לוח החודש - מפעל ההלכה הקיים למעלה מחמישים שנה

יוצא לאור ע"י ארגון פעילים "יד לאחים"

     

הלכות החודש - אדר
לנוהגים בשיטת מרן המחבר זצ“ל
[ההלכות בתוך סוגרים מרובעים הן כפי דעת הרמ“א וכמנהג האשכנזים]

המולד:  ליל חמישי שעה 11 ו-59 דקות ו-2 חלקים
תחילת זמן קידוש לבנה למנהג ספרד: ליל חמישי אור לז' באדר משעה 12:00

סוף זמן קידוש לבנה:  ליל שישי אור לשושן פורים עד השעה 6:00 בתחילת הערב. ובדיעבד יקדש עד השעה 11:30 בלי ברכה.

יום ששי א‘ באדר - ב‘ דראש חדש

ערבית:  קודם ערבית אומרים הספרדים ”ברכי נפשי“ (תהלים קד). בעמידה אומרים ”יעלה ויבא“. ואם שכח בלילה קודם שאמר ”ברוך אתה ה'”, אומר במקום שנזכר; ואם כבר אמר ”ברוך אתה ה'“, אינו חוזר. בברכת המזון אומרים ”יעלה ויבא“, ואם שכח (בין ביום ובין בלילה) ונזכר לפני שהתחיל ברכת ”האל אבינו“, אומר ”ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון“ בלא שם ומלכות. [ולמנהג האשכנזים יש לומר בשם ומלכות]. ואם כבר התחיל ברכת ”האל אבינו“ אינו חוזר.

בברכת המזון:
 אומרים ”יעלה ויבוא“, ואם שכח (בין ביום ובין בלילה) ונזכר לפני שהתחיל ברכת ”האל אבינו“ אומר "ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון“ בלא שם ומלכות. [ולמנהג האשכנזים יש לומר בשם ומלכות]. ואם כבר התחיל ברכת ”האל אבינו“ אינו חוזר.

שחרית:  אחרי פרשת התמיד אומרים ”ובראשי חדשיכם“. בתפילת העמידה אומרים ”יעלה ויבוא“. אם שכח לפני שאמר ”ברוך אתה ה'“, אומר במקום שנזכר. ואם כבר אמר ”ברוך אתה ה'“, יסיים ”למדני חוקך“, ויאמר ”יעלה ויבא“, ויאמר שוב ”ותחזינה“. ואם כבר סיים את הברכה: אם עדיין לא התחיל ”מודים“, יאמר שם ”יעלה ויבא“; ואם כבר התחיל ”מודים“, חוזר ל“רצה“. ואם סיים את תפילתו (דהיינו שכבר אמר פסוק ”יהיו לרצון“), חוזר לראש התפילה. וגם אם מסופק אם אמר ”יעלה ויבוא“ חוזר לראש (ויש הסוברים שבספק אינו חוזר). אחר העמידה אומרים חצי הלל בלא ברכה [והאשכנזים נוהגים לברך]. קדיש תתקבל. שיר של יום. ומוציאים ספר תורה וקוראים ארבעה קרואים, כנהוג בראש חדש.
מוסף :  מתפללים מוסף של ראש חדש. מי שהיה לבוש תפילין ושמע קדושה של מוסף, יסיר ג‘ כריכות מן האצבע ויזיז התפילין של ראש ממקומן, ויענה עמהם. מרבים בסעודה בר“ח ואסור להתענות בו. יש הנוהגים שהאשה אינה עושה מלאכה בר“ח. כמו כן יש נוהגים שלא להסתפר וליטול צפרנים ביום זה, וכל אחד יעשה כמנהג אבותיו.

מנחה:
 בעמידה אומרים ”יעלה ויבא“, והדינים כמו בשחרית. שבת קודש פרשת תרומה - ב' באדר: מפטירים: ”וה' נתן חכמה לשלמה“ (מלכים א' ה, כו) עד ”ולא אעזוב את עמי ישראל“ (פרק ו, פסוק יג).

יום חמישי - ז‘ באדר: 
[יום הסתלקות משה רבינו עליו השלום, הוא תענית צדיקים. ונוהגים שחברי ”חברא קדישא“ שבכל ישוב מתענים בו, ואומרים בתפילת שחרית הסליחות המיוחדות ליום זה, וקוראים ”ויחל“ גם בשחרית. והחברים מפקחים ביום זה על עניני ה“חברה קדישא“, וכן מזכירים נשמות גדולי ישראל שהלכו לעולמם בשנה שחלפה. ומתפללים מנחה וקוראים ”ויחל“ ונושאים כפים כמו בכל תענית צבור, (ועל המתענים לזכור לקבל על עצמם התענית יום קודם במנחה) לאחר התענית נוהגים אנשי ה“חברא קדישא“ לערוך סעודה ומשתה בצוותא].

שבת קודש פרשת תצוה - ט' באדר - פרשת זכור:
 שבת זו שלפני פורים נקראת "שבת זכור", וקבעו לקרוא בשבת זו פרשת מחיית עמלק כדי להסמיך מעשה עמלק למעשה המן שהוא מזרע עמלק, ולהקדים זכירת מחייתו לעשייתו. [יש מהאשכנזים שאומרים "יוצרות" לשבת זו בתפילת שחרית]. לפני הוצאת ספר תורה אומרים פיוט "מי כמוך, ואין כמוך" [והאשכנזים אינם אומרים פיוט זה], ומוציאים שני ספרי תורה, בראשון קוראים שבעה קרואים בפרשת השבוע, ואומרים חצי קדיש, ובספר תורה השני השני קורא המפטיר את פרשת "זכור את אשר עשה לך עמלק" בפרשת "כי תצא", ואומרים חצי קדיש [והאשכנזים אינם אומרים], וקוראים הפטרת "ויאמר שמואל אל שאול" (שמואל א טו) עד "ושאול עלה אל ביתו גבעת שאול" [והאשכנזים מתחילים "כה אמר ה' פקדתי" בפסוק ב']. ואין מעלין קטן למפטיר בשבת זו. [אין אומרים "אב הרחמים" והזכרת נשמות].


שבת מברכים

קריאת פרשת זכור בציבור היא מן התורה, ויכוון הקורא להוציא את הציבור ידי חובת המצוה, וכן יכוונו השומעים לצאת ידי חובתם בקריאה זו. [נוהגים לקרוא הפסוק האחרון פעמיים; בפעם הראשונה קוראים זֵכר עמלק הזי“ן בצירי, ובפעם השניה זֶכר עמלק - הזי“ן בסגול].

בני הישובים וכדומה שאין להם מנין, צריכים לבוא לשבת זו במקום שיש בו מנין כדי לשמוע קריאת פרשת זכור, ואם אינם יכולים לבא, יקראו הפרשה לעצמם בנגינתה ובטעמיה בחומש (ואם יש ספר תורה יקראו בס“ת בלי ברכה).

ויש קהילות שנוהגים שגם הנשים מהדרות לשמוע קריאת פרשה זו. ואם אינן יכולות לבא לבית הכנסת, קוראים לפניהן בבית בחומש.

מי שנאנס ולא שמע קריאת פרשת זכור - יכוין ביום הפורים בשעת קריאת התורה בשחרית בפרשת ”ויבא עמלק“, לצאת בזה ידי חובת זכירת מעשה עמלק, ויבקש מהקורא בתורה שיכוין להוציאו ידי חובתו. ויותר נכון לכוון לצאת ידי חובה בשבת פרשת ”כי תצא“ כשקוראים בה את פרשת זכור (בסוף הפרשה), ויבקש מהקורא שיוציאו ידי חובתו.


יום רביעי - י“ג באדר - תענית אסתר:
קבעו חכמים תענית ביום זה, זכר לתענית שהתענו ישראל שבאותו דור. שנקהלו לבקש רחמים ותחנונים מבעל הרחמים להצילם מאויביהם ולהינקם בשונאיהם, ולמען נזכור ביום זה ונשים אל לבנו שה‘ יתברך רואה ושומע לכל אחד בעת צרתו כאשר יתענה וישוב אל ה‘ בכל לבו.
התענית ביום זה חובה, ולא יקלו בתענית אלא חולה (אפילו אין בו סכנה), מעוברת או מיניקה. מכל מקום גם הפטורים מלצום, אין להם להתענג יותר מדי ביום זה באכילה ושתיה, וכן יש לחנך את הקטנים שיש להם דעת להתאבל, שיאכלו מאכלים פשוטים בצום, ולא יתענגו בממתקים.
זמן איסור אכילה ושתיה מתחיל מעלות השחר, משעה 4:52 בבוקר. וחייב כל איש לשום אל לבו ביום זה ולפשפש במעשיו, ולשוב בהן, כי אין העיקר התענית אלא שהיא הכנה לתשובה.



  דיני תפילת עננו
בתפילת העמידה של שחרית אומרים ”עננו“ בברכת ”שמע קולנו“ בלא סיום הברכה, ואם שכח - יאמר ”עננו“ אחרי ”אלקי נצור“ לפני ”יהיו לרצון“. ואם כבר אמר ”יהיו לרצון“, אומר עננו לפני שיעקור רגליו ובלא סיום הברכה. ואם כבר עקר רגליו - אינו חוזר. [והאשכנזים נוהגים שאין היחיד אומר ”עננו“ בשחרית אלא במנחה]. הש“ץ אומר ”עננו“ כברכה בפני עצמה בין ברכת ”גואל ישראל“ ל“רפאנו“, ואם שכח לאומרה בין גואל לרופא - אם נזכר לפני שאמר ”ברוך אתה ה'“ מברכת ”רפאנו“, חוזר לומר ”עננו“; ואם נזכר לאחר שכבר אמר ”ברוך אתה ה'“ אומר ”עננו“ בברכת שמע קולנו.

אם אין בבית הכנסת לפחות שבעה מתענים, יאמר גם הש“ץ ”עננו“ בברכת ”שמע קולנו“ כיחיד. לא ירד לפני התיבה מי שאינו מתענה, אך אם כבר ירד, יאמר ”עננו“ בחזרה בברכת ”שמע קולנו“, ולא בין גואל לרופא, ולא יאמר ”ביום צום תעניתנו“, אלא ”ביום צום התענית“.


 

סליחות וקריאת התורה:
לאחר חזרת הש“ץ אומרים תחנון, נפילת אפים וסליחות המיוחדות ליום זה [אבינו מלכנו]. אם יש חתן או מילה וכדומה בבית הכנסת, שאין אומרים תחנון, מכל מקום אומרים את הסליחות [והחתן או בעל המילה לא יאמרו הסליחות. והקהל מקצר בסליחות].
אחרי הסליחות מוציאים ספר תורה וקוראים ג‘ גברי בפרשת ”ויחל“. ונכון שיהיו בשעת קריאת התורה עשרה מתענים שלא שמעו עדיין קריאת התורה, ואם אין עשרה מתענים בבית הכנסת - די בשבעה מתענים לקריאת התורה. אבל אם אין אפילו שבעה מתענים, לא יקראו בתורה.
מי שאינו מתענה - אינו עולה לתורה ביום התענית, וכהן שאינו מתענה, יצא בשעה שקורא הגבאי לכהן, ויקראו במקומו לישראל. [ובדיעבד אם קראו בשמו ובשם אביו למי שאינו מתענה ביום הקריאה בשחרית עולה ומברך]. ונכון גם שלא יקרא בתורה מי שאינו מתענה.
אחרי קריאת התורה - חצי קדיש, אשרי, ובא לציון וכו‘. והספרדים אומרים מזמור ”למנצח על אילת השחר“ (תהילים כב)


מחצית השקל
לזכר מחצית השקל שהיו ישראל נותנים בזמן בית המקדש, נהגו לתת בערב פורים לפני מנחה [ויש הנוהגים אחרי מנחה], שלש מחציות של מטבע הנהוגה באותו מקום. והנכון לתת שווי של 3 דרהם שהם 9.6 גרם כסף מזוקק. ויש לברר אצל צורף מהו ערכו כיום [ויש מקומות שמשתמשים לצורך מחצית השקל במטבעות של כסף ממדינות אחרות, וכל אחד קונה מהגבאי את המטבעות באיזה סכום שביכולתו ומחזיר אח"כ את המטבעות].
ובשעת הנתינה אומרים "זכר למחצית השקל" ואין לומר "אני נותן למחצית השקל". יש שנהגו לתת מחצית השקל גם בעד בני הבית הקטנים. קטן שהתחיל אביו לתת בעדו - שוב אינו פוסק [ונהגו שאשה מעוברת נותנת עבור עוברה]. (ויש הנותנים מחצית השקל ביום הפורים בשחרית לפני קריאת המגילה).
בירושלים נותנים מחצית השקל בי"ד במנחה.


 

 
מנחה: רבים נוהגים ללבוש טלית ותפילין (כשהם מתענים) לתפילת המנחה, כדי להשלים מאה ברכות היום, ואומרים אשרי, חצי קדיש, וקוראים ג‘ גברי בפרשת ”ויחל“ כבשחרית ואין אומרים חצי קדיש אחרי קריאת התורה, אלא אחרי ”יהללו“ לפני תפילת העמידה [והאשכנזים קוראים הפטרת ”דרשו ה‘ בהמצאו“]. בתפילת העמידה אומרים ”עננו“ (ודיני ”עננו“ - כבשחרית). ואין להתפלל מנחה בעוד היום גדול אלא סמוך לשקיעה [והאשכנזים מקילים בזה].
הכהנים נושאים כפיהם במנחה [וכשמתפללים מנחה גדולה אין נושאים כפיהם]. וכהן שאינו מתענה לא יעלה לדוכן כשיש כהן אחר בבית הכנסת. אין אומרים ”אבינו מלכנו“ ותחנון.
לפני ”עלינו“ אומרים הספרדים ”למנצח על אילת השחר“ (תהילים כב).
ונכון לגבות צדקה מן הצבור כמאמרם ז“ל ”אגרא דתעניתא צדקתא“ (שכר התענית - הצדקה).
מי ששכח שתענית היום ואכל או שתה, ונזכר לאחר מכן - חייב להשלים שאר היום בתענית. ומי ששכח שתענית היום וברך על האכילה או השתיה ונזכר בתענית לפני האכילה או השתיה. יאכל פחות מכזית או ישתה פחות ממלא לוגמיו (כ 40- גרם למבוגר בינוני, וקטן פחות מזה) ויש לו דין מתענה לכל דבריו.


יום חמישי י“ד באדר - פורים דפרזים: נוהגים ללבושבירושלים אין נוהגים דיני פורים ביום זה, אך אין אומרים בו "תחנון" ולא "אל ארך אפים" ולא "למנצח יענך", ואין מתענים ומספידים בו, ומרבים בו קצת בסעודה.


בשאר המקומות נוהגים דיני פורים כדלקמן: 

   

ליל פורים: לובשים בגדי שבת ומתכנסים לבתי כנסיות לתפלה ולקריאת המגילה ברוב עם ואסור לאכול לפני קריאת המגילה. לפני ערבית אומרים הספרדים ”למנצח על אילת השחר“ (תהילים כב), ”פורים פורים לנו“ (ויש נוהגים לומר פזמון זה בבית לפני הסעודה), חצי קדיש, ברכו וכו‘ [והאשכנזים מתחילים ”ברכו“]. בתפילת העמידה אומרים ”על הניסים“, ואם שכח ”על הנסים“ ונזכר לאחר שסיים את הברכה - אינו חוזר, אלא שטוב לומר קודם ”אלוקי נצור“ בדרך בקשה: ”הרחמן הוא יעשה לנו נסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי מרדכי וכו‘“. אחרי שמונה עשרה אומרים חצי קדיש [והאשכנזים אומרים קדיש תתקבל]. קוראים את המגילה. והקורא פושט את המגילה כאיגרת. ומברך שלש ברכות לפניה: א. על מקרא מגילה. ב. שעשה נסים. ג. שהחיינו. ויכוון להוציא את השומעים בברכות ובקריאה, והשומעים יכוונו לצאת. אין לענות ”ברוך הוא וברוך שמו“ בברכות אלה, ואסור לדבר ולהפסיק בעת הברכות וקריאת המגילה. (יתר פרטי הקריאה להלן בלוח זה.) לאחר הקריאה כורך הקורא את המגילה ומברך ”הקל הרב את ריבנו“, ויכוונו הקהל לצאת ידי חובתם והקורא מכוין להוציא את השומעים, (הקורא ביחידות אינו מברך ברכה זו), ואין להפסיק בין הקריאה לברכה. ואומרים הקהל: ארור המן וכו‘ [והאשכנזים אומרים ”אשר הניא - שושנת יעקב“], ואתה קדוש, קדיש תתקבל [והאשכנזים אומרים בלא תתקבל], שיר למעלות, קדיש ברכו ועלינו.
נכון להרבות קצת בסעודה ובשמחה גם בלילה, וכן טוב להציע השלחן במפה ולהדליק נרות. בברכת המזון אומרים ”על הנסים“, ואם שכח ולא אמר - אינו חוזר, אך טוב שיאמר לפני הרחמן: ”הרחמן הוא יעשה לנו נסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו וכו‘ בימי מרדכי וכו‘“.

שחרית: בתפילת העמידה אומרים ”על הנסים“, ואין אומרים תחנון. חצי קדיש, ומוציאים ספר תורה, ואין אומרים "אל ארך אפים", וקוראים ג‘ קרואים בפרשת ”ויבוא עמלק“, וכופלים את הפסוק האחרון כדי להשלים לעשרה פסוקים [והאשכנזים אינם כופלים את הפסוק האחרון, וקוראים רק תשעה פסוקים], חצי קדיש, ומכניסים ספר תורה להיכל, ואומרים ”אשרי“ [והאשכנזים אומרים ”אשרי“ יחד עם ”ובא לציון“ אחרי קריאת המגילה], ואין אומרים ”למנצח“ ומברכים שתי ברכות: א. על מקרא מגילה. ב. שעשה נסים [והאשכנזים מברכים גם ביום ”שהחיינו“, ומכוונים בברכה זו גם על מצוות משלוח מנות וסעודת פורים] וקוראים את המגילה, ואחריה מברך הקורא ברכת ”האל הרב את ריבנו“ [ואומרים ”שושנת יעקב“] ואומרים ”ובא לציון“ וקדיש תתקבל וכו‘. מזמור של יום ו“למנצח על אילת השחר“ [ויש מהאשכנזים שאין אומרים מזמור זה]. ואם יש מילה בבית הכנסת, מלים לפני קריאת המגילה. ויוצאים מביהכנ“ס בשמחה לקיים מצוות היום במשלוח מנות איש לרעהו, מתנות לאביונים וסעודת פורים, (דיניהם עיין בהלכות פורים בלוח זה).

מנחה: מקדימים להתפלל מנחה. ואומרים "על הניסים". אחרי התפילה יושבים לסעודה, פרטי הדינים - להלן.
בירושלים נותנים אחר מנחה של יום י"ד מחצית השקל.

יום ששי ט"ו באדר - פורים דמוקפים: בירושלים (ובשושן) נוהגים ביום זה כל דיני פורים כדלעיל.
ערים שיש עליהם ספק אם הן מוקפות חומה מימות יהושע בן נון (באר-שבע, חיפה, יפו, לוד, עכו, צפת, חברון ושכם) וכן העיר טבריה (שיש ספק אם הים שמקיף אותה דינו כחומה) נוהגים כל דיני פורים ביום י"ד כדלעיל, וביום ט"ו קוראים שוב את המגילה בלא ברכות, ואין אומרים ואתה קדוש, ומקיימים מצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים וסעודת פורים, אך אין קוראים בתורה ואין אומרים "על הניסים".
מאחר ופורים דמוקפין חל השנה ביום ששי, יש להקדים מאד בתפילת מנחה. ולערוך את הסעודה בשעה מוקדמת, מפני כבוד השבת.
בשאר ערי הארץ אין נוהגים ביום זה דיני פורים, אך אין אומרים בו תחנון ו"למנצח", ומרבים קצת בסעודה.

שבת קודש פרשת כי תשא - ט"ז באדר: (הפסקה שניה בד' הפרשיות) [יש נוהגים בפרשה זו לקרוא בקול נמוך מ"ויתן אל משה" (לא, יח) עד "לגוי גדול" (לב, י). וכן מ"ויפן וירד" (לב, טו) עד "מהר חורב" (לב, ו). אולם כל זה יש לעשות רק אם כל הקהל ישמע בברור את קריאת התורה].

מפטירים: "וישלח אחאב" (מלאכים¬¬ א' יח, כ) עד "ה' הוא האלהים" (פסוק לט) [והאשכנזים מתחילים בתחילת הפרק: "ויהי ימים רבים"].


שבת מברכים

שבת קודש פרשת ויקהל-פקודי - כ"ג באדר - פרשת פרה:
 מוציאים שני ספרי - תורה, בראשון קוראים שבעה קרואים בפרשת השבוע. בסיום קריאת הפרשה אומרים "חזק חזק ונתחזק". והעולה לתורה לא יאמרהו משום שהוא הפסקה בין הקריאה לברכה. ואומרים חצי קדיש. ובס"ת השני קורא המפטיר מתחילת פרשת חוקת עד "הערב", ואומרים חצי קדיש [והאשכנזים אינם אומרים]. יש אומרים שקריאת פרשה זו היא חיוב מן התורה, לכן נזהרים לשמוע פרשת פרה בציבור כמו פרשת זכור. [ונוהגים שאין מעלים קטן למפטיר גם בשבת זו].
מפטירים:  "ויהי דבר ה'" (יחזקאל לו, טז) עד "אני ה' דיברתי ועשיתי" (פסוק לו) [והאשכנזים ממשיכים עד "וידעו כי אני ה'" (פסוק לח)].
מברכים החודש: ראש חודש ניסן יהיה ביום שבת קודש, ומולדו: יום שישי שעה 12 ו-43 דקות ושלושה חלקים. [אין אומרים "אב הרחמים" והזכרת נשמות].
יום חמישי - כ"ח באדר: [אומרים יום כיפור קטן - מוקדם] ואומרים תחנון במנחה.


מצוות הפורים
מקרא מגילה
 

החייבים בה: בין גברים ובין נשים חייבים במקרא מגילה ובכל מצוות הפורים. וגם הקטנים שהגיעו לחינוך מביאים אותם לשמוע קריאת המגילה כדי לחנכם למצוות, אבל ישגיחו ההורים שלא יפריעו לשומעים ונשים שאינן יכולות ללכת לבית הכנסת לקריאת המגילה - חייבות לשמוע בבית מתוך מגילה כשרה, ואת הברכות שלפני הקריאה תברך האשה או הקורא, אבל לא יברכו ברכת "האל הרב את ריבנו" שלאחריה. קטן אינו יכול להוציא אחרים ידי חובתם.
אם אין מנין (וגם אי אפשר להגיע למקום שיש בו מנין) יקרא כל אחד לעצמו, או אחד יברך ויוציא את האחרים ידי חובה, אבל לא יברכו ברכת "האל הרב את ריבנו".
ברכותיה: הקורא כשאומר את הברכות יכוין להוציא את השומעים והשומעים יכוונו לצאת ידי חובה. אין להפסיק בדיבור בין הברכה לקריאה. והלכות אלו אמורות בין לגבי הברכות שלפניה ובין לגבי הברכות שלאחריה. וכן לגבי קריאת המגילה.
הקורא את המגילה לאחרים אף על פי שהוא עצמו כבר יצא ידי חובתו יכול הוא לברך בשבילם.
הקריאה: הקורא את המגילה בציבור עליו לקוראה מתוך מגילה כשרה כתובה בדיו על גבי קלף, ובעמידה [יש אומרים שהצבור צריך לעמוד בשעת הברכות וכן הקורא בביתו יעמוד בשעת הברכות]. ופותח את המגילה וכופל אותה דף על דף כאגרת אך יזהר שלא תיגרר על הקרקע ושלא תהיה תלויה מעל גבי הבימה כי יש בכך בזיון, ויפתח את המגילה לפני הברכות ויגלגלנה קודם הברכה שאחרי הקריאה.
חייבים לשמוע את קריאת המגילה כולה, ומי שהחסיר לשמוע אפילו מלה אחת לא יצא ידי חובתו. על כן צריך להזהר שלא לדבר כלל בעת הקריאה, וכן להזהיר גם אחרים שלא ידברו. ואם חיסר לשמוע מלה אחת או מספר מלים יאמר אותם מתוך הספר שבידו, וכשמכים ומרעישים כשמזכיר הקורא את שם "המן" יחזור הקורא שוב על המלה "המן" בכדי שלא יחסיר הצבור מלה זו. וכן כשהצבור אומרים בקול רם את ארבעת הפסוקים של גאולה: "איש יהודי היה", "בלילה ההוא", "ומרדכי יצא" "ליהודים היתה אורה" - צריך החזן לחזור שוב על הפסוקים בכדי שישמעו אותם הצבור מתוך מגילה כשרה, ומי שהאפשרות בידו לרכוש לעצמו מגילה כשרה - הרי זה משובח, ויכול הוא לקרא עם החזן בלחש, ולא יהיו לו אז ספיקות שמא לא שמע.
[יש נוהגים לקרוא פסוק י"א בפרק ח' שתי פעמים: פעם אחת "להשמיד להרוג" ופעם שניה "להשמיד ולהרוג" וכן פסוק ב' בפרק ט' קוראים שתי פעמים: פעם אחת "ואיש לא עמד בפניהם" ופעם שניה "ואיש לא עמד לפניהם"].
וקוראים עשרת בני המן בנשימה אחת, ומתחילים מ"חמש מאות איש" עד: "עשרת" ויזהר הקורא שלא לחטוף המלים, כדי שהציבור ישמע היטב כל מילה.
זמן הקריאה: בלילה, הוא משעת צאת הכוכבים עד עלות השחר. ושל יום, מהנץ החמה עד לשקיעתה. ואם קרא לפני הנץ החמה משעלה עמוד השחר - בדיעבד יצא, ואם הוא אנוס - מותר לכתחילה לקרא את המגילה אחר עלות השחר.

משלוח מנות
חייב כל אדם לשלוח לחבירו ביום הפורים (ולא בלילה) שתי מתנות של מאכל או משקה הראויים לאכילה מיד ללא הכנה נוספת, ואין יוצאים ידי חובה במשלוח מנות של אוכל שאינו מוכן או בגדים וכסף או כל מתנה אחרת. ובמשלוח שתי מנות לאדם אחד בלבד יוצאים ידי חובה, אך כל המרבה במשלוח מנות הרי הוא משובח, כי הוא מוסיף בזה שמחה אהבה וריעות, ובכל זאת מוטב להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעים, שאין שמחה גדולה ומפוארת לפני הקב"ה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות.
גם הנשים חייבות במשלוח מנות כמו בכל מצוות הפורים, אבל לא תשלח אשה משלוח מנות לאיש וכן לא ישלח איש לאשה, אלא איש לאיש ואשה לאשה. ולכתחילה כדאי לשלוח מנות על ידי שליח. אין שולחים משלוח מנות לאבל ר"ל. בשנת האבל על מות הורים ותוך שלושים על מות קרובים והאבל עצמו ישלח רק לאדם אחד.

מתנות לאביונים
כל אדם, בין איש בין אשה ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה - חייב לתת מתנות לעניים ביום הפורים, ומן הדין חייב לתת שתי מתנות חשובות לשני עניים, וכל המרבה בערך המתנות ובמספר העניים הרי זה משובח, וגם אוכל הוא בכלל מתנות לאביונים. וכל הפושט יד בפורים נותנים לו ללא בדיקה וחקירה. ובמקום שלא מצויים עניים, יפריש מתנות לאביונים ויעכב את הכסף עד שיזדמנו לו עניים.

סעודת פורים
   

טוב לעסוק בתורה לפני שיתחיל בסעודה ורמז לדבר "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר" "אורה" זו תורה וקודמת היא ל"שמחה".
אחרי מנחה יושבים לסעודה, וכדי להרבות בשמחה מזמינים את בני המשפחה ידידים ואורחים, ומדליקים נרות ומרבים בסעודה בבשר ודגים תוך שמחה והודיה לאלקים על הנסים שעשה לנו בימים ההם בזמן הזה. וחייב אדם לשתות יין בפורים יותר מכפי הרגלו עד שלא ידע בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי" [ויש אומרים שאינו חייב להשתכר אלא ישתה יותר מהרגלו ויישן, ובשנתו הרי אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי]. אולם יזהר ששמחת מצוה זו לא תביאנו ח"ו לזלזול במצוות, והיודע שמתוך שכרותו עלול הוא לבא לזלזול באיזו מצוה, כגון: נטילת ידים, ברכת המזון ותפילה, וכל שכן אם עלול לבא לידי קלות ראש וחילול השם - מוטב שלא ישתכר. כשהסעודה נמשכת בתוך הלילה אומר בברכת המזון "על הניסים" וזאת אם לא התפלל עדיין מעריב. וראוי להקפיד שלא להתפלל מעריב לפני ברכת המזון.
אף שמותר לעשות מלאכה בפורים, נהגו בכל תפוצות ישראל שלא לעשות מלאכה, והעושה מלאכה בפורים אינו רואה סימן ברכה ממלאכה זו, אולם לצורך פורים וכל שכן לצורך מצוה עושים מלאכה, וכן סחורה ומלאכה שיש בה הפסד אם לא יעשנה מותר. במצוות "משלוח מנות" "מתנות לאביונים" ו"סעודת פורים" יש לכוון לשם מצוה. מותר לשאת אשה בפורים, ונכון לעשות את סעודת הפורים לפני החופה.
כל המועדים יהיו בטלין וימי הפורים לא יהיו בטלין לעולם, שנאמר: וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים. (מדרש "שוחר טוב")




 לוח השמיטה

במדור זה הננו מפרסמים בעז"ה מדי חודש בחדשו רשימת פירות, ירקות וקטניות שיש עליהם דיני שביעית, ועל אלה שאינם מזדקקים להיתר המכירה להזהר בהם:

פירות
כל פירות האילן אין בהם עדיין דיני שביעית חוץ מאתרוג שיש מחמירים לנהוג בו קדושת שביעית אם נלקט אחרי ראש-השנה.

ירקות
איסור ספיחין
הירקות דלהלן אם הם מתוצרת ישראל אסורים באכילה כבר מהחודשים הקודמים:
אבטיח, בצל יבש, בצל ירוק, בצל ראש, ברוקולי, גזר, דלורית, חסה, חציל, כוסברה, כרוב אדום, כרוב לבן, כרוב סיני, כרובית,  כרפס עלים וכרפס שורש, כרתי, לפת, מלון, מלפפון, סלק אדום וסלק עלים, עגבניה, עירית, פטרוזיליה שורש, פלפל חריף ירוק ואדום, צנון, צנונית, קולרבי, קישוא, שומר, שמיר, תות שדה, תרד ותפוח אדמה.
הירקות דלהלן אסורים מהתאריך המצוין:
גמבה: ט"ו באדר (6.3.15)
דלעת: י' באדר (1.3.15)
פטרוזיליה עלים: כ"ד באדר (15.3.15)


קדושת שביעית
גם הירקות הנזכרים לעיל - לפני התאריך הנ"ל יש בהם קדושת שביעית:
 אננס
אספרגוס
ארטישוק
בטטה
בננה
במיה
 דלורית
חזרת
(לוף)
מנטה (נענע)
פפריקה
ריבס (רברבר)

כל התאריכים הם על-פי "לוח הזמנים" של "המכון לחקר החקלאות על-פי התורה"



הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד
יד לאחים – לא מוותרים על אף יהודי - טל: 03-6154100