ברגע האחרון חולצו ר' והפעוט בן הארבע למקום מבטחים

הניצול הפעוט מצא דרך להביע תודה.ידה של העובדת אוחזת במתנה המרגשת

הכל תוכנן בקפידה. מועד החילוץ נקבע. כל אחד ידע בדיוק מה תפקידו בחילוץ ומתי קורה מה. גם לר' הייתה רשימה מסודרת בראש, מה תיקח איתה ומתי תארוז כל דבר, כדי שהבעל הערבי לא יחשוד במאום. ההתרגשות הייתה בשיאה.

אבל שיחת טלפון אחת שיבשה את התוכניות. "הוא שמע אותי מדברת בטלפון", זעקה ר' לעובדת הסוציאלית של יד לאחים שעמדה עמה בקשר. "הוא לא יודע עם מי דיברתי אבל הוא חושד במשהו והוא התנפל עליי בחמת זעם. הוא מאיים שהוא ירצח אותי. בבקשה תוציאו אותי מכאן!".

שעות אחדות לאחר שיחת הטלפון המצמררת כבר הייתה ר' עם בנה הקטן במקום מבטחים, כשהיא מותירה מאחור שנתיים של סבל ואלימות יומיומיים.

מי שיראה אותה, יתקשה להאמין שמאחורי האישה הצעירה והשברירית עומד סיפור חיים כל כך עצוב. הכול החל לפני כשנתיים. הצעיר שאותו הכירה ענה לשם אמיר והציג עצמו כבחור יהודי נורמטיבי מעיר מגוריה בצפון. הוא היה טוב אליה וקיבל באהבה את בנה הקטן, מנישואיה הקודמים. רק אחרי שעברו לגור יחד, לא רחוק מבית הוריה, הוא הראה לה את תעודת הזהות שלו והיא לא היתה כחולה. ג'אמל אבו אחמד, שוהה בלתי חוקי.

ברגע אחד התהפכו חייה. פתאום, כמו מתוך סיוט, היא החלה לספוג את נחת זרועו מדי יום. למה? ככה. בלי שום סיבה. היום היא יודעת שלא צריך סיבה וגם לא תהיה כל סיבה שבעולם שתצדיק אלימות כלשהי ובוודאי שלא אלימות כל כך קשה, כלפי שום אדם. אז היא הייתה כל כך בודדה וחסרת אונים. הוריה שגילו כי בן זוגה ערבי ניתקו עמה כל קשר והיא מצאה את עצמה לבד, עם בן זוג שהתגלה כחיית אדם.

הוא נעל אותה בבית, לקח לה את הטלפון הנייד ולא אפשר לה ליצור קשר עם העולם שבחוץ. גם אוכל לא תמיד היה לה בעבורה ובעבור בנה הקטן.

הרגע ששינה את חייה היה ערב אחד בו הוא יצא והשאיר את הטלפון הסלולרי שלו בבית. היא יצרה קשר עם מוקד יד לאחים. את מספר הטלפון של יד לאחים היא קיבלה יום אחד ממישהי שניגשה אליה ברחוב, כשראתה אותה מסתובבת עם אמיר שהפך לג'מאל, ונתנה לה כרטיס קטן עם המספר. "שיהיה לך לעת צורך", היא לחשה באוזנה. והעת הזו הגיעה.

האישה שענתה לה מיד במוקד יד לאחים, היתה הקול הרך והטוב הראשון שנשמע באוזניה, מזה ימים רבים. "מרגע זה", הסבירה לה, "את כבר לא לבד".

כמה שעות אחר כך, כבר הייתה ר. עם בנה הקטן במקום מבטחים, כשמאחוריה שנים של סבל ואלימות יומיומיים.

בעודה נרגעת אט אט מהאירוע, כשהיא משוחחת עם העובדת הסוציאלית שלה מיד לאחים, ישב בנה הקטן ושיחק עם שתי הבובות הקטנות והמוכרות שהוציא איתו בחילוץ. בשלב מסוים הוא ניגש אל לעובדת הסוציאלית ושאל אותה: "יש לך ילד בבית?".

"כן", היא ענתה לו. "אז תני לו את זה מתנה ממני", אמר בעודו מושיט לעברה את אחת מבובותיו היקרות.

"אתה בטוח? כדאי שתשמור לך אותן, אתה אוהב אותן, לא?", שאלה העובדת הסוציאלית.

"עכשיו אני אוהב גם אותך ואני רוצה שזה יהיה לילד שלך", אמר כשידו מושטת עם הבובה. המחווה הגדולה של הילד הקטן, לא הותירה עין יבשה.

עכשיו היא אחרי הכל. בדירת מסתור של יד לאחים. מרגישה בטוחה ומוקפת בחום ואהבה. מה שמעסיק אותה ביותר, כבר כעת, ימים אחדים לאחר החילוץ הדרמטי, זה איך היא יכולה לעזור ולהציל בנות טועות אחרות, שילמדו מתוך הניסיון שלה.