הפעל עצור
  • לא מוותרים

לוח החודש - מפעל ההלכה הקיים למעלה מחמישים שנה

יוצא לאור ע"י ארגון פעילים "יד לאחים"

      
 


הלכות החודש - תשרי (חלק ב') 

יום חמישי י"א בתשרי: נוהגים להשכים ביום זה לתפילה, ואין אומרים תחנון ו“יהי רצון“ שאחרי קריאת התורה ו“למנצח“ עד ר“ח מרחשון [ולמנהג האשכנזים אומרים ”למנצח“]. ועד סוכות אין מתענים אלא תענית חלום וחתן ביום חופתו.

שבת קדש פרשת האזינו - י“ג בתשרי: מפטירים ”וידבר דוד“ (שמואל - ב כב). [ואין אומרים ”אב הרחמים“ והזכרת נשמות].
 
במנחה: אין אומרים ”צדקתך“ ואין אומרים פרקי אבות ו“ברכי נפשי“.

ערבית מוצ"ש: אין אומרים ”ויהי נעם“ ”ואתה קדוש“ [ולמנהג המקובלים אומרים].

יום ראשון - י“ד בתשרי ערב סוכות: מי שיש לו שערות, מצוה להסתפר. ורוחצין וטובלים לכבוד יום טוב. אחרי שעה תשיעית (בערך 3:30) אסור לאכול סעודה עם לחם (ויש המחמירים מחצות). אוגדים את הלולב בעלי הלולב בקשר המתקיים, עם ג‘ הדסים: הדס אחד מימין הלולב, אחד משמאלו ואחד על גבי השדרה נטוי קצת לימין; ושני בדי ערבה משני צידי הלולב ליד ההדס [ומנהג האשכנזים לתת את ההדסים מימין הלולב והערבות משמאל הלולב]. ועיקרי ההדסים והערבות יהיו שוים עם עיקר הלולב כדי שיקח כל המינים בידו בשעת הברכה. ויש העושים בלולב ג‘ קשרים, וצריך שתהא שדרה של לולב יוצאת מקשר עליון טפח (10 ס“מ).
הרבה דינים נאמרו בארבעת המינים, ואין ליטול עד שיראם תחילה לחכם.
נוהגים לקשט את הסוכה בכלים נאים ובקשוטים נאים כדי שתהיה דירה נאה לכבוד החג, וראוי לכל אחד להראות סוכתו לחכם כדי שלא יכשל בסוכה פסולה.
 
יום שני ט“ו בתשרי - חג הסוכות:
הדלקת נרות: האשה מדליקה נרות בסוכה ומברכת ”להדליק נר של יום טוב“. [והאשכנזים מברכים גם ”שהחיינו“]. אם יש סכנה שיהיו הנרות בסוכה, מוטב להדליק בבית, ואין להדליק נרות בסוכה ולהעבירם אח“כ לבית. ואפשר להדליק גם אחרי ערבית, כדלעיל בר“ה.

ערבית: קודם ערבית אומרים הספרדים ”למנצח משכיל לבני קרח“ ו“שפטני“, (תהלים מב - מג), ומתפללים עמידה של יום טוב.

קידוש: נוהגים כשנכנסים לסוכה אומרים תחילה את האושפיזין, ומקדשים על היין לפי הסדר הזה ”בורא פרי הגפן, אשר בחר בנו מכל עם - ומזכיר בה סוכות, וחותם מקדש ישראל והזמנים - לישב בסוכה, ושהחיינו. חובה לאכול כזית פת (27 גרם) בסוכה בלילה הראשון ויש אומרים שיש לאכול כביצה (54 גרם) ואם יורד גשם יאכל הכזית הראשון, ויכנס לביתו. יש נוהגים ללמוד משניות מסכת סוכה בסעודה זו. בברכת המזון אומר ”יעלה ויבא“, ואם שכח ונזכר לפני שהתחיל ”האל אבינו“ אומר: ברוך אתה ד‘ אלוקינו מלך העולם אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל לששון ולשמחה את יום חג הסכות הזה, ברוך אתה ד‘ מקדש ישראל והזמנים. ואם נזכר לאחר שהתחיל ”האל אבינו“ חוזר לראש.

נטילת לולב: זמן מצות נטילת לולב מתחיל בשעת הנץ החמה, ויש המקיימים מצוה זו לפני התפילה, ויש הממתינים עד לאחר תפילת העמידה, לפני הלל. ונכון לברך על הלולב בתוך הסוכה.


 סדר נטילת לולב

 

     

סדר נטילת לולב כך הוא: יטול את הלולב ביד ימין, ושדרתו של הלולב לנגד פניו. יברך על נטילת לולב ושהחיינו בעמידה, ואח“כ יקח את האתרוג כשפטמתו למעלה, יחבר את האתרוג עם הלולב וינענע ג‘ פעמים בהולכה ג‘ פעמים בהבאה, לכוון: דרום, צפון, מזרח, מעלה, מטה, ומערב. [למנהג האשכנזים, נוטל מיד את הלולב בימינו ואת האתרוג בשמאלו, אלא שנוטל את האתרוג הפוך כשפטמתו למטה, מברך ואחר כך הופך את האתרוג, כדי שפטמתו תהיה למעלה ומנענע לכוון מזרח דרום מערב צפון למעלה ולמטה].

 


שחרית: מתפללים תפילה של יום טוב, עמידה של יום טוב. אחר העמידה הלל שלם, ומברכים עליו ”לגמור את ההלל“, וכן בכל שמונת ימי החג [האשכנזים מברכים ”לקרא את ההלל“]. מנענעים הלולב בשעת אמירת ”הודו לד‘“ פעם אחת, ובשעת אמירת ”אנא ד‘ הושיעה נא“ פעמיים. ובשעת אמירת ”הודו לד‘“ שבסוף ההלל מנענעים פעמיים. [ולמנהג חלק מהאשכנזים, הש“ץ מנענע ב“הודו לד‘“ הראשון, וב“יאמר נא ישראל“, והציבור מנענעים בכל פעם שאומרים ”הודו לד‘“, וכן מנענעים הש“ץ והצבור בשעת אמירת ”אנא ד‘ הושיעה נא“, ובאמירת ”הודו“ האחרון]. סדר הנענועים כמו בנטילת לולב, ואין מנענעים כשאומרים שם השם.

אחרי הלל פותחים הארון ואומרים י“ג מדות, ומוציאים שני ספרי תורה ומניחים אותם על הבימה [ולמנהג האשכנזים מוציאים עכשיו רק ספר תורה אחד ואין אומרים י“ג מדות] והמתפללים מקיפים את התיבה פעם אחת, כשהלולבים והאתרוגים בידיהם, ואומרים את ההושענות [למען אמיתך] בעת ההקפה. ומי שאין לו לולב לא יקיף את התיבה. אחרי ההושענות קדיש תתקבל [ולמנהג האשכנזים מחזירים הס“ת לארון ואומרים קדיש תתקבל ומוציאים שני ספרי תורה ואומרים י“ג מדות ורבש“ע]. בראשון קוראים חמישה קרואים בפרשת ”שור או כבש“ (ויקרא כב, כו) עד סוף פרק כב. אומרים חצי קדיש וקוראים בספר השני למפטיר בפרשת פינחס: ובחמשה עשר יום“. ואומרים שוב חצי קדיש [ולמנהג האשכנזים אין אומרים]. מפטירים: “הנה יום בא“ (זכריה פרק יד) עד הסוף.


מוצאי יו"ט: אומרים ”אתה חוננתנו“ ”ויעלה ויבא“. שכח ”יעלה ויבא“ ונזכר קודם שעקר רגליו חוזר ל“רצה“, אחר שעקר רגליו חוזר לראש התפילה.

הבדלה: כבכל מוצאי יו“ט, ואין מברכים ”לישב בסוכה“ [ויש נוהגים לברך בשעת ההבדלה].


יום שלישי - ט“ז בתשרי א‘ דחול המועד: בחו“ל היום הוא יום טוב שני של גלויות, ובן חוץ לארץ שבא לארץ ישראל - אם דעתו להשאר בארץ, נוהג כבני הארץ; ואם דעתו לחזור, חייב לנהוג דיני יום טוב גם ביום שני, ומתפלל תפילת יום טוב (אך יעשה הכל בצנעה).

חול המועד: חייב אדם לכבד חולו של מועד במאכל ובמשתה, ולשמוח בהם בבגדים נאים ומפה מוצעת, ומברכים איש את רעהו בברכת ”מועדים לשמחה“, ולא ינהג בהם מנהג ימי חול, ואמרו חכמים ”כל המבזה את המועדות כאילו עובד עבודה זרה“. אסרה תורה לעשות מלאכה בחול המועד אולם התורה מסרה דבר זה לחכמים שקבעו אלו מלאכות אסורות בחול המועד ואילו מותרות, והפרטים מרובים, לכן יש לשאול לרב בכל דבר מלאכה, מה מותר לעשות ואיך. אולם גם מלאכות שמותר לעשות - ישתדל לעשותם בצינעה, והעושה מלאכה אסורה בחול המועד, הרי הוא בכלל המבזה את המועדות ועוונו חמור.
תספורת וגילוח אסורים בחוה“מ, וכן אסור לכבס בחוה“מ, אבל בגדי תינוקות - מותר.
נטילת צפרניים מותרת, אם נטלם בערב יו“ט.

שמחת החג: חייב אדם להיות שמח וטוב לב הוא ואשתו ובני ביתו בכל שמונת ימי החג שנאמר: ”ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך“ וכו‘, ומצות החג לחלקו חציו ללמוד התורה וחציו לאכילה ושתיה. ומצוה מיוחדת להאכיל בחג עניים ואביונים, ולדאוג שיהיה להם די מחסורם לשמחת החג.
בכל סעודות חול המועד אומרים ברכת המזון ”יעלה ויבא“ ואם שכח, ונזכר קודם שהתחיל ברכת ”הטוב והמטיב“ אומר ”ברוך אתה ד‘ אלוקינו מלך העולם שנתן מועדים לעמו ישראל לששון ולשמחה את יום חג הסוכות הזה". ואינו חותם. ואם נזכר כשהתחיל ”הטוב והמטיב“ אינו חוזר.

שחרית: אין מברכים ”שהחיינו“ על הלולב החל מיום זה. אין מניחים תפילין בחוה“מ ומתפללים תפילה של יום חול, אלא שאומרים ”יעלה ויבא“ בעמידה. אחרי עמידה הלל שלם, ומנענעים בלולב כביום הראשון [הושענות: “אבן שתיה“]. קוראים לתורה ארבעה קרואים בפרשת פינחס: ”וביום השני“ וכולם חוזרים על אותה הפרשה. מוסף של יום טוב. והספרדים אומרים ”את יום מקרא קדש הזה“ ואומרים בפסוקי הקרבנות: ”וביום השני“ ומסיימים התפילה כמנהג.
נוהגים לעשות שמחה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות בכל לילות חול המועד סוכות, ולהרבות בנרות זכר לשמחת בית השואבה שהיו עושים בבית המקדש, ואמרו חז“ל ”מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו“.
 
יום רביעי - י“ז בתשרי ב‘ דחוה“מ: [הושענות: “אערוך שועי“] בקריאת התורה קוראים ארבעה קרואים בפרשת פינחס: ”וביום השלישי“, וכן במוסף. 

יום חמישי י“ח בתשרי ג‘ דחוה“מ: [הושענות: “אום אני חומה“] בקריאת התורה קוראים ארבעה קרואים בפרשת פינחס: ”וביום הרביעי“, וכן במוסף. 

יום שישי - י“ט בתשרי ד‘ דחוה“מ: [הושענות: “אל למושעות“] בקריאת התורה קוראים ארבעה קרואים בפרשת פינחס: ”וביום החמישי“, וכן במוסף. יש לזכור לקנות היום חמשה בדי ערבה ולקשרם יחד [בעלי לולב]. ונוהגים בהרבה מקומות ששמש ביהכ"נ מביא ערבה למכור כמו שהיה בזמן שביהמ"ק קיים.

שבת קדש כ' בתשרי - ה‘ דחוה“מ:

קבלת שבת:
קבלת שבת כרגיל ו“מזמור שיר ליום השבת“, ואין אומרים ”במה מדליקין“ [ויש מהאשכנזים שאין אומרים את ”קבלת שבת“ וכל מקום כמנהגו].

ערבית: כבכל ליל שבת, ואומרים ”יעלה ויבא“.


שחרית: אין נוטלין לולב בשבת. מתפללים תפלה של שבת בתוספת ”יעלה ויבא“. הלל שלם. [האשכנזים נוהגים לקרוא אחרי הלל קהלת, ויש הקורין מתוך מגילה כשרה ומברכים: ”על מקרא מגילה“, ושהחיינו“, ואחרי הקריאה אומרים קדיש יתום].

קריאת התורה: פותחים את הארון ואין אומרים י“ג מדות ורבש“ע, מוציאים שני ספרי תורה, מניחים אותם על הבימה, ואומרים הושענות ליום השבת בלא להקיף את התיבה [ולמנהג האשכנזים אין אומרים כאן הושענות אלא אחרי מוסף, ואמרים ”אום נצורה“]. וקוראים בראשון שבעה קרואים בפרשת כי תשא: “ראה אתה אומר אלי“, חצי קדיש וקוראים בשני למפטיר בפרשת פינחס: “וביום השישי“, ואומרים שוב חצי קדיש, [ולמנהג האשכנזים אין אומרים]. מפטירים: “ויהי ביום ההוא“ (יחזקאל לח, יח). בברכת הפטרה מזכירים שבת ויו“ט.

מוסף:
של שלש רגלים, ומזכירים פסוקי שבת ופסוק יו“ט ”וביום השישי“.

מנחה: קוראים בתורה שלשה קרואים בפרשת וזאת הברכה, ומתפללים עמידה של שבת. ”יעלה ויבא“. ואין אומרים ”צדקתך צדק“.

יום ראשון - כא‘ תשרי הושענא רבה: במוצש“ק א“א ”ויהי נעם“ ”ואתה קדוש“ (ולמנהג המקובלים אומרים).
נוהגים להיות נעורים כל הלילה וקוראים ספר דברים הוא משנה תורה, (ויזהר שלא ירדם בביהכנ“ס, כדי שלא ישן חוץ לסוכה). מי שמרגיש שאם יהיה נעור, יתנמנם בבוקר בשעת התפילה, מוטב לו שילך לישון. קודם עלות השחר נוהגים לטבול במקוה טהרה.
מי שנעור כל הלילה, יטול ידיו ג‘ פעמים כדין אחרי עלות השחר, ולא יברך ”על נטילת ידים“, אלא אם כן עשה צרכיו לפני שנטל ידיו. ברכות ”אלוקי נשמה“ ו“המעביר שינה“ וכן ברכות התורה, ראוי לשמוע ממי שישן בלילה לפחות חצי שעה, והמברך יכוון להוציא את השומעים והם יכוונו לצאת. אם אין מי שישן בלילה, לא יברכו ברכות אלו, אך אם ישן יום קודם שנת קבע על מיטתו, יכול לברך ברכת התורה.

שחרית: לובשים בגדים לבנים כמו בימים הנוראים ומשכימים לתפילה.
נוהגים להתיר הקשרים של הלולב. [בפסוקי דזמרה אומרים מזמורים של שבת, אך אומרים ”מזמור לתודה“, ואין אומרים ”נשמת“]. אחרי הלל מוציאים ספר תורה [והאשכנזים נוהגים להוציא ביום זה כל הס“ת שבהיכל] ומקיפים את התיבה ז‘ פעמים ואומרים ההושענות [ומנהג אשכנז להרבות בתפלה על המים, ומניחים הלולב ונוטלים הערבה, חובטים אותה בקרקע חמש פעמים ואומרים תפלת ”רבונו של עולם“]. קדיש תתקבל, וקוראים בתורה ארבעה קרואים: ”וביום השביעי“, וכן במוסף. למנהג הספרדים נוטלים אחרי מוסף את הערבה ואומרים לשם יחוד קוב“ה וכו‘ וחובטים על הקרקע חמש פעמים. יש לזכור לקרוא פר‘ וזאת הברכה שנים מקרא ואחד תרגום. ולפנות ערב נפרדים מהסוכה ואומרים יהי רצון וכו‘ שבזכות קיום מצות סוכה זאת שקיימנו נזכה ונחיה לשנה הבאה לישב בסוכת עורו של לויתן. אין להתחיל בפירוק הסוכה עד מוצאי שמחת תורה.

יום שני - כ“ב בתשרי שמחת תורה: בחו“ל היום הוא שמיני עצרת ויושבים בסוכה אך בני חוץ לארץ שבאו לארץ, אף אם דעתם לחזור, אינם יושבים בסוכה.

הדלקת נרות: האשה מדליקה נרות בבית, ומברכת ”להדליק נר של יו“ט“ [ו“שהחיינו“].

ערבית: קודם ערבית אומרים הספרדים ”למנצח על השמינית“ (תהלים יב), ומתפללים תפלה של יום טוב.
אחרי קדיש תתקבל מוציאים כל ס“ת שבהיכל ועושין ז‘ ההקפות בכל מקום כמנהגו ומרבים בשמחת התורה, ואחר ההקפות מחזירים את ספר התורה להיכל ואומרים ”עלינו“.
 
קידוש: של יו“ט, וסדרו: הגפן, ברכת הקידוש ושהחיינו.

שחרית: מתפללים תפילה של יום טוב, הלל שלם ולאחריו קדיש תתקבל, [ולמנהג אשכנז עושים עתה את ההקפות, וכשמחזירים הס“ת להיכל משאירים שלשה ספרים בחוץ]. פותחים ההיכל ומוציאים שלשה ספרי תורה, בראשון קוראים וזאת הברכה, וחוזרים על הקטע ”מעונה“ פעמים רבות כדי שכל הציבור יעלה לתורה [והאשכנזים נוהגים שקוראים עד ”מעונה“ וחוזרים וקוראים מתחילת הפרשה וכן כמה פעמים עד שיעלו כולם]. בעליה אחרונה נוהגים לקרא לכל הילדים שבבית הכנסת, וגדול מברך ומוציא את כולם. ולאחר מכן קוראים ל“חתן מעונה“ [ויש מהאשכנזים שאינם נוהגים בזה] וקוראים לו מ“מעונה“ עד ”על במותימו תדרוך“. אח“כ קוראים ל“חתן תורה“ וקוראים לו מתחילת הפרשה עד סופה, ואומרים תפלה לגומרה של תורה [והאשכנזים נוהגים שאין קוראים ל“חתן תורה“, מתחלת הפרשה אלא מ“מעונה“, ולנוהגים ”חתן מעונה“ - מ“ויעל משה“, ואומרים ”מרשות“ ל“חתן תורה“]. אומרים חזק חזק ונתחזק, והעולה לתורה לא יאמרהו.

אין אומרים חצי קדיש, ומניחים הספר התורה השני על השלחן, מגביהין הראשון וקוראים בשני ל“חתן בראשית“, מ“בראשית“ עד ”אשר ברא אלוקים לעשות“, ואומרים חצי קדיש, וקוראים למפטיר בספר השלישי בפרשת פינחס ”וביום השמיני“ (במדבר כט, לה), ואומרים שוב חצי קדיש [והאשכנזים אינם אומרים]. מפטירים: ”ויהי אחרי מות משה“ (יהושע פרק א) [והאשכנזים נוהגים להזכיר נשמות הקרובים אחרי קריאת התורה].
אחרי קריאת התורה אומרים ”אשרי“ ותקון הגשם [תפלת גשם], והספרדים נוהגים לעשות עכשיו את ההקפות כמו בליל אמש, ויש העושים את ההקפות אחרי מוסף.
 
מוסף: בתפלת מוסף זו מתחילים לומר ”משיב הרוח ומוריד הגשם“, ואם שכח ונזכר קודם שאמר ”ברוך אתה ד‘“ יאמר במקום שנזכר (ואם נזכר ממש לפני ”ברוך אתה ד‘“ יאמר ”משיב הרוח ומוריד הגשם” ויחזור לומר ”ונאמן אתה“ וכו‘), וכשכבר אמר בא“י - מסיים הברכה ואומר ”משיב הרוח” קודם ”ואתה קדוש“, ואם כבר התחיל ”ואתה קדוש“ אינו חוזר. מוסף של יום טוב. [ותערב].

מנחה: מתפללים מנחה של יו“ט, ויש מהספרדים שנוהגים לערוך הקפות גם אחרי מנחה.

ערבית מוצאי יו“ט: אומרים ”אתה חוננתנו“, ואין שואלים עדיין טל ומטר.

הבדלה: של מוצאי יו“ט.

יום שלישי - כ“ג בתשרי - אסרו חג: בחו“ל היום הוא יום טוב שני של גלויות, ודינו כדלעיל בא‘ דחוה“מ.

שחרית: אין אומרים ”למנצח“ [ויש מהאשכנזים האומרים], ונוהגים להרבות באכילה ושתיה ביום זה.

יום חמישי - כ“ה בתשרי:  [יש הנוהגים לקרא ביום זה בקריאת התורה בשחרית עד ”ויהי ערב ויהי בקר יום חמישי“].

שבת מברכים
שבת קודש פרשת בראשית - כ“ז בתשרי:
מפטירים: ”כה אמר“ (ישעיה מב, ה) עד ”ואחרי לא יהיה“ (מג, י). מברכים החדש: ראש חדש מרחשון יהיה ביום שלישי ורביעי, ומולדו: יום שלישי שעה 5 בבוקר ו51- דקות ו-10 חלקים. [אין אומרים ”אב הרחמים“ והזכרת נשמות].

במנחה:  אין אומרים ”צדקתך“ [ומתחילים לומר ”ברכי נפשי“].

יום שני - כ“ט בתשרי ער“ח מרחשון: [אין אומרים יום כפור קטן]. 


 

זהירות מחרקים בסכך 

ע“פ ספר ”בדיקת המזון כהלכה“ מאת הרב משה ויא
לעיתים קרובות נמצא שהסכך, בין סכך ירוק טרי ובין סכך יבש, נגוע בתולעים וכאשר אוכלים בסוכה שהסכך שמעליה נגוע חרקים עלולים ליפול לתוך המאכלים. לפיכך צריך לאחסנו בכל שנה בצורה טובה ולבודקו בשנה הבאה לפני הנחתו על הסוכה.

האיחסון

מוודאים שהסכך יבש לחלוטין
מרססים את הסכך בחומר הדברה ארוך טווח מסוג ”יבש“ (כגון K600)
מפזרים על הסכך כדורים להשמדת עש (”נפטלין“) ומגלגלים או אוגדים אותו עם כדורי הנפטלין.
סוגרים את הסכך באריזה אטומה לחלוטין, כגון: יריעת ניילון עבה, ואוטמים באמצעות סדרי הדבקה רחבים.
יש לאחסן את הסכך במקום יבש.

הבדיקה
מחזיקים את הסכך מעל משטח לבן חלק (כגון: גליון גדול של נייר לבן, יריעת פלסטיק לבנה, או מפה לבנה), טופחים עליו בחוזקה ומתבוננים אם נפלו על המשטח חרקים קטנים.
נמצאה נגיעות (כנימות עלה או תריפסים בסכך ירוק, כיני ספרים או עכבישים בסכך יבש), מרססים את הסכך בתרסיס קוטל חרקים, ולאחר מספר שעות מנערים את הסכך בחוזקה על המשטח הנ“ל ועורכים שוב בדיקת ביקורת כנ“ל לוודא שהחרקים מתו ונפלו.
נמצאה נגיעות של ליקטוס, שהם חרקים חומים החודרים לתוך הסכך, יש להיעזר במדביר מקצועי.
נמצאה נגיעות רבה של ליקטוס, מומלץ לא להשתמש בסכך.



הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד
יד לאחים – לא מוותרים על אף יהודי - טל: 03-6154100