הפעל עצור
  • לא מוותרים

לוח החודש - מפעל ההלכה הקיים למעלה מחמישים שנה

יוצא לאור ע"י ארגון פעילים "יד לאחים"

 

 

 

 


הלכות החודש - ניסן

 

לנוהגים בשיטת מרן המחבר זצ“ל
[ההלכות בתוך סוגרים מרובעים הן כפי דעת הרמ“א וכמנהג האשכנזים]


המולד: ליל שישי שעה 8 ו-32 דקות ו-12 חלקים.
תחילת זמן קידוש לבנה למנהג ספרד: ליל שישי אור לח' בסיון מהשעה 21:15.
סוף זמן קידוש לבנה: ליל שישי אור לט"ו בסיון, ומי שנאנס ולא קידש עד אז, יכול לקדש בליל שבת בלי ברכה עד השעה 21:00.

יום שישי א‘ בסיון ראש חודש
ערבית: קודם ערבית אומרים הספרדים ”ברכי נפשי“ (תהלים קד). בעמידה אומרים ”יעלה ויבוא“. אם שכח ונזכר קודם שאמר ”ברוך אתה ה‘” אומר במקום שנזכר. ואם כבר אמר ”ברוך אתה ה‘“, אינו חוזר.
בברכת המזון אומרים ”יעלה ויבא“. ואם שכח (בין ביום ובין בלילה) ונזכר לפני שהתחיל ברכת ”האל אבינו“, אומר ”ברוך שנתן ראשי חודשים לעמו ישראל לזכרון“ בלא שם ומלכות. [ולמנהג האשכנזים יש לומר בשם ומלכות]. ואם כבר התחיל ברכת ”האל אבינו“ אינו חוזר.


שחרית: אחרי פרשת התמיד אומרים ”ובראשי חדשיכם“. בתפילת העמידה אומרים ”יעלה ויבוא“. אם שכח ונזכר לפני שאמר ”ברוך אתה ה‘“, אומר במקום שנזכר; ואם כבר אמר ”ברוך אתה ה‘“, יסיים ”למדני חוקך“, ויאמר ”יעלה ויבא“, ויאמר שוב ”ותחזינה“. ואם כבר סיים את הברכה: אם עדיין לא התחיל ”מודים“, יאמר שם ”יעלה ויבא“; ואם כבר התחיל ”מודים“, חוזר ל“רצה“. ואם סיים תפילתו (דהיינו שכבר אמר פסוק ”יהיו לרצון“) חוזר לראש התפילה. וגם אם הוא מסופק אם אמר ”יעלה ויבא“ חוזר לראש (ויש הסוברים שבספק אינו חוזר).
אחר העמידה אומרים חצי הלל בלא ברכה [והאשכנזים נוהגים לברך]. קדיש תתקבל. ומוציאים ספר תורה וקוראים ארבעה קרואים, כנהוג בראש חדש.


מוסף: חולצים את התפילין, ומתפללים מוסף של ראש חדש. מי שהיה לבוש תפילין ושמע קדושה של מוסף, יסיר ג‘ כריכות מן האצבע ויזיז התפילין של ראש ממקומן, ויענה עמהם.
מרבים בסעודה בראש חדש ואסור להתענות בו. יש נוהגים שהאשה אינה עושה מלאכה בראש חדש, כמו כן יש נוהגים שלא להסתפר וליטול צפרנים ביום זה, וכל אחד יעשה כמנהג אבותיו.


מנחה: בעמידה אומרים ”יעלה ויבא“, והדינים כמו בשחרית.

 

שבת קדש פרשת במדבר - ב‘ בסיון

 

מפטירים: "והיה מספר בני ישראל" (הושע ב,א) עד "וידעת את ה', (פסוק כב). [ואין מזכירין נשמות אבל אומרים "אב הרחמים"].

 

מנחה: אין אומרים צדקתך. אבות פרק שישי.


מוצש"ק: אין אומרים "ויהי נועם" "ואתה קדוש" (ולמנהג המקובלים אומרים).


יום ראשון ג‘ בסיון
מיום זה עד יום שלישי י“ב בסיון (ויש הנוהגים עד י“ג בו) אין אומרים תחנון (נפילת אפים) ו“יהי רצון“ שאחרי קריאת התורה. ולמנהג הספרדים אין אומרים גם ”למנצח יענך“ ו“תפלה לדוד“. כמו כן אין מתענים בימים אלו אלא תענית חלום, וחתן ביום חופתו.
ביום זה התחילו ”שלשת ימי הגבלה“ שלפני מתן תורה ”ויאמר משה אל העם היו נכונים לשלשת ימים וכו‘“ (שמות יט, טו). החל מיום זה נוהגים להרבות בלמוד התורה, ולהזהר במשנה זהירות מדיבורים אסורים ומשיחה בטלה.


יום שלישי ה‘ בסיון ערב חג השבועות


[בתפילת שחרית אומרים ”למנצח“, ויש שאין אומרים]. נכון להתגלח וליטול הצפרנים, להתרחץ כל הגוף, ולטבול במקוה טהרה.
נוהגים לקשט לכבוד חג השבועות את בתי הכנסת והבתים באילנות, ענפים פרחים ושושנים, וגם לעטר את ספרי התורה בכתרים מעשבים המריחים ופרחים נאים, (ויש הנמנעים מלהעמיד אילנות שלמים ויש אף הנמנעים לגמרי בכך).


יום רביעי ו‘ בסיון - חג השבועות

יתלבש בבגדי יו“ט, וילך לביהכנ“ס לתפילת מנחה וערבית בכוונה גדולה כראוי ויאות לקדושת היום הנהדר והנשגב הזה.


ערבית: בליל חג השבועות מאחרים להתפלל ערבית, ולא יתפללו מבעוד יום כדי שימי הספירה יהיו מלאים, שנאמר: ”תמימות תהיינה”. לפני ”ברכו“ אומרים הספרדים ”למנצח לדוד“ (תהלים סח), ולפני תפילת העמידה אומרים ”אלה מועדי ה‘”, ויש אומרים ”וידבר משה“. מתפללים עמידה של יום טוב, קדיש תתקבל. ”עלינו“. ויש נוהגים לומר ”יגדל“.


הדלקת הנרות: אפשרית גם אחר תפילת ערבית מאחר והיום הוא יום טוב, אך אסור להצית אש חדשה, אלא רק להעביר מאש שדולקת כבר. ומברכת ”להדליק נר של יום טוב“ (ויש נשים הנוהגות לברך גם ברכת ”שהחיינו“ בעת הדלקת הנרות), ותחילה תברך ואח“כ תדליק.
קידוש של יו“ט ומברכים ”שהחיינו“.
בברכת המזון אומרים ”יעלה ויבוא“, ואם שכח ונזכר לפני שהתחיל ברכת ”האל אבינו“, אומר ”ברוך אתה ה‘ א‘ מלך העולם אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל לששון ולשמחה את יום חג השבועות הזה. ברוך אתה ה‘ מקדש ישראל והזמנים“. וכן למחרת בסעודה ראשונה של היום. נזכר אחרי שהתחיל ”האל אבינו“, חוזר לראש.


 תיקון ליל שבועות
נהגו ישראל להיות ערים כל הלילה בליל חג השבועות ולעסוק בתורה, ולומדים הסדר ללילה זה: נ“ך, מדרש, ואחר כך האידרא רבא שסודר בספר ”קריאי מועד“, והאשכנזים נוהגים ללמוד ב“תקון ליל שבועות“.
ויש להזהר במיוחד משיחת חולין, אלא רק ללמוד כל הלילה בשקידה רבה, בהתלהבות ושמחה רבה (כי הלימוד המתוקן ללילה זה הוא גדול מאוד למעלה, וממשיך על נפש האדם קדושה וטהרה, וכמבואר בזוהר הקדוש).
”וכל שבלילה זה לא ישן כלל ועוסק בתורה מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק“ (האריז“ל).
ובלבד שלא יתנמנמו בעת התפילה. מי שנעור כל הלילה, יטול ידיו ג‘ פעמים כדין אחרי עלות השחר, ולא יברך ”על נטילת ידיים“, ולמנהג האשכנזים מברך אם עשה צרכיו לפני שנטל ידיו. ברכות ”אלוקי נשמה“ ו“המעביר שינה“ וברכות התורה, ראוי לשמוע ממי שישן בלילה לפחות חצי שעה, והמברך יכוון להוציא את השומעים והם יכוונו לצאת. אם אין מי שישן בלילה, לא יברכו ברכות אלו, אך אם ישן ביום ערב החג שנת קבע על מיטתו יכול עתה לברך ברכת התורה.

 


שחרית: מתפללים בהשכמה כוותיקין (מתחילים תפילת העמידה עם הנץ החמה). אחרי ”יושב בסתר“ אומרים הספרדים ”למנצח לדוד“ (תהלים סח). בברכת ”יוצר אור“ אומרים ”הכל יודוך“ [והאשכנזים אומרים ”המאיר לארץ” כביום חול]. תפילת עמידה של יום טוב. אחרי חזרת הש“ץ הלל שלם ומברכים ”לגמור את ההלל“ [והאשכנזים מברכים לקרא את ההלל“], ויש להזהר שלא לדלג על שום מלה מהלל. אחרי הלל קדיש תתקבל. [ויש נוהגים לקרא מגילת רות במגילה כשרה, ומברכים לפניה ”על מקרא מגילה“ ו“שהחיינו“, ויש נוהגים לקרוא מתוך הספר ובלי ברכות. ואומרים קדיש יתום לאחר הקריאה].


קריאת התורה: פותחים הארון ואומרים שלש פעמים שלש עשרה מדות, ו“רבונו של עולם“. ולמנהג הספרדים קוראים ”ירד דודי לגנו”. ומוציאים שני ספרי תורה. [מנהג האשכנזים לקרא לכהן, ולפני שמברך ברכת התורה אומרים פיוט ”אקדמות“].
בספר תורה הראשון קוראים חמשה קרואים בפרשת יתרו מ”בחודש השלישי“ עד סוף הפרשה, ואת עשרת הדברות קוראים בטעם העליון (מובא בסוף החומש), ואומרים חצי קדיש, ובספר התורה השני קוראים למפטיר בפרשת פינחס: ”וביום הביכורים“. ונוהגין שאין מעלין קטן למפטיר זה, אלא רק גדול וחכם. ואומרים שוב חצי קדיש [והאשכנזים אינם אומרים]. מפטירים ב“מעשה מרכבה“ (יחזקאל פרק א‘) עד סוף הפרק, ומדלגים וקוראים את פסוק י“ב שבפרק ג‘: ”ותשאני רוח“.


מוסף: [לפני מוסף מזכירים נשמות ואומרים ”יזכור“ ו“אב הרחמים“]. תפילת מוסף של יום טוב. [בחזרה לפני ”רצה“ אומרים ”ותערב“]. ברכת כהנים. ונוהגים בהרבה קהילות לומר אחר מוסף ”אזהרות“ המיוסד על תרי“ג המצוות.
חג השבועות הוא יום הסתלקותו של דוד המלך עליו השלום (שנת תתקכ“ד), ונוהגים לומר בו את כל ספר תהילים, ויש אומרים בצבור. וידלגו על לשון מחילה וסליחה של עוונות ופשעים בבקשות שאומרים לפני אמירת התהלים ואחריה.
אסור להתענות בחג השבועות אלא מצוה לשמוח ביום זה שניתנה בו תורה, ואוכלים בסעודת החג בשר ושותים יין. ונוהגים לאכול מאכלי חלב לפני הסעודה, ויקנח פיו באכילת פת וכד‘ וישטוף פיו במשקה ויוכל אח“כ לאכול בשר (ואין לאכול גבינה קשה - מלוחה או צהובה - כי אז יצטרך לפי דעת חלק מהפוסקים להמתין שש שעות כמו מבשר לחלב). גם נוהגים לטבול בדבש, כי התורה נמשלה לדבש וחלב, שנאמר: ”דבש וחלב תחת לשונך“ (שיר השירים ד, יא).


מנחה: מתפללים מנחה של יו“ט ויש מהספרדים הנוהגים לקרא מגילת רות לפני התפילה.


יום חמישי - ז‘ בסיון - אסרו חג
בחוץ לארץ הוא יום טוב שני של גלויות. בן חוץ לארץ שבא לארץ ודעתו להשתקע כאן, נוהג כבני הארץ; אך אם דעתו לחזור לחוץ לארץ, נוהג כבני חוץ לארץ ומתפלל תפילת יום טוב.
בארץ במוצאי יו“ט, הבדלה של מוצאי יו“ט ללא נר וללא בשמים. [בשחרית אין אומרים ”למנצח“, ויש שאומרים]. יום זה הוא ”אסרו חג“, ואמרו חז“ל במסכת סוכה: כל העושה איסור לחג (לשון קשר, שקושר יום נוסף לחג) באכילה ושתיה, מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר: ”אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח“ (תהלים קיח, כז). לפיכך נוהגים בו קצת יו“ט, ומרבים בו באכילה ושתיה. ואסור להתענות בו אפילו חתן ביום חופתו.


שבת קודש פרשת נשא - ט' בסיון
מפטירים "ויהי איש אחד" (שופטים יג,יב) עד "בין צרעה ובין אשתאול" (פסוק כה), [אין אומרים "אב הרחמים" והזכרת נשמות].
במנחה אין אומרים ”צדקתך“, [אבות פרק ראשון].


שבת קודש פרשת בהעלותך - ט"ז בסיון
(יש נוהגים לקרוא בקול נמוך מ“ויהי העם כמתאוננים“ עד ”והמן כזרע גד“, אבל בתנאי שהמתפללים יוכלו לשמוע היטב את הקריאה). מפטירים ”רני ושמחי“ (זכריה ב,יד) עד ”תשואות חן חן לה“ (פרק ג, פסוק ז).
[במנחה אבות פרק שני].


שבת מברכים
שבת קודש פרשת שלח - כ“ג סיון


מפטירים: ”וישלח יהושע“ (יהושע ב) עד ”כל יושבי הארץ מפנינו".


מברכים החודש: ראש חודש תמוז יהיה ביום שבת וביום ראשון, ומולדו יום שבת קודש, שעה 9 ו-16 דקות ו13- חלקים [אין אומרים ”אב הרחמים“ והזכרת נשמות].
[במנחה אבות פרק שלישי].

יום חמישי כ“ח בסיון
במנחה אומרים יום כפור קטן מוקדם ואין אומרים תחנון.
שבת קדש פרשת קרח ל‘ בסיון - א‘ דראש חדש תמוז

ערבית: לפני ערבית אומרים הספרדים, ברכי נפשי". מתפללים תפילה של שבת ומוסיפים "יעלה ויבוא". אם שכח בלילה ונזכר לפני שאמר "ברוך אתה ה'", אומר במקום שנזכר ואם כבר אמר "ברוך אתה ה'", אינו חוזר.


שחרית: אחרי פרשת התמיד אומרים: "ובראשי חדשיכם". בתפילת העמידה אומרים "יעלה ויבוא", אחרי חזרת הש"ץ אומרים חצי הלל בלא ברכה [והאשכנזים נוהגים לברך]. קדיש תתקבל. ומוציאים שני ספרי תורה, בראשון קוראים שבעה קרואים בפרשת קרח, ואומרים חצי קדיש. ובספר השני קוראים למפטיר בפרשת פנחס: "וביום השבת", "ובראשי חדשיכם". אומרים שוב חצי קדיש [האשכנזים אינם אומרים]. מפטירים: "השמים כסאי" (ישעיה סו) [אין אומרים "אב הרחמים" והזכרת נשמות].


מוסף: מתפללים תפילת מוסף של שבת ור"ח, בה אומרים, אתה יצרת". אם טעה והתפלל תפילה רגילה של מוסף, ונזכר לפני שעקר רגליו, חוזר ל"אתה יצרת", ואם נזכר לאחר שעקר רגליו, חוזר לראש התפילה.


מנחה: אומרים "יעלה ויבוא" ואין אומרים: "צדקתך" [אבות פרק רביעי].

 

הלכה למעשה

 

לקט מהלכות יום טוב

 

א. מצוה לכבד ולענג את המועדות, וחייבים בהם בקידוש ובלחם משנה ובשתי סעודות, אולם פטורים ביום טוב מסעודה שלישית.

 

ב. חייב אדם להיות שמח וטוב לב ביום טוב, הוא ובני ביתו וכל הנלווים אליו. קטנים, יתן להם ממתקים לשמחן, נשים קונה להן בגדים ותכשיטים כפי ממונו, והאנשים יוצאים ידי חובת שמחה ביין, אך לא ישתה יותר מדי, כי השכרות והקלות ראש אינן שמחה אלא הוללות וסכלות, ולא נצטוינו אלא על שמחה שיש בה עבודת הבורא. ונהגו גם כן להרבות במיני מאכלים לשמחת החג.

 

ג. אעפ“י שהאכילה והשתיה בחג מצוה, לא יאכל וישתה כל היום כולו, אלא חלקהו, חציו לה‘ לתורה ולתפילה, וחציו לכם לעונג.

 

ד. כל מלאכה האסורה בשבת אסורה גם ביום טוב, מלבד מלאכות שהם לצורך אוכל נפש (כלומר, לצורך אכילה), כמו לישה ואפיה, שחיטה, שריה, מליחה ובישול, זאת רק לצורך אותו יום, ומכל מקום נוהגים שלא לשחוט ביום טוב.

 

ה. המלאכות שלפני לישה כגון: קצירה, טחינה, בצירה, צידה וסחיטה, מלאכת בורר ועוד, אף על פי שהם צרכי אוכל נפש, אסורים הם ביום טוב. בשעת הדחק כגון אם שכח לטחון או שאם יטחן לפני החג יפוג טעם המאכל, יש לשאול רב כיצד לנהוג. וכל דבר שאינו ברור יש לשאול לחכם.

 

ו. מלאכת הבערה מותרת ביום טוב, אולם אסור ליצור אש אלא רק להעביר אש מאש אחרת. לכן אסור להדליק גפרור, מצית וכדומה, וכן אסור להדליק חשמל או רדיו ולנסוע במכונית ולהפעיל כל מכונה.

 

ז. כיבוי אש אסור בחג, לכן יזהר שלא לזרוק גפרור בוער או לדרוך על סיגריה בוערת, אלא יניחם והם כבים מאליהם, כמו כן לא ינער האפר מהסיגריה כי על ידי כך יכבה ניצוצות אש, וכן אלו המעשנים נרגילה יזהרו שלא ישימו עלים רטובים על הגחלים כי על ידי כך יכבו קצת אש הגחלים. ופשוט שאסור לכבות החשמל. ויש המחמירים שלא לעשן כלל ביום טוב.

 

ח. הקטנת האש בחג, אסורה משום כיבוי, לכן יזהר להדליק מערב החג אש קטנה בלבד (אולם אם יש חשש שהמאכל שעל האש יתקלקל ואין לו אש אחרת להעמיד עליה את התבשיל מותר להקטין את האש, אך אסור להקטין כדי שלא ישחיר הסיר).

 

ט. ביום טוב מותר להעביר מרשות לרשות כל דבר שיש בו צורך קצת. אין בו בדבר צורך כלל - אסור להוציאו במקום שאין שם עירוב.

 

י. דיני מוקצה נוהגים בו בחג כמו בשבת, אך כלים שהם לצורך מלאכות המותרות בחג אין בהם משום מוקצה.

 

יא. כל מה שמותר לעשות הוא רק לצורך אותו יום, אבל לא לצורך מחר.

 


 

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד
יד לאחים – לא מוותרים על אף יהודי - טל: 03-6154100