הפעל עצור
  • 1
  • 2
  • 3

גויים גמורים וגויים צברים
חוק השבות התקבל בכ' בתמוז תש"י, ועיקרו מנוסח בסעיף הראשון: "כל יהודי זכאי לעלות לארץ ישראל". כמה מסעיפי החוק ליברליים מדי, אם לא ממש מופקרים, משום שמאפשרים עליית גויים רבים מאוד לארץ. מספר הלא-יהודים מקרב המהגרים ממדינות בריה"מ לשעבר מגיע ליותר מ-300 אלף, והם הפכו לבעיה לאומית. ולפי ההערכות המקובלות בעוד כחמש שנים ישרתו בצה"ל קרוב לעשרת אלפים צברים שאינם יהודים * כל מדינה נאורה בודקת מה מהגר אליה. לא ייתכן ש-70% מהעולים אינם יהודים, וממשיכים לחפש שבטים בכל קצות העולם
27/07/2007
העיתונאי בנימן קלוגר (צילום: ש.ח. רבקין, COL)


הספר 'מצעד האיוולת' עוסק בממשלות הנוקטות מדיניות נגד האינטרסים של עצמן. בין 'האווילים' המופיעים בספר: האמריקנים שהסתבכו בווייטנאם, הבריטים שאיבדו את המושבות באמריקה, ושלטון הכנסייה שהביא לעליית הפרוטסטנטים. אם ביום מן הימים ייצא המשך ל'מצעד האיוולת', או ספר חדש וחריף יותר בשם 'מרוץ האיוולת', אין להתפלא אם יוקדש כולו לממשלת ישראל 2007.

הכלל של הספר קובע כי כדי להיכנס למחקר, יש למלא אחר שלושה תנאים: שהתוצאות השליליות של המדיניות ייראו בזמן ביצועה, שתהיה לה דרך חלופית, ושמעשה האיוולת יהיה קבוצתי ומתמשך ולא כשל של שליט יחיד. בגלל התנאי האחרון, לא ניהול המלחמה בלבנון ולא מעשה עקירת גוש קטיף ולא העוולות הנוראות במשרד החינוך בכל הנוגע לתקציבי החינוך החרדי יכולים להיכלל באותו ספר המשך פוטנציאלי. ובכל זאת נדמה כי לא יהיה קשה למלא את דפי הספר במעללי אולמרט ושריו.

אין זה סוד שמראשית שנות התשעים הגיעו ארצה למעלה ממיליון עולים ובתוכם – מכוח חוק השבות - גם מאות אלפים שאינם יהודים. מדי שנה מצטרפים לאוכלוסייה זו כשלושת אלפים "גויים צברים", ולפי ההערכות המקובלות בעוד כחמש שנים ישרתו בצה"ל קרוב לעשרת אלפים צברים שאינם יהודים.

המדינה הכירה אט-אט בבעיה והחליטה לפעול להגברת קצב הגיור: הוקם מכון ללימודי יהדות – תוצר של ועדת נאמן; בשנים האחרונות פועל מערך בתי דין לגיור בראשות הרב חיים דרוקמן, והוקצו משאבים רבים, כספים וארגוניים לטובת העניין. צעדים אלו אמנם הביאו לעליית מספר המתגיירים מקרב העולים מרוסיה באופן משמעותי. אולם, מספרי המתגיירים, כ-1.500 בשנה בממוצע, נותר עדיין נמוך מול ההיקף העצום של העלייה הלא-יהודית.

לאחרונה, מותקפים אותם רבנים המגיירים סביב הסוגיה שצצה ועלתה שוב, בפעם המי-יודע-כמה, בשאלת הגיורים. ושוב, כמו תמיד, אמצעי התקשורת שופעים מידע מוטעה ושגוי.

אין ספק, ישנם בארץ לא-יהודים המעוניינים באמת ובתמים להתגייר, לא רק כדי לקבע את מעמדם כאזרחי המדינה, אלא מתוך רצון בלב שלם להצטרף לעם ישראל ולשליחותו בעולם.

אבל, ישנם בארץ הרבה יותר לא-יהודים אחרים, רבים מהם עולים חדשים מבריה"מ לשעבר, שאולי היו רוצים להיחשב כיהודים, אבל אין להם כל עניין להתחייב לשמירת המצוות. וקבלה כנה של מצוות התורה – זהו תנאי בל-יעבור בגיור. הגר חייב לקבל על עצמו עקרונית לקיים את כולן, כי שעשה כלל ישראל בהר סיני, לפני קבלת התורה.

כאשר לא-יהודי מבקש להתגייר במטרה להינשא ליהודי, או פשוט כדי להרגיש יותר "ישראלי", ההלכה היהודית קובעת ברורות שאין להיענות לבקשה כזו.

השר החדש הזדעזע לפתע (א) 

שורה אינסופית של תמונות שרים דתיים מעטרת את לשכת שר הפנים בירושלים, אבל דווקא מאיר שטרית החילוני מעז להכריז כבר בשבוע הראשון שלו בתפקיד את מה שקודמיו פחדו להעלות על דל שפתיהם לאורך קדנציות שלמות: הגיע השעה לדון מחדש בחוק השבות.

אחרי יום אחד במשרד הורה שטרית לספק לו את נתוני העלייה והכניסה לארץ, ונדהם. 350 אלף אנשים עם תעודות זהות מזויפות מסתובבים בישראל, הוא אומר בראיון ל"ידיעות אחרונות", שאלפי תיירים נכנסו למדינה ולא יצאו ממנה, 70 אחוז מהעולים ממדינות חבר העמים לשעבר אינם יהודים, אנשי הפלאשמורה ממשיכים לזרום מאתיופיה, הארגונים היהודיים מסתובבים בעולם ומביאים לארץ ספק יהודים מכל מיני שבטים, אלפי שוהים בלתי חוקיים מהרשות הפלשתינית חיים ועובדים בארץ ללא הפרעה ואלפים מסתננים מאפריקה, כשרק מיעוטם הם פליטים מדארפור.

"הגיע הזמן להביא לארץ רק יהודים", אומר שטרית, ומייצר כנראה את הסערה הפוליטית הבאה. "אם לא נדון בנושאים האלה בדחיפות, בעוד כמה שנים ישראל כבר לא תהיה מדינת היהודים. ואני רוצה שהיא כן תישאר מדינת היהודים.

"אנחנו צריכים להפסיק לחשוב על עצמנו כוועד העדה היהודית. לא ייתכן שרוב גדול של העולים החדשים אינם יהודים, ואנחנו ממשיכים לחפש שבטים בקצות העולם. הגיע הזמן שישראל תתנהג כמדינה, עם גבולות ואחריות על מה שקורה בשטחה.

"ניקח לדוגמא את הטיפול במסתננים מאפריקה: רק 300 נמלטו מדארפור. כל היתר הם מסתננים, שמחפשים פה עבודה כי הגבול שלנו פרוץ. בשיא החלמאות, אנחנו עוד דורשים מצה"ל לקחת אותם מהגבול ולזרוק אותם בבאר שבע.

"ישראל צריכה להחליט מי היא רוצה שיחיה בה. חזרנו למולדת אחרי אלפיים שנות גלות, כדי לבנות כאן מדינה יהודית וציונית ולא מדינה של לגיון זרים. הכניסה לפה לא צריכה להיות אוטומטית", אומר השר שטרית.

מעניין שעד כה השר שטרית שהוזז למשרד זה ובמקום למשרד האוצר שהוא כה חפץ, לפתע זועק חמס על נושא שבוער כבר זה שנים וקולו לא נשמע ועתה הוא מצהיר שהגיע הזמן לשנות פאזה, בלי חוכמות ובלי סנטימנטים. אנחנו מכניסים היום לארץ אנשים שאיננו יודעים כלל מי הם, והדבר מייצר סכנה גם לאזרחים וגם לאופייה היהודי של המדינה. יש גורמים בינלאומיים (הסוכנות היהודית, הג'וינט, "נתיב"), שמנסים לדחוף לארץ כל מיני קבוצות. נקודת המוצא צריכה להיות לא מה הארגונים הללו רוצים, אלא מה נכון למדינה, צריך להפסיק לקבל החלטות פופוליסטיות, ולחשוב על הטווח הארוך, הגענו לנקודת האל-חזור. הממשלה חייבת לקבל החלטה אסטרטגית, מה תהיה דמותה של המדינה בעתיד. כרגע אנחנו הולכים לכיוון של מדינה עם רוב לא יהודי.

וכפי שמתאים לגבי ראיון ראשון בכהונה חדשה, השר שטרית מציע לקיים דיון על חוק השבות ולראות מה עושים איתו. היום החוק קובע שנכד של יהודי, גם אם אינו יהודי, זכאי לעלות ארצה. בכל מקרה, המדינה צריכה להיות אחראית על העלייה לארץ, ולא הסוכנות.

למעשה אפשר להביא מחר את כל אתיופיה לארץ. זו שרשרת, שכל אחד מושך את השני, כל אחד גורר איתו את קרוביו, וזה יוצר לחצים אדירים על המדינה. המספרים הופכים לעצומים. יש הרבה שבטים, בכל העולם , לא רק באתיופיה, שמוכנים להיות יהודים כדי לחיות בארץ.

השר החדש הזדעזע לפתע (ב)

וכמו כל שר חדש גם שר הקליטה מבחין לפתע בנכרים רמאים וזייפנים המנצלים את חוק השבות, "יש זיופים בקליטת עולים, חלקם אין להם כל קשר ליהודים וליהדות" – כך גילה וזועק שר הקליטה החדש יעקב אדרי – והודיע כי הוא יגיש לכנסת תיקון ל..."חוק השבות".

אחרי שמדינת ישראל מלאה גוים, והאוכלוסיה היהודית מתמעטת והולכת – יחסית לעלייתם של גויים גמורים בממדים מבהילים – נזכר לפתע השר ש"חוק השבות" פרוץ ומסוכן, והוא גורם להתבוללות ולטמיעה. השר החדש גם נדהם מהתופעה שבצה"ל נשבעים אמונים למדינת ישראל החיילים הגויים ולא על התנ"ך, כפי שנהוג.

סיפור עם סבתא

בדיון שנערך בסוף חודש אייר תשס"ז בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, אשר דנה בסעיף האזרחות במבוא לחוקה, הפתיעה פרופ' יפה זילברשץ, דיקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן, כשהציעה שעולים חדשים יקבלו אזרחות ישראלית רק אחרי 3-5 שנים. עד אז יהיו במעמד של תושבים. היא הוסיפה בכך עוד הצעה ליוזמות ההולכות ומתרבות לערוך מהפכה בחוק השבות.

זילברשץ, מומחית לאזרחות סבורה שצריך להתנות אזרחות בשני עקרונות – שהות ונאמנות. השהות זו ההמתנה של כמה שנים. אבל היא רוצה לחייב מהגרים לישראל, כולל עולים, גם ב"חבילת נאמנות", גם הכרת השפה, התרבות וההיסטוריה, דברים שמעידים על הזיקה בין מבקש האזרחות למדינה. התוצאה, לדבריה, תהייה שוויונית: כל מבקשי האזרחות, גם יהודים, יחויבו בהמתנה ובמבחנים כדי לקבל אזרחות. לעקרון השהות יש מבחינתה עוד משמעות. היא מציע לשלול מיורדים את האזרחות אחרי עשר שנים. "לא הגיוני", היא אומרת, "שאנשים יישבו 30 שנה באמריקה וישתתפו בבחירות". "אחרי 60 שנה", אומרת זילברשץ,"הגיע הזמן לחשוב על כל העסק מחדש ועל שינוי מהותי של חוק השבות".

עו"ד יעקב נאמן, פירט באותה ישיבה עוד סיבה למה צריך לחייב עולים לשהות כאן כמה שנים: "כדי שלא ישתמשו באזרחות הישראלית כעיר מקלט. חוק השבות נוצל במקרים מסוימים לרעה. יהודים עלו לארץ, היו חצי שנה-שנה, קיבלו דרכון ויותר לא הופיעו בישראל".

ואכן בוועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת שדנה בהכנת החוקה הסתמנה הסכמה רחבה שצריך לבטל את סעיף הנכד בחוק השבות. מדובר בסעיף הקובע שלא רק יהודי ובן של יהודי יוכלו לעלות לארץ אלא גם נכד של יהודי. הסעיף הזה הוכנס לחוק ב-1970 כמשקל נגד לחוקי נירנברג שהופעלו נגד צאצאי יהודים עד דור שלישי. אלא שבימי גל העלייה הגדול בשנות ה-90, לאחר קריסתה של ברית המועצות, אפשר סעיף הנכד למאות אלפי לא-יהודים להגר לכאן מסיבות כלכליות. במקום סעיף הנכד מוצע לשלב סעיף של זיקה ליהדות, למשל, חברות בקהילה יהודית מוכרת.

להצעות לבטל או לשנות את סעיף הנכד יש היסטוריה ארוכה. בדצמבר 1999 הציג מיכאל מלכיור, אז יו"ר ועדת השרים לענייני גיור, תוכנית שלפיה יחול סעיף הנכד רק על נכדים שיגיעו עם הוריהם. שרת החוץ ציפי לבני הגישה בקדנציה הראשונה שלה בכנסת, הצעת חוק שמבטלת את סעיף הנכד. כשהיא מונתה לשרת הקליטה ב-2003, הבהיר לה ראש הממשלה אז אריאל שרון שהמנדט שלה אינו כולל תיקון חוק השבות.

המשפטנית והמועמדת הנצחית לבית המשפט העליון רות גביזון כתבה לאחרונה ש"אין מקום להעניק זכאות מכוח חוק השבות" למי שאין לו שום עניין בחיים יהודיים, ושלעתים הוא בן דת אחרת. הדברים האלה מתייחסים כפי הנראה הן לבני הפלאשמורה והן לרבים מהעולים הלא-יהודים מחבר המדינות. היא גם הציעה לבחון הטלת מבחני יכולת כלכלית על עליית היהודים, מה שיקשה מאוד על עלייה ממדינות העולם השלישי.

חוק השבות והאבסורד

בשגרירות הבריטית התקיים טקס קבלת אזרחות בריטית. עשרה אזרחים ישראלים חזרו בזה אחר זה על המשפט: "אני נשבע בבורא הכל יכול שאהיה נאמן להוד מלכותה המלכה אליזבת וליורשיה". משרד הפנים לא רואה בכך כל בעיה או חשש לניגוד עניינים. אזרח ישראלי יכול להיות בעל אזרחות כפולה על פי החוק. אם יבוא לארץ פועל זר ויבקש "לקפוץ" לארה"ב כדי לעבור גיור רפורמי – הוא יזכה לאזרחות על פי חוק השבות. וגם אם ילך אחר כך ויישבע שבועת אמונים לכתר הבריטי ויקבל בנוסף גם אזרחות בריטית – עדיין אין בעיה. ואם יקום וילך לכנסייה וימיר את יהדותו החדשה וייטבל לנצרות – גם אז לא תפקע אזרחותו הישראלית אותה קיבל מתוקף חוק השבות. איזה תוכן עקרוני נותר עוד למושג "יהודי" במדינת היהודים?

ומן ההגינות המשפטית והאתית היה על בג"ץ לקבוע כי הוא מנסח חוק שבות חדש. במקום לשון החוק בסעיף 4 ב' המפורסם – "יהודי הוא כל מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר" – קורא וכותב הבג"ץ כך: "או מי שהצטרף לעם היהודי בהליך שאנו רואים אותו כמספק לצורך חוק זה". זה טוב ויפה, אבל זה תפקידה הבלעדי של הרשות המחוקקת ולא של בג"ץ.

הכרה בגיורים בניגוד להלכה או בנישואים לא הלכתיים המתבצעים בישראל עלולה להיות קו השבר האמיתי בין המצב הנסבל לבין התערטלותה של מדינת היהודים מיהדותה.

ואולי גם הגיע הזמן לבחון ולהגדיר מחדש את תפקידו ואת סמכותו של הבג"ץ. לא ייתכן שניתן יהיה למתוח ביקורת ולערער על התיפקוד הלגיטימי של כל מוסד מלבד אחד – הבג"ץ.

חוק השבות המרוענן

חוק השבות התקבל בכ' בתמוז תש"י, לפני 57 שנים, ועיקרו מנוסח בסעיף הראשון: "כל יהודי זכאי לעלות לארץ ישראל".

כמה מסעיפי החוק ליברליים מדי, אם לא ממש מופקרים, משום שמאפשרים עליית גויים רבים מאוד לארץ. מספר הלא-יהודים מקרב המהגרים ממדינות בריה"מ לשעבר מגיע ליותר מ-300 אלף, והם הפכו לבעיה לאומית.

בג"ץ קיבל החלטת ביניים בעתירותיהם של 17 תושבי חוץ שהגיעו בעשורים הקודמים לישראל והחליטו מרצונם לעבור תהליך גיור, כאשר את שלב הלמידה לקראת הגיור הם עשו בישראל ואילו את הגיור עצמו הם עברו בחו"ל מסיבות 'פרוצדורלית'. במסגרת החלטת ביניים זו - כך הקפיד נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק, להגדיר את החלטתו - שינה בית המשפט את הגדרת המושג 'עלייה' ממשמעותה הקלאסית של עלייה פיזית למשמעות חדשנית של עלייה רוחנית והצטרפות לעם היהודי.

ההשתמעות העיקרית של קביעה זו היא ההכרה שחוק השבות חל על כל לא-יהודי שהתגייר, בין אם בישראל או בחוץ לארץ. עד היום היה נוהג קביעתו של היועץ המשפטי לממשלה הקודם אליקים רובינשטיין, שעל פיה אדם שהתגייר בישראל - ואין זה משנה על פי איזה זרם ביהדות, אורתודוכסי, רפורמי או קונסרבטיבי - לא היה זכאי להטבות הניתנות ליהודי העולה לישראל על בסיס חוק השבות.

החלטתו זו של רובינשטיין, שניתנה בדצמבר 2002, השוותה למעשה בין כל הזרמים ביהדות לעניין אי-תחולתו של חוק השבות על מי שתגייר בתוך תחומי מדינת ישראל. עדות לחוסר הנחת של שופטי בית המשפט מהחלטה זו ניתן למצוא בדבריו של השופט לשעבר מישאל חשין. חשין קבל על היווצרותו של מצב אבסורדי שבו אדם שמתגייר בחו"ל, גם במסגרת הרפורמים או הקונסרבטיבים ומגיע לישראל זכאי להטבות במסגרת חוק השבות, ואילו חברו הנמצא בישראל ומתגייר בארץ באותו גיור בדיוק אינו זכאי לאותן הטבות. הוא גם קבל על כך שהדרך היחידה לקבלת אזרחות היא במסלול של 'חוק אזרחות'.

סביר להניח כי בית המשפט העליון 'לא הלך את המייל האחרון', באשר הוא נמנע מלהתייחס לנושא החשוב באמת: שאלת 'מיהו יהודי' האלמותית. סוגיה זו, המעסיקה את מדינת ישראל והקהילות היהודיות בעולם מאז קום המדינה טרם הגיעה אל פתרונה.

אין ספק כי ליבת המחלוקת בין הזרמים השונים נוגעת באחד העצבים החשופים ביותר, העוסקים בזהות העם היהודי. לפי הגישה האורתודוכסית חייב הליך הגיור להיות כפוף להלכה היהודית וכי כל גיור אחר איננו נחשב כהצטרפות לעם היהודי. אל מול גישה זו טוענים נציגיהם של שני הזרמים האחרים, הרפורמי והקונסרבטיבי, כי יש להתאים את דרישות ההלכה למציאות של ימינו.

גיור ידידותי

קמפיין הגיור החל ביוזמת ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון לפני למעלה מארבע שנים. שרון החליט שיש להקדיש מאמץ ממשלתי לנושא גיור האוכלוסייה הלא יהודית בישראל, אוכלוסייה שגודלה נאמד בכ-300 אלף נפש. לצורך כך הוקם במשרד ראש הממשלה מערך גיור שבראשו הועמד הרב חיים דרוקמן, מראשי הציונות הדתית, שריכז תחתיו את בתי הדין הרבניים המיוחדים לגיור שפעלו עד אז במסגרת הרבנות הראשית.

[בחודשים האחרונים מתנהל מאבק ציבורי ותקשורתי בין המכון ללימודי יהדות לבין גורמים ברבנות, והדברים מצאו להם הדים בכלי התקשורת בתוך המגזר הדתי ואף מחוצה לו. השאלה איננה האם יש לדרוש קבלת מצוות כתנאי לגיור – אלא מה בדיוק כוללות המילים "עול מצוות", ועד כמה על בית הדין לוודא שהמתגייר יקיים בפועל את התחייבויות שלקח על עצמו].

במקביל החלו להופיע בתקשורת הרוסית מודעות מטעם ממשלת ישראל והסוכנות היהודית המעודדות את הציבור הרוסי להתגייר, ומסבירות כיצד ואיפה אפשר לעשות זאת. שרון נהג להתעדכן מדי שבוע במספר המתגיירים, והקדיש לא מעט שעות לישיבות תיאום בין הגורמים השונים שעוסקים בגיור – משרד הקליטה, משרד החינוך, הסוכנות היהודית וצה"ל. שרון נהג לארח במשרדו חיילים שעברו גיור. בצבא אפילו הקדימו את הקמפיין של שרון, כאשר כבר ב-2001 יזם האלוף אלעזר שטרן, אז קצין חינוך ראשי, הקמת אולפני גיור בצה"ל, בשיתוך המכון ללימודי יהדות.

בעקבות הירידה המתמשכת במספר העולים לישראל, ובניגוד להחלטתה הקודמת לצמצם את הפעילות, החליטה הסוכנות לצאת במבצע נרחב לאיתור ולהעלאת יהודים מערי הפריפריות במדינות ברית המועצות לשעבר.

ההחלטה התקבלה בכינוס חבר הנאמנים של הסוכנות שננעל בסוף שבט בירושלים, והיא נובעת בין היתר מהאכזבה ממספר העולים המגיעים ממדינות המערב, וכן מהחלטת לשכת הקשר "נתיב" להרחיב את פעילותה – צעד שיכול לבוא על חשבון הסוכנות. הסיבה העיקרית והחשובה מכולן, הוא החשש בקרב פעילי הסוכנות שאם לא תתבצע פעולה אקטיבית בשנים הקרובות במדינות חבר העמים, יתבוללו יהודים אלה לגמרי, ולא יהיו זכאים לעלות לישראל.

"מהנתונים שבידינו עולה שיש 250 אלף זכאי עלייה בחבר המדינות החיים בערי הפריפריה ונמצאים בסכנת התבוללות. אנו רוצים למקד מאמץ וליצור איתם גם באמצעות פעולות חינוך, וגם בפעולות עידוד עליה. פעילות זו היא חלק מהתוכנית האסטרטגית להגברת העלייה מכל העולם ומחבר המדינות בפרט. יש שם מאגר גדול של עולים פוטנציאלים", אמרו גורמים בסוכנות.

בסוכנות סבורים שיש מאגר גדול של זכאי עלייה, שחיים בערי הפריפריה ושעדיין לא הגיעו אליהם. רבים מהם לא שמעו על פעילות הסוכנות, וייתכן כי הם אפילו אינם יודעים על זכאותם לעלות לישראל. כוונת הסוכנות לגבש תוכנית פעולה לאיתור אותם מאות אלפי זכאים. המאמץ העיקרי יתרכז בניסיון לאתר דווקא את הצעירים, ולהציע להם תוכניות אטרקטיביות, הכוללות לימודים תיכוניים והשכלה גבוהה בישראל. צוות בין-מחלקתי מיוחד שיוקם, יבדוק מה הם האמצעים לאיתור אותם יהודים, ומה יש לעשות כדי להעלותם לישראל.


המדינה 'אשמה', המדינה תשלם

למרות שאין עדיין סוף פסוק ל'חוק השבות' או ל'מדינת כל אזרחיה', צפוי גל של תביעות מסוג חדש בבתי המשפט – תביעות פיצויים שמגישים זוגות של עולים זרים שנישאו בחו"ל, בדרישה שהמדינה תפצה אותם על ה...הוצאות ועוגמת הנפש.

בסוף תשרי שעבר כבר הוגשו שתי תביעות כאלה של זוגות תושבי כרמיאל לבית המשפט השלום בחיפה. וכתב "הארץ" שהביא את הידיעה הוסיף כי יוגשו עוד כמה תביעות, הפעם של תושבי חיפה, ובהמשך יוגשו גם בתל אביב. את סדרת התביעות של זוגות עולים חסרי דת וזוגות מעורבים משתי דתות מארגנת העמותה לזכויות המשפחות המעורבות. המטרה היא להגיע בשלב הראשון ל-10 – 15 תביעות. ההנחה היא שבעתיד יאוחדו התיקים האלה לדיון אחד עקרוני. מדובר בכל אחד מהנישאים שלהם יש הורים יהודים, לו יש רק אב יהודי, כלומר הוא אינו יהודי לפי ההלכה.

את התביעות מגיש בעבור העמותה עו"ד רומן כצמן. באחת מהן נאמר ש"מאחר שהתובעים הינם חסרי דת ולא משתייכים לעדה דתית כל שהיא... לא היתה להם אפשרות להינשא בשטח של מדינת ישראל (הנתבעת) וזאת כתוצאה ממחדלה ו/או רשלנותה (של המדינה)". לדברי כצמן, בכך יצרה המדינה "מצב שבו בני זוג אזרחי ישראל אשר הינם חסרי דת מופלים לרעה וכן מקופחים ביחס לאזרחים אחרים".

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד
יד לאחים – לא מוותרים על אף יהודי - טל: 03-6154100