הפעל עצור
  • לא מוותרים

לוח החודש - מפעל ההלכה הקיים למעלה מחמישים שנה

יוצא לאור ע"י ארגון פעילים "יד לאחים"
הלכות החודש

שבט

         

 

 

 

לנוהגים בשיטת מרן המחבר זצ“ל
[ההלכות בתוך סוגרים מרובעים הן כפי דעת הרמ“א וכמנהג האשכנזים]


המולד: ליל שבת קודש שעה 5 (בתחילת הלילה) ו- 36 דקות ו- 8 חלקים.
תחילת זמן קידוש לבנה למנהג ספרד: מוצש"ק פרשת בא.
סוף זמן קידוש לבנה: ליל שישי אור לי"ד בשבט. מי שנאנס ולא קידש עד אז יכול לקדש בליל שבת.


שבת קודש פרשת וארא - ראש חדש: ערבית: קודם ערבית אומרים הספרדים ”ברכי נפשי“ (תהלים קד). מתפללים תפילה של שבת ומוסיפים "יעלה ויבוא". ואם שכח בלילה קודם שאמר "ברוך אתה ה'", אומר במקום שנזכר; ואם כבר אמר "ברוך אתה ה'", אינו חוזר.
בברכת המזון אומרים "רצה" ו"יעלה ויבא", ואם שכח "רצה" (בין ביום ובין בלילה) ונזכר לפני שהתחיל ברכת "האל אבינו", אומר: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית. ברוך אתה ה' מקדש השבת". ואם כבר התחיל ברכת "האל אבינו": בסעודה ראשונה ושניה חוזר לראש, בסעודה שלישית אינו חוזר. ואם שכח "יעלה ויבוא" ונזכר לפני שהתחיל ברכת "האל אבינו", אומר: "ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון" בלא שם ומלכות [ולמנהג האשכנזים יש לומר בשם ומלכות] אם כבר התחיל "האל אבינו" אינו חוזר אפילו בסעודות הראשונות, ואם שכח גם "רצה" וגם "יעלה ויבוא" ונזכר לפני שהתחיל "האל אבינו" אומר: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שנתן שבתות למנוחה וראשי חדשים לזכרון לעמו ישראל באהבה לאות ולברית. ברוך אתה ה' מקדש השבת וישראל וראשי חדשים". ואם נזכר אחרי שהתחיל "האל אבינו": בסעודה ראשונה ושניה חוזר לראש, ובסעודה שלישית אינו חוזר.


שחרית: אחרי פרשת התמיד אומרים ”ובראשי חדשיכם”. בתפילת העמידה אומרים ”יעלה ויבא“. אם שכח ונזכר לפני שאמר ”ברוך אתה ה'“, אומר במקום שנזכר. ואם כבר אמר ”ברוך אתה ה'“, יסיים ”למדני חוקך“, ויאמר ”יעלה ויבא“, ויאמר שוב ”ותחזינה“. ואם כבר סיים את הברכה: אם עדיין לא התחיל ”מודים“, יאמר שם ”יעלה ויבא“; ואם כבר התחיל ”מודים“, חוזר ל“רצה“. ואם סיים תפילתו (דהיינו שכבר אמר פסוק ”יהיו לרצון“), חוזר לראש התפלה. וגם אם הוא מסופק אם אמר ”יעלה ויבא“ חוזר לראש (ויש הסוברים שבספק אינו חוזר).
אחר העמידה אומרים חצי הלל בלא ברכה [והאשכנזים נוהגים לברך]. קדיש תתקבל. ומוציאים שני ספרי תורה בראשון קוראים לשבעה קרואים בפרשת וארא ואומרים חצי קדיש, וקוראים בספר השני למפטיר בפרשת פנחס "וביום השבת", "ובראשי חדשיכם". ואומרים שוב חצי קדיש [והאשכנזים אינם אומרים] מפטירים "השמים כסאי" (ישעיהו ס"ו) [אין אומרים "אב הרחמים" והזכרת נשמות].


מוסף: מתפללים מוסף של שבת ור"ח, בה אומרים "אתה יצרת". אם טעה והתפלל תפילה רגילה של מוסף, ונזכר לפני שעקר רגליו - חוזר ל"אתה יצרת" ואם נזכר לאחר שעקר רגליו - חוזר לראש התפילה.


מנחה: אומרים יעלה ויבא, ואם שכח, דינו כמו בשחרית. ואין אומרים צדקתך.


שבת קודש פרשת בא - ח‘ בשבט: מפטירים ”הדבר אשר דיבר ה'“ (ירמיהו מו, יג) עד ”ונקה לא אנקך“ (סוף הפרק).

 

סגולה בדוקה

 

 מובא בספרים הקדושים סגולה בדוקה לפרנסה, והיא: אמירת פרשת המן (שמות טז ד-לו) שנים מקרא ואחד תרגום ביום שלישי לפרשת בשלח (השנה י"א בשבט)

 

שבת קודש פרשת בשלח - ט"ו בשבט: שבת זו נקראת ”שבת שירה” שבה קוראים בתורה את שירת הים. בתפילת שחרית בפסוקי דזמרה אומרים הספרדים אחרי שירת הים ”ותיקח מרים הנביאה“ עד ”כי אני ה' רופאך“. ונוהגים לקרוא את השירה בנעימה מיוחדת (ויש הנוהגים לעמוד בשעת קריאה זו). מפטירים ”ותשר דבורה וברק“ (שופטים ה) עד ”ותשקוט הארץ ארבעים שנה“ [והאשכנזים מתחילים בפרק ד‘ פסוק ד‘ ”ודבורה אשה נביאה”].


אין אומרים אב הרחמים והזכרת נשמות.
יש הנוהגים לפזר בשבת זו משיירי מאכלי שבת שיאכלום הצפרים שבחוץ. טעמו של המנהג הוא, משום שכשהיו בני ישראל במדבר, ואכלו את המן שהיה יורד מן השמים, צווה משה את ישראל שלא יצאו בשבת ללקוט מן. דתן ואבירם רצו ללעוג למשה רבנו לקחו את שארית המן ביום ששי ופזרו אותם בשדה כדי שלמחרת בשבת בבוקר יראו למשה ולכל העם שירד מן גם בשבת. כיון שראו הציפורים כן, ירדו ולקטו את כל הפרורים ואכלו אותם, ולמחרת בבוקר לא מצאו דתן ואבירם מאומה, על פעולתן זו מקבלות הציפורים שכר עד היום הזה, ובשבת שקוראים בה פרשת המן, נותנים להן לאכול משאריות האוכל. ואולם מכיוון שאסור לתת בשבת לפני בעלי חיים של הפקר או של אחרים, יש מקפידים לפזר פרורי אוכל ביום ששי ולא בשבת עצמה. אך יש מתירין.

 

ט“ו בשבט

         

 

 

 

יום זה הוא ראש השנה לאילנות לגבי תרומות ומעשרות ולגבי ערלה (בתנאים שונים). אין מעשרין מפירות שחנטו והגיעו לעונת המעשרות לפני ט“ו בשבט, על פירות שחנטו אחרי יום זה. ובזמן שבית המקדש היה קיים, היה יום זה קובע גם לגבי מצות בכורים, שאין מפרישין בכורים מפירות שחנטו קודם ט“ו בשבט על פירות שחנטו אחרי יום זה. הטעם שיום זה נקבע לראש השנה הוא: שאז מתחילים האילנות ללבלב ופקעות הפירות מתחילות להראות עליהם.
ונוהגים לאכול ביום זה מפירות האילן וביחוד מפירות ארץ ישראל, וכן נהגו להדר לאכול פרי חדש שעדיין לא אכלוהו בשנה זו, כדי לברך עליו ברכת ”שהחיינו“. ומנהגים שונים נהגו במספר הפירות שאוכלים ובסוג הפירות, ובכולם רמזים על פי הקבלה. ונוהגים לאכול בחבורה ומשלבים אכילה בלימוד ובשירות ותשבחות המיוחדות לט“ו בשבט. לפני אכילת כל פרי ולאחריה קוראים פרקים מיוחדים המלוקטים מתנ“ך ומזוהר.
מנהג ותיק לעשות מהאתרוג שהשתמשו בו למצוה בסוכות, מרקחת מיוחדת שאוכלים ממנה בט“ו בשבט.


 

במנחה: אין אומרים צדקתך.


שבת קודש פרשת יתרו - כ"ב בשבט: בקריאת התורה קוראים את עשרת הדברות לפי ”הטעם העליון“ (מודפס בסוף החומשים) [ויש מהאשכנזים שלא קוראים בטעם העליון רק בשבועות]. יחיד הקורא לעצמו, יקרא כרגיל לפי ”הטעם התחתון“. מפטירים: ”בשנת מות המלך עוזיהו“ (ישעיהו ו, א) עד ”זרע קודש מצבתה“ (סוף הפרק). [והאשכנזים ממשיכים עד ”בן טבאל“ (ז,ו). ומדלגים וקוראים בפרק ט‘ פסוקים ה-ו].
יום חמישי - כ"ז בשבט: [במנחה אומרים יום כפור קטן מוקדם ואומרים תחנון].

שבת מברכים
שבת קודש פרשת משפטים - כ“ט בשבט - שבת פרשת שקלים: בזמן שבית המקדש היה קיים היו מכריזים בראש חודש אדר (ובשנה מעוברת בראש חודש אדר שני) שעל הצבור להביא החל מראש חודש ניסן מחצית השקל לבית המקדש עבור קרבנות צבור (תמידים ומוספים), ועל כן תקנו חז"ל בזמן הזה שאיננו יכולים לקיים מצוה זו, לקרוא פרשת שקלים בשבת שלפני ראש חודש אדר.
אחרי תפילת שחרית מוציאים שני ספרי תורה, וקוראים בראשון שבעה קרואים בפרשת משפטים, ואומרים חצי קדיש, וקוראים בספר השני למפטיר מתחילת פרשת כי תשא עד "לזכרון לפני ה' לכפר על נפשותיכם", שהוא מענין השקלים. ונוהגים שאין קטן עולה למפטיר בשבת זו. אומרים שוב חצי קדיש [והאשכנזים אינם אומרים], ומפטירים: "ויכרת יהוידע" (מלכים יא יז) עד "לכהנים יהיו" (יב יז). [והאשכנזים מתחילים: "בן שבע שנים יהואש במלכו" - פרק יב - פסוק א].


מברכים החדש: ראש חודש אדר יהיה ביום ראשון וביום שני, ומולדו: ביום ראשון, שעה 6 בבוקר, ו-20 דקות ו-9 חלקים. [אין אומרים "אב הרחמים" והזכרת נשמות].


במנחה: אין אומרים "צדקתך".


יום ראשון ל' בשבט - א' דר"ח אדר: ערבית: קודם ערבית אומרים הספרדים "ברכי נפשי" (תהלים קד). בעמידה אומרים "יעלה ויבא". ואם שכח בלילה קודם שאמר "ברוך אתה ה'", אומר במקום שנזכר; ואם כבר אמר "ברוך אתה ה'" אינו חוזר. בברכת המזון אומרים "יעלה ויבוא", ואם שכח (בין ביום ובין בלילה) ונזכר לפני שהתחיל ברכת "האל אבינו", אומר "ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון" בלא שם ומלכות. [ולמנהג האשכנזים יש לומר בשם ומלכות]. ואם כבר התחיל ברכת "האל אבינו" אינו חוזר.


שחרית: אחרי פרשת התמיד אומרים "ובראשי חדשיכם". בתפילת העמידה אומרים "יעלה ויבוא". אם שכח ונזכר לפני שאמר "ברוך אתה ה'", אומר במקום שנזכר. ואם כבר סיים את הברכה: אם עדיין לא התחיל "מודים", יאמר שם "יעלה ויבוא"; ואם כבר התחיל "מודים", חוזר ל"רצה". ואם סיים תפילתו (דהיינו שכבר אמר פסוק "יהיו לרצון"), חוזר לראש התפילה. וגם אם הוא מסופק אם אמר "יעלה ויבוא" חוזר לראש (ויש הסוברים שבספק אינו חוזר).
אחר העמידה אומרים חצי הלל בלא ברכה [והאשכנזים נוהגים לברך]. קדיש תתקבל. שיר של יום. ומוציאים ספר תורה וקוראים ארבעה קרואים, כנהוג בראש חודש.


מוסף: חולצים את התפילין ומתפללים מוסף של ראש חודש מי שהיה לבוש תפילין ושמע קדושה של מוסף, יסיר ג' כריכות מן האצבע ויזיז התפילין של ראש ממקומן, ויענה עמהם. מרבים בסעודה בראש חודש ואסור להתענות בו. יש נוהגים שהאשה אינה עושה מלאכה בר"ח. כמו כן יש נוהגים שלא להסתפר וליטול צפרניים ביום זה, וכל אחד יעשה כמנהג אבותיו.


מנחה: בעמידה אומרים יעלה ויבוא, והדינים כמו בשחרית.

 

הלכה למעשה

לתועלת הרבים אנו מפרסמים כאן
נוסח
הפרשת תרומות ומעשרות
(לפי מרן החזון איש זצ"ל)

       

 

 


א. נוטל מעט יותר מאחד ממאה (יותר מאחוז אחד) מן הפירות (המעט - לתרומה גדולה, והאחד ממאה - לתרומת מעשר) מפרישו מן השאר (ומרטיבם במעט מים כדי שיהא ראוי לקבל טומאה). ואומר:
יוֹתֵר מֵאֶחָד מִמֵּאָה שֶׁיֵּשׁ כָּאן, הֲרֵי הוּא תְּרוּמָה גְּדוֹלָה בְּצַד צְפוֹנוֹ (כָּל מִין עַל מִינוֹ).
אוֹתוֹ אֶחָד מִמֵּאָה שֶׁיֵּשׁ כָּאן, וְעוֹד תִּשְׁעָה חֲלָקִים כְּמוֹתוֹ בְּצַד צְפוֹנָם שֶׁל הַפֵּרוֹת, הֲרֵי הֵם מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן (כָּל מִין עַל מִינוֹ). אוֹתוֹ אֶחָד מִמֵּאָה שֶׁעֲשִׂיתִיו מַעֲשֵׂר, עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר (כָּל מִין עַל מִינוֹ).
בשנים א, ב, ד, ה, לשמיטה אומר:
וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּדְרוֹמָם (כָּל מִין עַל מִינוֹ), וּמְחֻלָּל הוּא וְחֻמְשׁוֹ עַל פְּרוּטָה בַּמַּטְבֵּעַ שֶׁיִּחַדְתִּי לְחִלּוּל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי.
ובשנים ג, ו, לשמיטה אומר:
וּמַעֲשֵׂר עָנִי בִּדְרוֹמָם (כָּל מִין עַל מִינוֹ).

ב. אם אינו יודע אם הפירות מחויבים במעשר שני או במעשר עני , אומר עד ”לחילול מעשר שני“, ומוסיף:
וְאִם צָרִיךְ מַעֲשֵׂר עָנִי יְהֵא מַעֲשֵׂר עָנִי בִּדְרוֹמָם (כָּל מִין עַל מִינוֹ).

ג. המילים ”כל מין על מינו“ המצוינים בנוסח בסוגריים, יש לאמרם רק כאשר יש לו כמה מינים או תוצרת המעורבת מכמה מינים ומעשרם יחד.
על טבל ודאי, מברך תחילה:
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַפְרִישׁ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת:

ד. ואומר את נוסח הפרשת תו“מ עד ”ומעשר שני בדרומם“, ולפני חילול המעשר שני (בשנים א, ב, ד, ה, שהם שנות מע“ש) מברך:
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל פִּדְיוֹן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי:
וממשיך ”ומחולל“ עד סוף הנוסח.

ה. מי שקשה לו לומר את כל נוסח ההפרשה, יטול יותר מאחד ממאה מהפירות (קצת יותר מאחוז אחד) ויאמר:
כָּל הַהַפְרָשׁוֹת יָחוּלוּ כַּדִּין, כפי שכתוב בנוסח של 'לוח החודש' וְהַמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי יְהֵא מְחֻלָּל כַּדִּין עַל פְּרוּטָה בְּמַטְבֵּעַ שֶׁיִּחַדְתִּי.
ויוצא בכך בדיעבד ידי חובת הפרשת תרו"מ. וצריך שיהא לו מטבע לחילול מעשר שני.
השנה, שנת תשע"ז היא שנה שניה לשמיטה, ונוהגת בה מצות תרומה, מעשר ראשון, תרומת מעשר ומעשר שני.

 

דברי חכמים

דרש רבי שמלאי: מפני מה התאווה משה רבנו להיכנס לארץ ישראל? וכי לאכול מפריה הוא צריך, או לשבוע מטובה הוא צריך?! אלא כך אמר משה: הרבה מצוות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בארץ ישראל, אכנס אני לארץ, כדי שיתקיימו כולם על ידי. (סוטה יד)
מעשרות סייג לעושר. (אבות פ"ג)
חביבה עלי ארץ ישראל, שקידשתי אותה מכל הארצות שבעולם. (פסיקתא רבתי)
כי ישראל קרואים נחלת ה' והארץ היא נחלתו, והתורה תלויה בשניהם: בעם ה' על נחלת ה', והעוזב אחת עוזב השנית. (רמב"ן)
כל ארץ ישראל כולה, על כל שדותיה ופרדסיה המעובדים במיניהם השונים הנפרדים זה מזה, ברוח התורה - כולה מהוים דרשה אחת בגדלות הבורא, המחוקק ומסדר העולם. (כתבי הרב הירש)

 



הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד
יד לאחים – לא מוותרים על אף יהודי - טל: 03-6154100