הפעל עצור
  • לא מוותרים

לוח החודש - מפעל ההלכה הקיים למעלה מחמישים שנה

 

 

 

 

יוצא לאור ע"י ארגון פעילים "יד לאחים"
הלכות החודש

חשון

לנוהגים בשיטת מרן המחבר זצ“ל
[ההלכות בתוך סוגרים מרובעים הן כפי דעת הרמ“א וכמנהג האשכנזים]
המולד: ליל שני שעה 3 ו- 24 דקות ו- 5 חלקים.
תחילת זמן קידוש לבנה למנהג ספרד: ליל שלישי אור לז' בחשון
סוף זמן קידוש לבנה: ליל שלישי אור לי"ד בחשון עד השעה 9:00. ומי שנאנס ולא קידש עד אז יכול לקדש בלי ברכה עד השעה 2:45.


יום שלישי ל' בתשרי - א' דר"ח חשון
ערבית: קודם ערבית אומרים הספרדים ”ברכי נפשי“ (תהילים קד). בעמידה אומרים“ יעלה ויבא“. ואם שכח בלילה ונזכר קודם שאמר ”ברוך אתה ד‘“, אומר במקום שנזכר, ואם כבר התחיל ברכת ”האל אבינו“ אינו חוזר. בברכת המזון אומרים ”יעלה ויבא“, ואם שכח (בין ביום ובין בלילה) ונזכר לפני שהתחיל ברכת ”האל אבינו“, אומר: ”ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזיכרון“ בלא שם ומלכות. [ולמנהג האשכנזים יש לומר בשם ומלכות]. ואם כבר התחיל ברכת ”האל אבינו“ אינו חוזר.


שחרית: אחרי פרשת התמיד אומרים ”ובראשי חודשיכם“. בתפילת העמידה אומרים "יעלה ויבא“. אם שכח ונזכר לפני שאמר ”ברוך אתה ד‘“, אומר במקום שנזכר; ואם כבר אמר ”ברוך אתה ד‘“, יסיים את הברכה, אם עדיין לא התחיל ”מודים“, יאמר שם ”יעלה ויבוא“ ואם כבר התחיל מודים“, חוזר ל“רצה“. ואם סיים תפילתו (דהיינו שכבר אמר פסוק ”יהיו לרצון“), חוזר לראש התפילה. וגם אם הוא מסופק אם אמר ”יעלה ויבא“ חוזר לראש (ויש הסוברים שבספק אינו חוזר). אחר העמידה אומרים חצי הלל בלא ברכה [והאשכנזים נוהגים לברך] קדיש תתקבל. שיר של יום. ומוציאים ספר תורה וקוראים ארבעה קרואים, כנהוג בראש חדש.


מוסף: חולצים את התפילין, ומתפללים מוסף של ראש חדש. מי שהיה לבוש תפילין ושמע קדושה של מוסף, יסיר ג‘ כריכות מן האצבע ויזיז התפילין של ראש ממקומם, ויענה עימהם.
מרבים בסעודה בראש חדש. כמו כן יש נוהגים שלא להסתפר וליטול ציפורנים ביום זה, וכל אחד יעשה כמנהג אבותיו.


מנחה: בעמידה אומרים ”יעלה ויבא“, והדינים כמו בשחרית.


יום רביעי א‘ במרחשון - ב‘ דר“ח: מנהגי התפילה ודיני היום כמו ביום הראשון.


שבת קדש פרשת נח - ד‘ במרחשון: מפטירים ”רני עקרה“ (ישעיה נד, א) עד ”אמר מרחמך ד“ (פסוק י‘) [והאשכנזים ממשיכים עד ”ולקדוש ישראל כי פארך“ (נה, ה)]. [ולפני החזרת ספר התורה נוהגים לברך את המתענים תענית שני חמישי ושני, ובעניית אמן בדעה להתענות הרי הוא מקבל את התענית. ואם יש בבית הכנסת חתן או בעל ברית יברכו את המתענים במנחה].


יום שני - ו‘ במרחשון תענית שני קמא: [יש הנוהגים להתענות תענית ”שני חמישי ושני“ (בה“ב) בשבוע שאחר חודש תשרי, ויום זה הוא תענית שני קמא. צריך לקבל על עצמו התענית ביום ראשון במנחה. וכשיקבל על עצמו במנחה חייב להתענות, אך אם יש סעודת מצווה (כברית מילה או פדיון הבן) ורוצה לאכול מותר לו. גם אלו שאינם מתענים, נוהגים לומר סליחות לשני קמא. ו“אבינו מלכינו“. אם יש חתן או ברית מילה מקצרים בסליחות ואומרים עד ”הרחמים והסליחות“, והחתן או בעל הברית אינם אומרים כלל את הסליחות. קריאת התורה בשחרית בפרשת השבוע (לך לך), ובמנחה אם היו עשרה מתענים קוראים ”ויחל“, ומפטירים: ”דרשו ד‘ בהימצאו (ישעיהו נה), והכהנים עולים לדוכן].


ליל שלישי - אור לז‘ במרחשון: בתפילת העמידה בערבית מתחילים לשאול על הגשמים ואומרים ברכת ”ברך עלינו“ במקום ”ברכנו“ [והאשכנזים אינם משנים כל הברכה רק אומרים ”ותן טל ומטר לברכה“ במקום ”ותן ברכה“]. אם שכח לומר טל ומטר, ונזכר לפני שאמר ”ברוך אתה ד‘“, יאמר במקום שנזכר, ואם כבר אמר ”ברוך אתה ד‘“, יאמר ”ותן טל ומטר“ בברכת ”שמע קולנו“. נזכר לאחר שגמר ”שמע קולנו“, יאמר קודם ברכת ”רצה“. ואם נזכר אחר שהתחיל ”רצה“, חוזר לברכת ”ברך עלינו“. ואם נזכר אחר שהשלים את תפילתו ואמר ”יהי לרצון“, אפילו אם עדיין לא עקר את רגליו חוזר לראש התפילה. אם נסתפק אם שאל טל ומטר, עד שלשים יום (ז‘ בכסלו) הוא בחזקת שלא שאל, וחוזר.

 

 


 

 דיני ברכת הלבנה
אחרי שעברו שבעה ימים מן המולד [ולמנהג חלק מהאשכנזים אחרי שעברו שלשה ימים] מתחיל זמן קידוש לבנה“, ואומרים את הנוסח המודפס בסידורים.
אין מקדשים ביום וכן לא בליל שבת וחג, ומצווה מן המובחר לקדש בציבור, אך אם יש חשש שיעבור זמנה יכול לקדש ביחידות.
ברכת קידוש לבנה נאמרת בעמידה מתחת כיפת השמים ולא מתחת לגג.
אחר הברכה נוהגים לשמוח בריקודים. אין מקדשים אלא אם כן נראית הלבנה בברור.
יש המהדרים לקדש את הלבנה במוצאי שבת, ואולם אם יש חשש שיהיו ימים מעוננים אין להתאחר. ומכל מקום אין לקדש אחרי שעברו חמישה עשר יום מן המולד. ובדיעבד יכול לקדש בלא הזכרת שם ומלכות עד היום השישה עשר.
[יש נוהגים לומר ”עלינו לשבח“ אחרי קידוש לבנה. שלא יראה כאילו אנו נותנים כבוד ללבנה].

 

 


 


יום חמישי - ט‘ במרחשון תענית חמישי: [נוהגים כמו ביום שני. ואומרים הסליחות המיוחדות ליום חמישי. ואם אין עשרה מתענים, אומרים ”תפלת צבור“ במקום ”תענית צבור“, וכן אין אומרים ”הקדשנו צום“ אלא ”הקדשנו תפלה“].

שבת קדש פרשת לך לך - י"א במרחשון: מפטירים: “למה תאמר יעקב“ (ישעיה מ, כז) עד ”בקדוש ישראל תתהלל” (מא, טז).


יום שני - י“ג במרחשון תענית שני תנינא: [נוהגים כבשני וחמישי הנ“ל. ואם אין עשרה מתענים אין אומרים ”צום שני חמישי ושני“ אלא ”תפילת שני חמישי ושני“].


שבת קדש פרשת וירא - י“ח במרחשון: מפטירים ”ואישה אחת“ (מלכים ב ד, א) עד ”ותאמר שלום, (פסוק כג). [והאשכנזים ממשיכים עד ”ותשא את בנה ותצא“] (פסוק לז).


יום רביעי - כ“ב במרחשון: מיום זה ואילך, אין צריך לחזור כשנסתפק אם אמר ”משיב הרוח ומוריד הגשם“, אפילו אם אינו אומר בימות הקיץ מוריד הטל (כי הרגיל לומר מוריד הטל, אינו חוזר כלל כשלא אמר מוריד הגשם).

 


 

שבת מברכים
פרשת חיי שרה - כ“ה במרחשון: מפטירים: ”והמלך דוד זקן“ (מלכים א, א) עד ”יחי אדוני המלך דוד לעולם“ (פסוק לא).
מברכים החודש: ראש חודש כסלו יהיה ביום חמישי, ומולדו ”יום שלישי שעה 4 אחה"צ ו8- דקות ו-6 חלקים. [אין אומרים ”אב הרחמים“ והזכרת נשמות].
יום רביעי - כ“ט במרחשון ער“ח כסלו: יש נוהגים להתענות ביום זה [ואומרים תפילת יום כיפור קטן במנחה] ואין אומרים תחנון במנחה. 

 

 


 

ידיעון - חודש חשון

שמות החודש
מרחשון - משום שבחודש זה אין חגים, וכן משום שהיה בו המבול. ’מר‘ פירושו גם טיפה (”הן גויים כמר מדלי“) וגם אחד מכלי החפירה נקרא ’מר‘ שבחודש זה יורדות טיפות הגשם הראשונות, ומתחילה עונת החרישה בשדה.
בול - שם זה מוזכר במלכים א‘ פרק ו‘, וטעמו: א. מלשון מבול ב. מלשון יבול: שבחודש זה מתחילה הזריעה והחרישה.


מזלו
מזל החודש הוא עקרב, והוא מרמז שהעולם צמא למים כמו שהעקרב צמא לו.


יום פטירת רחל אמנו
י“א במרחשון הוא יום פטירת רחל אמנו ע“ה, שמקום קבורתה בבית לחם, והוא מקום תפילה אליו נוהרים המוני בית ישראל להשתטח שם, להתפלל ולעורר זכותה על הכלל ועל הפרט.
זכותה תגן עלינו

 

 

הלכה למעשה

 

 

גדול שכרה של מצות תפילין, וכל מי שאינו שמניח תפילין הרי הוא בכלל פושעי ישראל בגופן.
נער משהגיע לגיל שלוש עשרה, הרי הוא גדל וחייב להניח תפילין, כשם שמתחייב בכל המצוות.
עשיית הבתים לתפילין והרצועות וכן הפרשיות, הרבה דינים ופרטי דינים בהן ודורשות הן מומחיות רבה, מלבד זאת עליהן להיעשות לשם מצות תפילין, לכן אין לקנות אלא מן מומחה וירא שמים. ואם המוכר ירא שמים אבל אינו מומחה - עליו למסור אותן לבדיקה.
תפילין שלא נעשו לפי כללי ההלכה פסולות. בכל מקרה של קלקול בתפילין-אפילו קלקול קל יש לפנות למומחה לשם תיקון מידי. הקלקולים השכיחים הם: שנשתפשף או שירד צבע מהרצועות אפילו במקצת. כמו כן יש לבדוק את הפרשיות מדי כמה שנים, בייחוד יש להקפיד לבדוק תפילין שנתקבלו בירושה.
נהגו החרדים לדבר ד‘ לצמצם בהוצאות שאינן הכרחיות ולחסוך פרוטה לפרוטה, ובלבד שיוכלו לקנות להם ולבניהם תפילין מהודרות. ומלבד שמקיים על ידי כך מצווה יקרה זו בהידור, הרי התפילין המהודרות נשמרות לאורך ימים.

מקום הנחת התפילין
תפילין של יד יניח על הבשר התפוח בגובה יד שמאל בין בית השחי למרפק, כשהבית מופנה מעט לצד הגוף, שכאשר יוריד ידו יפנה הבית כנגד הלב. הקשר של הרצועה, בתפילין של יד, יהיה צמוד לבית.
תפילין של ראש יניח כך שראש הבית יהיה מונח במקום בו מתחילה צמיחת השיער (שרשי השיער). ורבים נכשלים בכך ותפילין שלהם נופלות על מצחם, והרי כאילו לא הניחו תפילין של ראש. יש להניח הבית באמצע הראש, כנגד העיניים. הקשר יהיה מאחורי הראש במרכז העורף בסוף עצם הגולגולת ולא בגומא.
הרצועה המקיפה את הראש צריך שתהיה מהודקת ומתאימה לראשו של המניח, בכדי שתמיד יעמדו התפילין במקומן הראוי.
אסור שתהיה חציצה של כל דבר בין התפילין לבין הזרוע או הראש. וכן יש להקפיד שהרצועות תהיינה מונחות שצד השחור כלפי חוץ.


כבוד התפילין
גדולה קדושתן של תפילין, וכל זמן שתפילין בראשו ובזרועו של אדם, צריך הוא להיות שרוי בכובד ראש וברצינות לא להתלוצץ ולא להשיח שיחה בטלה.
ובכלל קדושת תפילין שלא יישן בהם ולא יאכל וישתה כל זמן שהן עליו. בזמן הנחת תפילין צריך לדאוג שיהיה הגוף נקי, ושתהיינה מחשבותיו טהורות.
אם נפלו מידו על הארץ בלי הנרתיק דרושה כפרה על ידי תענית או נתינת צדקה, ויש להתייעץ עם רב על סוג הכפרה.
כל הזהיר במצות תפילין שמדקדק על כשרותן, מניחן כראוי ונוהג בהן בקדושה כראוי מאריך ימים ומובטח לו שהוא בן העולם הבא, שנאמר: ”ד‘ עליהם-יחיו“.


 

 
נוסח הברכה אותה מברכים על מה שיוגדר להלן הוא ”ברוך אתה ד‘ אלוקינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו“.
בירך בטעות ברכה אחרת לא יצא וחוזר ומברך.
על מה מברכים שהכול?
כל מאכל או משקה שאינו גודל על העץ או מן האדמה ברכתו ”שהכול“.
ישנם מאכלים העשויים מצומח ובכל זאת ברכתם ”שהכול“, אם דרך עשיית המאכל הוא ע“י שהצומח נרקב או תוסס כגון בירה.
ירקות שאין אוכלים אותם רק כתבלין למאכל, מי שאוכלם חי מברך ”שהכול“.
מיצי פרות בירכתם ”שהכול“ חוץ ממיץ ענבים.
השותה מים כדי לבלוע גלולה אין צריך ברכה אם אינו צמא באותה שעה, אך אם שותה שאר משקין צריך ברכה.
מאכל העשוי מצומח ואין מכירים בו את הפרי או הירק, כמו ריבה וכדומה, ברכתו ”שהכול“.
בתוך הסעודה
כל מה שאוכל בתוך הסעודה, אם מחמת הסעודה הוא בא אינו צריך ברכה, ואם לא מברך ”שהכול“.
מים, קפה ותה וכדומה אין צריך לברך עליהם בתוך הסעודה.
דיני קדימה
כל הברכות קודמות לברכת שהכול.
היו לפניו כמה מיני מאכלים שברכתם שהכול, יברך על החביב עליו ויפטור את השאר.
ברכה אחרונה
ברכה אחרונה למיני מאכל אלו וגם לפירות (שאינם משבעת המינים) וירקות, היא ברכת ”בורא נפשות“.
נוסח הברכה: ברוך אתה ד‘ אלוקינו מלך העולם בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שברא (נ“א שבראת) להחיות בהם נפש כל חי. ברוך חי העולמים.
אין מברכים ברכה אחרונה אלא אם כן אכלו שעור כזית שהוא בערך 28 גרם, או שתו משקה כרביעית שהוא כ- 86 גרם.
 
 
 
 
הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד
יד לאחים – לא מוותרים על אף יהודי - טל: 03-6154100