לוח החודש - מפעל ההלכה הקיים למעלה מחמישים שנה

יוצא לאור ע"י ארגון פעילים "יד לאחים"

   
 

הלכות החודש - תשרי
לנוהגים בשיטת מרן המחבר זצ“ל
[ההלכות בתוך סוגרים מרובעים הן כפי דעת הרמ“א וכמנהג האשכנזים]

המולד:  יום ראשון שעה 5 ו-7 דקות ו-9 חלקים
תחילת זמן קידוש לבנה למנהג ספרד: ליל שני אור לח' בתשרי. ונוהגים להמתין עד מוצאי יום הכיפורים

סוף זמן קידוש לבנה: מוצש"ק פרשת האזינו. ומי שלא קידש עד אז יכול לקדש בליל סוכות

יום שני א' בתשרי א' דראש השנה:

הדלקת נרות: מדליקים נרות לכבוד יום טוב, ומברכים: "להדליק נר של יום טוב". [האשכנזים נוהגים להוסיף ברכת "שהחיינו"]. ויש לזכור להכין עתה את הנרות עבור הלילה השני, כי בחג עצמו אסור להתיך את הנר, כדי להדביקו. ואפשר להדליק הנרות גם בערב אחרי תפילת ערבית, אך יש לזכור שאסור להבעיר אש חדשה בחג, אלא יש להעביר מאש הדולקת כבר.

ערבית:
אומרים "למנצח על הגיתית לאסף" (תהילים פא), חצי קדיש וברכו [האשכנזים מתחילים בברכו]. לפני תפילת העמידה אומרים "וביום שמחתכם" [ויש שאין אומרים]. חצי קדיש [ומנהג האשכנזים לומר בכל עשרת ימי תשובה: לעילא ולעילא מכל]. בעמידה אין להקפיד על המגביהים קולם. מתחילים לומר עד אחרי יום כיפור "זכרנו" "מי כמוך" "וכתוב לחיים" "בספר חיים", אם שכח ונזכר לפני שסיים את הברכה אומר במקום שנזכר, ואם נזכר לאחר שאמר "ברוך אתה ד'" אינו חוזר. בברכת אתה קדוש חותמים "המלך הקדוש". ואם טעה ואמר הא-ל הקדוש ונזכר תוך כדי דיבור (זמן אמירת "שלום עליך רבי") יאמר מיד המלך הקדוש, נזכר לאחר כדי דיבור או שהתחיל כבר אתה בחרתנו, וכן אם הוא מסופק אם אמר חוזר לראש התפילה [לא אמר ובכן תן פחדך וכבר סיים המלך הקדוש, אינו חוזר]. בסיום התפילה וכן בסיום הקדיש נוהגים לומר עושה השלום [ויש שאין משנים] קדיש תתקבל, ומסיימים התפילה כמנהג, ברכו [והאשכנזים אינם אומרים ברכו], [ויש האומרים לדוד אורי], יגדל. אחרי התפילה מברך איש את רעהו: "לשנה טובה תכתב ותחתם לאלתר לחיים טובים". ולאשה: "תכתבי ותחתמי וכו'".


קידוש וסימנא טבא: קידוש של יו"ט - בורא פרי הגפן, ברכת הקידוש ושהחיינו. פרוסת המוציא נוהגים לטבול בדבש, ויש אומרים שצריך גם מלח. נוהגים לאכול בליל ראש השנה תמרים ורימונים ותפוח מתוק טבול בדבש, וכן רוביא וכרתי, סלקא וקרא. עוד נוהגים לאכול ראש איל או כבש, ואם אין לו, אוכלים ראש של בעל חיים אחר, כמו דג. ועוד מנהגים יש, שהצד השווה שבכולם, שהם או שמותיהם סימן טוב בהם לשנה טובה ומתוקה.
ואומרים בכל אחד "יהי רצון" הראוי לו, לפי המנהג (ויש לבדוק הירקות מחשש תולעים). ונמנעים מלאכול דברים מרים וחמוצים וכן אין אוכלים מיני אגוזים ש"אגוז" בגימטריא "חטא", וכן משום שמרבה רוק, דבר המפריע לתפילה. [ויש שאין אוכלים ענבים]. יש נוהגים לאכול מינים אלו אחר ברכת המוציא, ואחרים נוהגים לאכלם אחר גמר הסעודה, לקינוח סעודה, קודם ברכת המזון. על פרות העץ צריך לברך גם בתוך הסעודה, אבל על מיני הירקות אם הם מבושלים באופן שרגילים לאכלם עם הפת, אזי אין צריך לברך אפילו שאוכלים בלי פת, כי ברכת המוציא פוטרתן, אבל אם הם מבושלים באופן שאין רגילים לאכלם עם הפת מברך עליהם בורא פרי האדמה. לראשונה יברך על התמרים בורא פרי העץ, שהם משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל ומוקדמים הם לברכה, ואם אין לו תמרים יברך על הרימונים שגם הם מז' המינים ואם אין לו גם רימונים יברך על התפוח, וטועם קצת מהפרי ואחר - כך אומר את ה"יהי רצון" וגומר את אכילת הפרי.
יש נוהגים ללמוד משניות ראש השנה לפני ברכת המזון. בברכת המזון אומר "יעלה ויבא", ואם שכח ונזכר אחר שהתחיל "האל אבינו", אינו חוזר.

שחרית:
  שחרית של יום טוב. לפני "ברכו" אומרים "שיר המעלות ממעמקים". בענין אמירת פיוטים רבו המנהגים, וכל מקום ומקום כמנהגו וכמודפס במחזורים, בחזרת הש"ץ נוהגים הקהל לומר בקול: "זכרנו, "מי כמוך", "וכתוב", "בספר". קדיש תתקבל. "אבינו מלכנו". יש המדלגים "חטאנו לפניך", "מחל, סלח נא".

קריאת התורה:  פותחים הארון ואומרים י"ג מידות ג' פעמים ו"רבונו של עולם", ומוציאים שני ספרי תורה, וקוראים בניגון מיוחד, בספר תורה ראשון קוראים חמישה קרואים, בפרשת וירא: "וד' פקד את שרה". ונוהגים להעלות לתורה את התוקע. חצי קדיש, וקוראים בספר השני בפרשת פנחס (במדבר כט, א) "ובחודש השביעי" ואומרים שוב חצי קדיש [האשכנזים אינם אומרים]. מפטירים "ויהי איש אחד" (ש"א, א) עד "וירם קרן משיחו" (ב, י). אם יש מילה בבית הכנסת מלים אחר קריאת התורה, קודם התקיעות.


סדר התקיעות: לפני התקיעות נוהגים שהרב דורש ומעורר את העם לתשובה. בכדי שהתקיעות תהיינה כהלכתן בצורת התקיעות ובמשך הזמן של כל אחת מהן, נהגו שהרב או אחד מהציבור שבקי היטב בהלכות תקיעת שופר, עומד ליד התוקע ומקריא לו את סדר התקיעות בכדי שלא יתבלבל, ומחזיר אותו לתקוע שוב אם לא תקע כהלכה.


התוקע עומד אצל הבימה, ואומרים את המזמור והפסוקים הכתובים במחזור, כל מקום כמנהגו. ויאחז השופר בידו כשהוא מכוסה ומברך ב' ברכות: א. לשמוע קול שופר ב. שהחיינו. ויכוון להוציא את כל הציבור ידי חובתם בברכות ובתקיעות, ויכווין גם על אלה העומדים מחוץ לבית הכנסת ורוצים לצאת ידי חובה. גם הציבור יכוונו לצאת ידי חובת הברכות והתקיעות, ויענו אמן (ואין לענות "ברוך הוא וברוך שמו" מחשש הפסק). אם הפסיק התוקע בדיבור בין הברכות לתקיעות בדבר שאינו מענין הנחוץ לתקיעות, חייב לחזור ולברך שנית, וכן אם השומע הפסיק בין הברכות לתקיעות יחזור ויברך לעצמו, אבל אם יש חשש שיפסיד את שמיעת התקיעות אם יאמר הברכה, אל יחזור לברך. ואין לדבר מתחילת תקיעות דמיושב עד גמר תחילת תקיעות דמעומד רק התפילות שמתפללים, (תקיעות דמיושב הם התקיעות שקודם מוסף, שמן הדין מותר לשבת בהם, אלא שבכל הקהילות מלבד בקהילת תימן נוהגים לעמוד בהם, ותקיעות דמעומד הם תקיעות המוסף בלחש ובחזרה). מיהו, אם הפסיק בדיבור בין התקיעות אינו חייב לחזור ולברך.
אחר הברכות לוקח התוקע את השופר בצד ימין של הפה כשפיו הרחב של השופר כלפי מעלה, ותוקע ג' פעמים תקיעה, שברים - תרועה, תקיעה. ג' פעמים תקיעה, שברים, תקיעה. וג' פעמים תקיעה, תרועה, תקיעה. ואם תקע בצד שמאל של הפה או כשפי השופר כלפי מטה - יצא.


התרועה וכן השברים צריך לעשותן בנשימה אחת. והשברים - תרועה שבתקיעות אלו עושה אותן גם כן בנשימה אחת.
ברך על השופר ואינו יכול לתקוע, יעמוד אחר תחתיו ודיו בברכת הראשון (אם לא הפסיק בדיבור).


אין לתקוע אלא משעת הנץ החמה ואילך, ואם תקע משעלה עמוד השחר - יצא בדיעבד. כל שאינו מחוייב בתקיעת שופר כגון: אשה, קטן, או חרש - אינם מוציאים אחרים ידי חובתם. אבל אדם מבוגר, יכול להוציא אחרים, גם אם הוא עצמו כבר יצא ידי חובתו.


מוסף: מתפללים לפני שבע שעות (1:35 בערך) והתפילה והפיוטים כמודפס במחזורים. בתפילת הלחש ממתינים המתפללים במלכויות, ותוקעים תשר"ת תש"ת ת"ר"ת, ואת השברים - תרועה תוקעים בשתי נשימות. וכן בזכרונות וכן בשופרות [מנהג חלק מהאשכנזים שאין תוקעים כלל בתפילת הלחש]. בחזרת הש"ץ תוקעים תשר"ת תש"ת תר"ת, במלכויות, בזכרונות ובשופרות. [ותערב]. אחר חזרת הש"ץ אומרים חצי קדיש ותוקעים תשר"ת תש"ת תר"ת ומסיים תתקבל. [למנהג אשכנז, אומרים כל הקדיש ותוקעים ג' פעמים תשר"ת ג' פעמים תש"ת ג' פעמים תר"ת ואחר עלינו תוקעים שוב תשר"ת תש"ת תר"ת]. נוהגים לתקוע תרועה גדולה לפני עלינו, ויש התוקעים אחרי עלינו. אחר התפילה מקדשים ואומרים פסוקי יו"ט כמנהג. נוהגים שלא לישון בראש השנה, ונוהגים לומר את ספר תהילים.

מנחה ותשליך: עמידה של ראש השנה, ואומרים "אבינו מלכנו". [אם התפללו מנחה מיד אחרי מוסף אין אומרים "אבינו מלכנו"]. אחר מנחה נוהגים ללכת לים או לנהר או לבאר מים, ורצוי ללכת למקום שיש בו דגים, ואומרים סדר תשליך.

אסור להכין שום דבר ביום הראשון של ראש השנה עבור יום השני.

יום שלישי - ב' בתשרי ב' דראש השנה: 

הדלקת הנרות: ור להדליק נרות ולעשות כל מלאכה לצורך היום השני לפני זמן צאת החג (ראה בטור ראשון), ואין להדליק גפרור, אלא מעבירים מאש הדולקת כבר. מי ששכח להדביק נרות בערב ר"ה לא ידביקם עכשיו, אלא יתקעם בפמוטים, ואם הפמוט רחב מידי, יכול להשים בו נייר ושאר דברים כדי להחזיקן. מי שמדליק בשמן לא יתקן ויסדר את הפתילה ביום טוב. על הדלקת הנרות מברכים "להדליק נר של יום טוב" [והאשכנזים מברכים גם "שהחיינו"].

ערבית וקידוש: תפילת ערבית וקידוש כבליל א'. [נוהגים לאכול פרי חדש או ללבוש בגד חדש, ומכוונים בשהחיינו עליו, אך גם אם אין לו, מברכים "שהחיינו"].

שחרית וקריאת התורה: מתפללים כביום הראשון, והפיוטים כמודפס במחזורים בכל מקום כמנהגו, ואחרי חזרת הש"ץ אומרים "אבינו מלכנו", קדיש תתקבל, ופותחים הארון ואומרים ג' פעמים י"ג מידות ורבש"ע. מוציאים שני ספרי תורה, בראשון קוראים חמישה קרואים בפרשת העקידה בסוף פר' וירא, חצי קדיש, וקוראים למפטיר: "ובחודש השביעי" כביום הראשון, ואומרים שוב חצי קדיש [והאשכנזים אינם אומרים]. ומפטירים: "כה אמר ד'" (ירמיה ל"א ב) עד "רחם ארחמנו נאם ד'", (פסוק יט). אם יש ברית מילה מלים לפני התקיעות.

סדר התקיעות: כביום הראשון.

מוסף ומנחה: כביום הראשון, אך אין אומרים תשליך.
מוצאי יום טוב: מתפללים ערבית של חול ואומרים "אתה חוננתנו", וכן מוסיפים ההוספות לעשרת ימי תשובה, ובמקום "מלך אוהב צדקה ומשפט" אומרים "המלך המשפט". ואם טעה ונזכר תוך כדי דיבור, אומר מיד "המלך המשפט"; וכשכבר עבר תוך כדי דיבור, חוזר [ולמנהג האשכנזים אינו חוזר].

הבדלה: של מוצאי יום טוב ללא נר ובשמים.

יום רביעי - ג' בתשרי צום גדליה: יום זה הוא אחד מארבעה צומות שתקנו הנביאים, מפני הדברים הרעים שאירעו לאבותינו, וביום זה נהרג גדליה בן אחיקם. וחייב כל איש לשום אל ליבו ביום זה ולפשפש במעשיו ולשוב בהן, כי אין העיקר התענית אלא שהיא הכנה לתשובה.
התענית ביום זה חובה, ואין להקל מלהתענות, אלא לחולה, (אפילו אם אין בו סכנה), ומעוברת ולמניקה. מכל מקום גם הפטורים מלהתענות, אין להם להתענג יותר מדי באכילה ושתיה ביום זה, וכן יש לחנך את הקטנים שיש להם דעת להתאבל, שיאכלו מאכלים פשוטים בצום, ולא יתענגו בממתקים.
זמן איסור אכילה ושתיה מתחיל משעה 5:10 בבוקר.



 

דיני תפילת ”עננו“
 בתפילת העמידה של שחרית אומרים "עננו" בברכת "שמע קולנו" בלא סיום הברכה, אלא מסיים "שומע תפילה". ואם שכח - יאמר "עננו" אחרי "אלוקי נצור" לפני "יהיו לרצון", בלי סיום ברכה, ואם כבר אמר "יהיו לרצון" אומר עננו לפני שיעקור רגליו. ואם כבר עקר רגליו - אינו חוזר. [והאשכנזים נוהגים שאין היחיד אומר "עננו" בשחרית אלא במנחה]. הש"ץ אומר "עננו" כברכה בפני עצמה בין ברכת "גואל ישראל" ל"רפאנו", ואם שכח לאומרה בין גואל לרופא - אם נזכר לפני שאמר ברוך אתה ד' מברכת רפאנו, חוזר לומר "עננו", ואם נזכר לאחר שכבר אמר בא"י, אומר "עננו" בברכת שמע קולנו.
אם אין בבית הכנסת לפחות שבעה מתענים, יאמר גם הש"ץ "עננו" בברכת "שמע קולנו".
לא ירד לפני התיבה מי שאינו מתענה, אך אם ירד, יאמר "עננו" בחזרה בברכת שמע קולנו, ולא בין גואל לרופא, ולא יאמר ביום צום תעניתנו, אלא ביום צום תענית. אחר חזרת הש"ץ אומרים "אבינו מלכנו" ותחנון [האשכנזים נוהגים שלא לומר י"ג מדות אחרי שמונה עשרה משום שכבר אמרו בסליחות].

 



קריאת התורה: פותחים הארון ואומרים י"ג מדות ורבש"ע כמו שאומרים בראש השנה, ומוציאים ספר תורה, וקוראים ג' גברי בפרשת "ויחל". וצריך שיהיו בשעת קריאת התורה לפחות שבעה מתענים שלא שמעו עדיין קריאת התורה, אבל אם אין שבעה מתענים לא יקראו בתורה.
מי שאינו מתענה - אינו עולה לתורה ביום תענית, וכהן שאינו מתענה, יצא בשעה שקורא הגבאי לכהן, ויקראו במקומו לישראל, ונכון גם שלא יקרא בתורה מי שאינו מתענה. אחרי קריאת התורה - חצי קדיש, אשרי, ובא לציון וכו'. והספרדים אומרים מזמור "שיר מזמור לאסף" (תהילים פג).

מנחה: רבים נוהגים ללבוש טלית ותפילין (כשהם מתענים). לתפילת מנחה, כדי להשלים מאה ברכות היום.
אומרים "אשרי", חצי קדיש, וקוראים ג' גברי בפרשת "ויחל" כבשחרית. וצריך שיהיו עשרה מתענים, ובדיעבד די בשבעה, ואין אומרים חצי קדיש אחרי קריאת התורה, אלא אחרי "יהללו" לפני שמו"ע [והאשכנזים קוראים הפטרת "דרשו ד' בהמצאו"]. בתפילת העמידה אומרים "עננו", ודיני "עננו" כבשחרית. אין להתפלל מנחה בעוד היום גדול אלא סמוך לשקיעה [והאשכנזים מקילים בזה]. הכהנים נושאים כפיהם במנחה [וכשמתפללים מנחה גדולה אין הם נושאים כפיהם]. וכהן שאינו מתענה לא יעלה לדוכן. אחרי חזרת הש"ץ אומרים "אבינו מלכנו" ותחנון. לפני "עלינו" אומרים הספרדים "תפילה לעני" (תהילים קב).
בעשרת ימי תשובה אומרים סליחות, ואומרים "אבינו מלכנו" בשחרית ובמנחה, ונוהגים שלא לעשות נישואין בימים אלו. יש המתענים בעשרת ימי תשובה ואין משלימים, ובסעודת מצוה מותרים הם לאכול.
נוהגים ללכת להשתטח על קברות צדיקים ויתפללו לד' שימלא בקשותינו בזכות הצדיקים הטמונים פה.


שבת קדש פרשת וילך - ו' בתשרי שבת שובה: במנחה ערב שבת אין אומרים "אבינו מלכנו" וכן בשבת עצמה (למנהג המקובלים אומרים). בערבית מתפללים של שבת ומוסיפים התוספות לעשרת ימי תשובה, בברכת "מגן אבות", אומרים "המלך הקדוש", ואם שכח ואמר "הא - ל הקדוש" ונזכר קודם שחתם יחזור ויתחיל "מגן אבות", ואם כבר סיים "מקדש השבת" אינו חוזר.

שחרית: כרגיל. ואין מעלים קטן למפטיר, ומפטירים: "שובה ישראל" (הושע יד, ב) עד סוף הספר, ומוסיפים ממיכה: "מי אל כמוך" עד "מימי קדם" (ז, יח - כ) [ויש נוהגים שלא לקרוא פסוקים אלה ממיכה, רק ביואל כל פרק ב'].

במנחה: קוראים שלושה קרואים בפרשת האזינו, ואומרים "צדקתך צדק" [ואין אומרים פרקי אבות ולא "ברכי נפשי"]. ונוהגים שהרב דורש בשבת זו ומעורר את העם לתשובה לקראת יום הכיפורים.

מוצש"ק: בתפילת ערבית אין אומרים "ויהי נעם" "אתה קדוש", ולמנהג המקובלים אומרים.

מנהג כפרות: ליל ערב יו"כ נוהגים כפרות. לוקחים תרנגול לזכר ותרנגולת לנקבה, (לאשה מעוברת נוהגים לקחת תרנגול ותרנגולת). ומסבב התרנגול ג' פעמים מסביב לראשו ואומר זה חליפתי וכו', ואח"כ שוחטים אותו, וטוב לשחטו באשמורת הבוקר, ובמקום שמתקבצים הרבה יחד ודוחקים זה את זה והשוחטים מרוב עיפות ועומס העבודה אינם מרגישים בסכין כראוי, מוטב לעשות כפרות אפילו יום או יומיים קודם יוהכ"פ ולשחוט אז את העוף מאשר להיכשל חלילה באכילת נבלות וטרפות, כי כל עשי"ת זמן כפרות הם, נכון שהשוחטים יישנו לפני השחיטה שיוכלו לבדוק את הסכין בדעה מיושבת.
נוהגים לתת את הכפרות לעניים. וטוב יותר לפדות את העוף בכסף כפי שוויו ולחלק את הכסף לעניים, שלא יתביישו במה שנותנים להם את התרנגולים שלקחו לכפרה.
יש נוהגים שאין עושים הכפרות על עופות אלא על כסף, וטוב לקחת מעות שהם כמנין ח"י.

יום שלישי - ט' בתשרי ערב יום כיפור:

שחרית: מקצרים בסליחות, ואין אומרים "מזמור לתודה" (ולפי מנהג המקובלים אומרים). אין אומרים תחנון [ו"אבינו מלכנו"]. (ויש אומרים "אבינו מלכנו"). ואין אומרים "למנצח".
מצוה לאכול ולהרבות בסעודה בערב יום כיפור, ולא יאכל אלא מאכלים נוחים לעיכול, וכן אין אוכלים שום וביצים, אבל מאכלי חלב קרים וחמאה נוהגים לאכול בסעודת שחרית, ואסור להתענות אפילו תענית חלום.
צריך לטבול ביום זה במקוה טהרה, וטוב לטבול אחר חצות קודם מנחה כדי שיאמר הוידוי בטהרה, ואפילו אבל בתוך שבעה מותר לרחוץ שעה שעתיים קודם הלילה ואפילו במים חמים.

מנחה: מקדימים להתפלל מנחה, כדי שישאר זמן מספיק לסעודה המפסקת. בתפילת הלחש, קודם "אלוקי נצור" אחר פסוק "יהיו לרצון", יאמר וידוי יום הכיפורים, ויכה באגרופו על ליבו בשעת הוידוי. ועיקר הוידוי והתשובה הוא שיעזוב החטא ויסירנו ממחשבתו ויגמור בליבו שלא יעשהו עוד, שנאמר: יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וכו'. ויתנחם על העבר שנאמר: כי אחרי שובי נחמתי, ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לחטאו לעולם.
באמצע אמירת הוידוי מותר להפסיק לאמירת "אמן יהא שמיה רבא", קדוש וברוך כבוד שבקדושה, אמן שאחרי דאמירן בעלמא, ושאחרי הברכות אתה קדוש ושומע תפלה, וכן לאמירת המלים "מודים אנחנו לך", וכל זה רק אם אמר לפני הוידוי "יהיו לרצון וכו'". חזרת הש"ץ בלא וידוי, ואמרים "אבינו מלכנו" [והאשכנזים אינם אומרים].


מלקות: אחרי תפילת המנחה יש נוהגים ללקות במלקות ארבעים חסר אחת. הנלקה כאשר הוא מוטה פניו לצפון אומר וידוי, והמלקה אומר ג"פ והוא רחום. וענין המלקות כדי לשבר לב האבן של האדם ולהכניעו, ויתן אל לבו לשוב מעבירות שבידיו. ויש נוהגין ללקות קודם המנחה.

סעודה מפסקת: מתחילים מבעוד יום, וצריך להפסיק לפחות כמה דקות קודם שקיעת החמה כדי להוסיף מחול על הקודש, ואין אוכלים דברים המחממים. והנכון לקבל קדושת יוה"כ לפחות עשרים דקות לפני שקיעת החמה. אם גמר סעודתו מוקדם ורוצה לאכול עוד מאוחר יותר, יתנה זאת בשעת ברכת המזון. ואם קיבל התענית בליבו אסור לו לאכול.
יציעו מפה על השולחן כמו בשבת ויו"ט, ויש נוהגין לערוך על המפה ספרים ולכסותם במקום הפת, לרמז שהוא יום אדיר ונורא, ואין לכבדו באכילה ושתיה, אלא בדברים שבקדושה לשוב אל ד' ולעסוק בדברי תורה, תפילה ותחנונים. והאשה מדליקה נרות ומברכת אחרי ההדלקה "להדליק נר של יום הכיפורים" [ו"שהחיינו"], ובמקום שאין עדיין מנהג קבוע לברך, ידליקו בלא ברכה. ואחר שהדליקה, חל עליה קדושת יוה"כ וחמישה עינויים, אם לא שהתנתה תחילה שאינה מקבלת על עצמה קדושת היום בהדלקה זו, ואפילו תנאי שבלב מועיל.
לפני שהולך לבית הכנסת, יברך את בניו שיזכו לאורך ימים, לתורה ויראת שמים, ואיש את רעהו יפייסו ויברכו זה לזה.

יום רביעי - י' תשרי יום הכפורים: יום זה הוא זמן תשובה לכל, ויום סליחה ומחילה לישראל, לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתענות ביוה"כ, ומתעטפים בטלית מבעוד יום ומברכים להתעטף בציצית, ואם נתאחר ללבשו עד אחרי שקיעת החמה יתעטף בלי ברכה.

כל נדרי: חולצים הנעליים ואומרים [תפילה זכה] ופיוט "לך אלי", ומקבלים חמשת העינויים. ומוציאין ספרי תורה [ויש נוהגים להוציא ג' ספרי תורה, יש המוציאים ז' ס"ת, יש המוציאין י"ג ס"ת, ויש שמוציאים רק ב' ס"ת, ומוסרים אותם לחשובי הקהל] (ורבינו האריז"ל צוה לתלמידיו שיקנו את החזקת ספרי התורה בכל נדרי אפילו בממון רב) ולאחר שהש"ץ אומר בישיבה של מעלה וכו' אומר ג' פעמים כל נדרי והקהל אומר עמו בלחש,
יש לומר כל נדרי מבעוד יום ומאריכים בניגונים עד שיחשיך. הש"ץ מברך שהחיינו בקול רם והקהל בלחש, ויגמור הקהל הברכה לפני שגומר הש"ץ כדי שיענו אמן על ברכתו. [הנשים שברכו שהחיינו בהדלקת הנרות לא יברכו עכשיו]. מחזירים הספרי תורה למקומם [ואם לא הגיע זמן ערבית, נוהגים שהרב דורש מעט מעניין היום ומעורר את הציבור לתשובה].

ערבית: תפילת ערבית והסליחות מתפללים בכל מקום כמנהגו וכמודפס במחזורים. בקריאת שמע של ערבית וכן של שחרית אומרים בקול רם: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
חסידים ואנשי מעשה נשארים ערים כל הלילה ועוסקים בלימוד תורה ותפילה, ולומדים משניות וגמרא מסכת יומא, אך בתנאי שזה לא יפריע לתפילות שלמחרת היום. הישן לא יתכסה בשמיכה עבה.

חמישה עינויים 
ליל יום הכיפורים דינו כיומו לכל דבר, ואסורים בו באכילה ושתיה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל, קריבה אל אשתו, ואסור לעשות בו כל מלאכה. אין הבדל באיסורי מלאכה בין שבת ויום הכיפורים.

רחיצה וסיכה: אסור להתרחץ ביוה"כ בין בחמין ובין בצונן ואפילו להושיט אצבעו במים אסור, ואם היה עליו לכלוך וכדומה, מותר לרחוץ אותו מקום, ונוטל אדם ידיו בשחרית ומברך על נטילת ידים, או כשיוצא מבית הכסא אבל לא יטול אלא עד סוף אצבעותיו, וכן נוטלים הכהנים לברכת הכהנים. אסור לטבול ביום הכפורים, אף מי שבכל השנה נוהג לטבול, אפילו אשה שהגיע ליל טבילתה ביום הכפורים - אסור לה לטבול.

נעילת הסנדל: אסור לנעול שום מנעל של עור ואפילו אם יש בו עור רק בחלקו, ומותר לנעול נעלי גומי או בד, ונעילת הסנדל הוא אחד מה' עינויים שניצטווינו עליהם, וכשם שלא יקל אדם לעצמו לאכול ולשתות בבית ביוה"כ ויצום רק כשהוא בבית הכנסת, כך אין לו להקל לנעול נעלים ברחוב ולחלצם רק בבית הכנסת, והעושה כך עובר על מצות עינוי ביום הכיפורים. חולה אף שאין בו סכנה, או יולדת עד שלשים יום, שהצינה תזיק להם, וכן מי שיש לו מכה ברגליו - מותר לנעול נעליים.

חינוך הקטנים: ילד בגיל תשע / עשר (הדבר תלוי בחוזק גופו) חייבים לחנכו לצום כמה שעות ביוה"כ, ואסור להניח לו לצום כל היום, אלא אם הוא בריא וחזק ועבר את גיל אחת עשרה. בן מגיל שלש עשרה ובת מגיל שתים עשרה חייבים בצום כמו כל אדם מבוגר. רחיצה וסיכה אסור לכל ילד (אם לא שהתלכלך) וכן יש לחנך את הקטן שלא ינעל נעלי עור מגיל שש או שבע.

חולה ביום הכפורים: כשם שמותר ואף מצוה לחלל את השבת על חולה שיש בו סכנה או ספק סכנה כך גם מותר וגם מצוה לחולה כזה לאכול ביום הכפורים, (ואם צריך לאכול ואינו אוכל - עבירה בידו, ומתחייב בנפשו), וזאת אם רופא - או כשאין רופא, אדם המבין קצת בעיניני המחלה - אמרו שהוא צריך לאכול, וכן נאמן החולה לומר שהוא צריך לאכול, או לשתות (אפילו אם דעת הרופא שאינו צריך) אולם צריך להזכיר לו שיום כיפור היום, שמא שכח, או שירגע מרצונו לאכול. בכל האופנים שהותרה האכילה לחולה צריך לשאול בעצת הרופא או החולה אם יוכל לאכול שיעורים, או שעליו לאכול בפעם אחת די צרכו, וכן אם צריך גם לאכול וגם לשתות, או שדי לו בשתיה בלבד.

מעוברות ומניקות: מתענות ומשלימות ככל אדם.
מעוברת שנתאוותה לאוכל מסוים, או שנשתנו פניה מחמת זה - מאכילים אותה בשיעורים כדלעיל, זאת לאחר שלחשו באזניה שיום כיפורים היום ולא נתקררה דעתה. יולדת תוך שלושה ימים מהלידה לא תתענה כלל ותאכל כרגיל ואם אומרת שאינה צריכה לאכול וגם הרופא אינו דורש שתאכל - מאכילים אותה לשיעורים. מג' ימים ועד שבעה אם היא או הרופא אומרים שצריכה לאכול מאכילים אותה, משבעה ימים ואילך הרי היא ככל אדם. ובכל מקרה יש לשאול שאלת חכם.

שחרית: נוטל ידיו רק עד סוף האצבעות, ובידים הרטובות מותר לנגב העיניים. אין מברכים ברכת "שעשה לי כל צרכי". התפילה והפיוטים בכל קהילה כמנהגה וכמודפס במחזורים. אחרי עמידה "אבינו מלכנו".


 
קריאת התורה:  פותחים הארון ואומרים י"ג מדות, ומוציאים שני ספרי תורה, בראשון קוראים ששה קרואים בפרשת אחרי מות, והמצטער או מוריד דמעות על מיתת בני אהרן בשעת קריאת התורה מוחלים עוונותיו ואין בניו מתים בחייו. חצי קדיש, וקוראים בספר שני למפטיר בפרשת פינחס: "ובעשור לחודש", ואומרים שוב חצי קדיש [והאשכנזים אינם אומרים] ומפטירים: "ואמר סלו סלו" (ישעיה נז יד) עד "כי פי ד' דבר" (סוף פרק נח). אם יש מילה ביום כפור, מלים אחר קריאת התורה בלא כוס [והאשכנזים נוהגים לברך על הכוס ולתת לטעום לתינוק, או ליולדת שמותר לה]. [והאשכנזים נוהגים להזכיר נשמות הקרובים אחר קריאת התורה].

מוסף:  יש למהר בתפילת שחרית כדי להתחיל תפילת מוסף קודם שבע שעות (בערך 1:40).
נוהגים לכרוע בעת אמירת "הכהנים והעם", ואין לכרוע כשפניו על הריצפה כי אם על בד או נייר, והש"ץ יראה לעמוד קצת בריחוק מהתיבה כדי שיוכל לכרוע בלי לעקור רגליו. מנהגי התפילה והפיוטים כל עדה ומנהגה. [יש נוהגים שלא לומר "אין כאלוקינו"].
 

מנחה:  אומרים פרשת העקידה, "למנצח על הגיתית", "אשרי" "ובא לציון", [והאשכנזים אינם אומרים כל זה]. מוציאים ספר תורה, וקוראים שלשה קרואים בפרשת העריות באחרי מות (ויקרא פרק יח). ואין אומרים קדיש. מפטירים בספר יונה כל הספר, ומוסיפים שלשה פסוקים האחרונים של ספר מיכה. בברכת ההפטרה מסיים כמו בשחרית [והאשכנזים מסיימים בברכת "מגן דוד"]. התפילה והפיוטים כמנהג. אין נושאים כפיים, ואומרים "אבינו מלכנו".

נעילה: זמן תפילת נעילה בשעה שהחמה בראש האילנות, כדי שיספיקו לסיימה עם שקיעת החמה. ואומרים "אשרי" [למנהג האשכנזים - "אשרי" "ובא לציון"]. אומרים "וחתמנו" במקום "וכתבנו", וכן בשאר. ואין אומרים כל הוידוי רק "אשמנו", ונושאים כפיים. ומאריכים בסליחות עד הלילה (ויש למהר כדי להספיק נשיאת כפיים לפני השקיעה). ["אבינו מלכנו", ובמקום "כתבנו" אומרים "חתמנו"]. 21 דקות אחרי השקיעה בשעה 7:00 תוקעים תשר"ת תש"ת תר"ת [ויש נוהגים לתקוע רק תשר"ת. ויש התוקעים רק תקיעה אחת] ונוהגים לתקוע תרועה גדולה סימן לסילוק השכינה, ואומרים "לשנה הבאה בירושלים".

מוצאי יום כיפור: מתפללים ערבית של חול ואומרים "אתה בחרתנו". ונוהגים לקדש הלבנה אחרי התפילה. 33 דקות אחרי השקיעה בשעה 7:12 מדליקים ומבדילים על הכוס, ואין מברכים על הבשמים. ברכת "מאורי האש" צריכים לברך רק על נר ששבת דהיינו שדלק מערב יום כפור, לא על אש חדשה שהודלקה עכשיו. אוכלים ושמחים במוצאי יום כפור שהוא קצת יום טוב. ונוהגים להתחיל מיד בבניית הסוכה כדי לצאת ממצוה למצוה.

 

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד
יד לאחים – לא מוותרים על אף יהודי - טל: 03-6154100