברשת הזו?

"הכל היה בצורה דיסקרטית וממודרת כך ששום בחור לא הכיר בחור אחר, אבל הספיקו לי שלוש תיפלות שקיימו רק 'לנוער' ושם ראיתי פתאום עוד ועוד נערים, כך שהבנתי שזו כנראה השיטה בה הם עובדים, ולא רק איתי".

 

אל מול כנסיה שבה שהה בשעת תיפלה, מרכין נ' את ראשו. "אינני יודע איך אפשר להיכנס לסכנה כזו", הוא פולט. "אני לא בטוח שלו זה היה קורה לי שוב הייתי מחזיק מעמד. אין מי שיכול לומר על עצמו שרק ייהנה ולא ישמע להם. על זה הרי מתפללים 'אל תביאנו לידי ניסיון'... הבחורים שעוזבים את הישיבה וחושבים שבחוץ יהיה טוב יותר טועים! זה כיף לישון בחדרי מדרגות?! זה כיף לפגוש במסיונר שישגע אותך?"

 

"ארגון חסד למען אותו האיש"

 

המפנה בפרשה אירע לאחר כחצי שנה שבה נעזר במיסיונרים. אחיו של נ' נקלע למשבר ועזב לתקופה קצרה את הישיבה שבה למד, כשבתכניתו ללון בדירתו של אחיו, מבלי שידע מהו מקור דמי השכירות. לאחר שחבר נוסף מן הישיבה הצטרף לדירה, היה מי שבדק אחריו וגילה את קשריו של נ' עם המיסיון. הרוחות סערו, העיתונות התעניינה בפרשה, והיה מי שאף יצא בחשיפה בה כביכול נ' מפעיל בעצמו רשת מיסיונרית לציד בחורי ישיבות. ראשי המיסיון שראו כיצד מסווה העזרה לנוער "ללא קשר לאמונתם" יורד מעל פניהם נבהלו, ובאופן מידי הפסיקו את התשלומים והעזרה.

 

הרב בנימין קלוגר, מראשי המחלקה למאבק במיסיון של ארגון יד לאחים, כלל אינו  מופתע: "לצערנו זו תופעה שמוכרת לנו היטב. המיסיונרים מסתובבים ברחובות ובכיכרות במשך השבוע ובלילות שבת ואורבים לנערים צעירים מבתים חרדיים, חלק מהם אף קטינים, שבשעת מצוקה עזבו את משפחותיהם ואין מי שיעזור להם. לפני מספר חודשים אף הקים מיסיונר משיחי ידוע, 'בית חם' לנוער דתי וחרדי נושר בשכונת מלחה בירושלים. לאחר פעילות מאומצת הבאנו לסגירת המקום שבו אירעו גם מספר מקרי אלימות מצד המיסיונרים".

 

לטענת יד לאחים, המשטרה במקרים כגון אלו מגלה אזלת יד ומתעלמת ממקרי האלימות ומהעבירה על חוק שידול קטינים להמרת דת. התיקים הפליליים נסגרו מחוסר עניין לציבור או 'מחוסר ראיות'.

 

תגובת שמוליק בן רובי, דובר משטרת ירושלים: "אינני יכול להתייחס לכלל התיקים במשטרה. ולעניין הבעיות שהעליתם: אם תיק זה אכן נסגר, ישנה אפשרות לערער על ההחלטה אצל קצין אגף החקירות המרכזי, או אצל היועץ המשפטי לממשלה".

 

מדוע הפעילות המיסיונרית הזו פונה דווקא לנוער חרדי ודתי במצוקה?

קלוגר: "המיסיונרים ינצלו כל מצוקה. הם פועלים אצל כל מי שנראה כפוטנציאל לפיתוח תלות שיחזיק מעמד רק על ידי סיועם, וממילא יוכלו לעשות בו כרצונם. אגב, אין מדובר רק בנוער חרדי נושר. גם אנשים הסובלים ממחלות נפשיות 'יזכו' לטיפול דומה מצידם. כאשר נער חרדי מתגלגל אל הרחוב ובאים ומציעים לו שישלמו עבורו שכר דירה, שיממנו לו לימודים ויסייעו לו להשלים בגרויות ולהשתקם, הוא לפעמים נמצא במצב נורא כל כך, עד שהוא אינו נותן את דעתו למתרחש. הוא עסוק רק ברצון לשרוד ולצאת מהמצב שבו הוא נמצא, וזאת המיסיונרים יודעים ומנצלים".

 

הנתונים שבידי קלוגר מבהילים ומעידים כי ייתכן שלא הושקעה תשומת לב מספקת בבעיה מציקה זו, המבהירה עד כמה עמוקה ומסוכנת תופעת הנוער הנושר.

 

אחד מהרבנים העוסקים בהצלת "הנוער המנותק" כלשונו, אומר לנו כי התופעה קטנה מאוד ואינה בהיקף כה רחב אם כי היא מסוכנת ביותר. לדבריו, הם מחקים את הפעילות של הארגונים החרדיים השונים הפועלים בקרב הנוער ברחוב ומציעים עזרתם כארגון נוסף. "היו מקרים של בחורים שחשבו כי יוכלו להערים עליהם, אבל נער בן שש עשרה לא יכול להחזיק מעמד מול אנשים שתפקידם הוא להעביר את הנערים על דתם".

 

וכל נער שכזה הוא עולם מלא. רק המקרים שאירעו בשבועות האחרונים מחרידים. בשבוע שעבר, במהלך חלוקת חומר מיסיונרי בשכונה חרדית בירושלים, פגשו המיסיונרים נער חרדי משוטט לבדו ברחוב וביקשו לקבוע עמו פגישה. מקרה דומה אירע בשכונה אחרת שם הוצע לנערה כסף עבור לימודים ושכר דירה בתנאי שתשתתף בפגישות שיעסקו בנושא אותו האיש.

 

"לפני כשנה המצב היה קשה בהרבה", אומר למשפחה עסקן המטפל בנושא, "הם הסתובבו במרכז העיר בשבתות ואספו נערים לתיפלת השבת כאשר לאותם נערים מוצע כסף על מנת שיאספו עמם עוד נערים לתיפלות נוצריות במסווה של 'ערב לנוער'. היו גם נערים פליטי ישיבות שמתוך שעמום ומרמור הלכו איתם".

 

סיפורו של נ' מסתיים בנימה מאוששת יותר. לאחר שהתדרדר לפשיעה ונעצר על סחר אסור, החליט לשקם את חייו וכיום הוא במצב של התחזקות. "אני בדרך חזרה", הוא אומר בתקווה, וכצאצא לשושלת דוד המלך ע"ה, הוא מסיים בתחינה נרגשת: "אסור, אסור שמספר הנושרים יהיה גבוה כל כך! צריך לעצור את זה בהתחלה. כבר בשיעור א' בישיבה קטנה אפשר לפעמים לראות שבחור נוטה אל הכיוון הלא נכון וזקוק להכוונה וסיוע. אילו הייתי יכול להחזיר את הגלגל אחורה הכל היה אחרת... חייבים שמישהו יעזור לנערים שצועדים בשוליים, לכן חשוב שהנושא לא ירד מסדר היום..."

 

נ' אמנם כבר אינו בידי המיסיון, אך מי יודע כמה נערים עדיין מוחזקים בשבי שם, וכמה נערים נמצאים בדרכם אל עברי פי פחת. גם ההורים הדואבים והדואגים ביותר על מצבו הרוחני של בנם הצעיר שהתגלגל לגיהינום זה, אינם חולמים עד כמה הרחוב עלול להיות מסוכן, מסוכן מדי.

הדפסשלח לחבר

לכתבות נוספות

דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד
יד לאחים – לא מוותרים על אף יהודי - טל: 03-6154100