בנות ערובות

מאת בנימין גרנות – עיתון בקהילה

ההפצצות החוזרות ונשנות ברצועת עזה במהלך מבצע 'עופרת יצוקה', אמנם הבטיחו את שלומם וביטחונם של כוחות צה"ל ותושבי הדרום, אך באותו זמן, בצפון הארץ, נתונה הייתה משפחה אחת בחרדה שהלכה וגברה ככל שנקפו הידיעות על האש בעזה.

ג', יהודייה שנישא למוסלמי מעזה ונמלטה ממנו בעור שיניה, יחד עם שלושה מילדיה, שמעה על הפעילות וחששה לגורל שלוש בנותיה שנותרו אי שם, מעבר לגבול.

בבית להייא, שם התגוררה המשפחה, שורצים מחבלים רבים. היא הכירה אותם מימי הסבל בהם התגוררה בעזה, ועם כל הפצצה חששה גבר. קשר ישיר עם עזה אמנם אין לה. בני משפחתו של הבעל המוסלמי מתעבים אותה ורק מפעם לפעם היא מצליחה ליצור עמם קשר, בעיקר כדי לשוחח עם בנותיה. לקראת סוף המלחמה התברר לה כי לא חששה לשווא. במהלך הפגזות כוחות צה"ל לעבר קבוצת מחבלים שהיו סמוך לבית בו התגוררה, נהרג בעלה המוסלמי. כאשר אבן אחת נגולה מעל לבה עם מותו של העריץ העוין ממנו נמלטה, שיותר לא יוכל לפגוע לרעה בבנות, אבן שנייה התיישבה על לבה. בכל מאודה היא קיוותה כי ההפצצות לא יפגעו בבנותיה.

האם וילדיה התקרבו למחסום

סיפורה הפתלתל של היהודייה מנצרת עילית יכול היה לאכלס בקלות את עמודיו הרבים של ספר מתח. לפני כשמונה שנים, בהיותה עולה מחבר העמים, נישאה לראמי, תושב בית להייא שעבד בישראל. תחילה לא חששה ולא התחרטה, אך כמו במקרים רבים של בנות יהודיות שנטמעו בקרב הערבים המוסלמים, הצרות החלו בשנים שאחר כך.

היא התאסלמה בבית הדין השרעי בנצרת והם עברו להתגורר בבית הוריה בנצרת עילית. במערכת הביטחון שחששו מכך שתושב הרשות הפלסטינית מתגורר בישראל, החלו לתחקר אותו בחשד לפעילות עוינת. בשל החקירות הודיע ראמי כי הוא חוזר לעזה ולקח עמו את אשתו ואת שני הילדים שנולדו להם.

מרגע שחצו את הגבול לרצועת עזה, החלו הצרות. החיים ברצועת עזה שונים לחלוטין מאלו בנצרת עילית. שם, בבית להייא, בביתה הגדול של החמולה הערבית, היא התגוררה עם ששת ילדיה. החיים בעזה, כך היא מספרת, היו רוויי השפלות ורדיפה מצד בני משפחת בעלה בשל מוצאה היהודי. כל אותן שנים השתדלה לשמור על מנהגים יהודיים שזכרה, כמו הדלקת נרות שבת, למרות מחאות בני המשפחה המוסלמים.

עד לפני כשלוש וחצי שנים חייה התנהלו בין עוינות גוברת והולכת לבין תחושת פורקן שחשה בחופשות הקצרות שהייתה נוטלת לעצמה בבית הוריה בנצרת עילית. הבעל המוסלמי הרשה לה לצאת מהבית לבדה, ללא הילדים, לביקורים אלו. לאחר ההתנתקות, כשישראל נסוגה מרצועת עזה, הפכה הדרך לישראל וממנה לקשה יותר.

אחרי שהתחבטה בדעתה והייתה מוכנה לכך, החליטה ג' להימלט. באחד מימי החורף, סיפרה לבעלה שהיא יוצא עם שלושה מהילדים ל'טיפת חלב'. בחסות הערפילים הסמיכים, היא נמלטה עמם. האישה וילדיה רצו לעבר עמדה צה"לית בסמוך לגדר המערכת. כאשר התקרבה האם אל העמדה, הפעילו החיילים נוהל מעצר חשוד. "אני יהודייה", צעקה להם בעברית. הכוחות שהבחינו כי היא מתקרבת אליהם עם שלושה ילדים קטנים, הבינו שכנראה לא מדובר במחבלת שמבקשת לפגוע בהם.

בעוד ג'יפ ממוגן עושה דרכו אליה, חיילים בעמדת השמירה כיוונו לעברה את הנשקים, על כל צרה שלא תבוא. כשהגיע הג'יפ, סיפרה ג' לחיילים את סיפורה הבלתי נתפס. צה"ל וכוחות הביטחון העבירו אותה בשלום לבית הוריה בנצרת עילית. שלוש בנות נוספות, אחת מהן נכה, נותרו בעזה, מופקרות ל'חסדיו' של האב, ראמי.

הכול היה מוכן לחילוץ

בשלב זה עירבו גורמי הביטחון והרווחה את פעילי יד לאחים בפרשה הסבוכה.

"מדובר במקרה מאוד לא שגרתי ויוצא דופן לכל הדעות", מספר ל'בקהילה' הרב אלכס ארטובסקי, פעיל יד לאחים המלווה את המקרה מאז ראשיתו. "הבעיה הראשונה עם הילדים הייתה שהם דיברו רק ערבית. אחד הדברים החשובים בשיקום משפחה כזו, מעבר לחום ואהבה שצריך להרעיף עליהם, היא קליטתם בסביבה תומכת".

יד לאחים העמיד לרשות האם צוות משפטי בראשות עו"ד אברהם שטרן, שבתום סדרה של דיונים הצליח להביא לפסיקה חד משמעית של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת לפיה הילדים ישראלים וכי חזקת המשמורת שלהם נתונה בידי האם בלבד.

"ילד צריך להיות יהודי בגאון. לקח לנו זמן רב עד שהם הגיעו למצב הזה, היום, ברוך ה', שלושת הילדים שמתגוררים בנצרת עילית לומדים במוסד חינוכי תורני-חרדי בנצרת עילית. אי אפשר להבחין בהם שהם ילידי עזה", הוא מספר.

במהלך השנים מאז נסיגת ישראל מרצועת עזה, ניסו אנשי יד לאחים לפעול בדרכים שונות שאינן ניתנות לפרסום על מנת להביא בסופו של דבר לחילוץ שלוש הבנות הנותרות. "מדובר באזור עוין", מדגיש גורם ביחידת החילוץ של יד לאחים. "לסעודיה יותר קל להיכנס מאשר לעזה. לשם ניתן להיכנס בדרכונים זרים. עזה סגורה מישראל, ממצרים ומהים".

עם פתיחת מבצע 'עופרת יצוקה' זיהו ביד לאחים את חלון ההזדמנויות שנוצר והחלו לבחון את הדרכים והאפשרויות שיובילו לשחרור שלוש הבנות. יו"ר יד לאחים, הרה"ג רבי שלום דב ליפשיץ, הכניס לעובי הקורה את שר התקשורת אריאל אטיאס, חשף בפניו את מלוא התמונה על כל פרטיה וביקש ממנו לעשות הכול על מנת שכל הגורמים הרלוונטיים יטו כתף תומכת במבצע ההצלה.

הקשר שנוצר תועל למשרד ראש הממשלה ומזכיר הממשלה, עובד יחזקאל, שהיה מעורב בפרשה בכל ימי הלחימה בעזה.

במקביל, שקד הצוות המשפטי על דיון מיוחד בבית המשפט באשר לגורל הילדים. השופט סארי ג'יוסי: "לאחר שעיינתי בבקשה, שוכנעתי כי טובת הקטינים בשלב זה לפחות, מחייבת הימצאם בתחום מדינת ישראל והחזקתם בשלב זה בידי אמם, נוכח המצב המלחמתי". השופט הוסיף וכתב, באורח חסר תקדים: "הנני ממליץ לרשויות המדינה לסייע בביצוע החלטה זו, ככל שהדבר אינו כרוך בסיכון שלומם של הקטינים, של אביהם או של אחרים".

במערכת הביטחון התקבלה החלטה להורות על פעולה מיוחדת לשחרור שלוש הבנות. על פי התכנית המקורית, אמור היה ראמי, אב המשפחה ושלוש בנותיו להיפגש עם כוח החילוץ והם היו מחולצים לישראל. מרגע שנכנסו לישראל היו הבנות, בצו בית משפט, אמורות להגיע לידי האם בנצרת עילית. ונגד האב היה תלוי ועומד צו מעצר באותו נושא.

ביד לאחים היו דרוכים לקראת פעילות החילוץ. הרב אלכס ארטובסקי שליווה את הפרשה, אף קיבל היתר הלכתי לשאת עמו את הטלפון הסלולרי כשהוא פתוח אף בשבת, למקרה שהחילוץ יצא אל הפועל במהלך השבת. במקרה כזה אף עמד בהיכון נהג לא יהודי שאמור היה לקחת את הבנות ברכב שכור ממעבר ארז לצפון הארץ.

בבוקר יום השבת, שבוע לפני תום המבצע, ביקש אחד מגדולי ישראל בבני ברק ממשמשו לברר אצל יו"ר יד לאחים, האם חלה במהלך הלילה התקדמות והאם הבנות ניצלו.

האב דורש מקלט מדיני

"יחידה מובחרת של צה"ל עמדה בפאתי בית להייא וחיכתה להוראות", מספר הרב ארטובסקי. "אני אישית הייתי בכל בוקר בקשר עם האב המוסלמי ותיאמתי עמו את פרטי החילוץ. כמה פעמים הוא אף תיאם עם מפקדות התיאום והקישור של צה"ל את תכנית המילוט, אך פעם אחר פעם התחרט ברגע האחרון. הוא דרש מקלט מדיני בישראל. בישראל סירבו לאפשר את כניסתו לארץ מסיבות ביטחוניות".

בשלב מסוים הקשה האב המוסלמי את עורפו. "אם תחלצו גם אותי, אגלה לכם היכן הילדים נמצאים. אם לא תוציאו אותי, לא תמצאו לא אותי ולא את הילדים לעולם". בסופו של דבר הבטיחו כוחות הביטחון לאב כי לא יפגעו בו לרעה במהלך העברת הבנות. היה זה ארבעה ימים בלבד לפני תום הפעולה הקרקעית. כוחות צה"ל פעלו, במסגרת הלחימה, בתוככי שכונת בית להייא. אנשי יחידת הקישור הודיעו לג' טלפונית כי בתוך מספר דקות הבנות יהיו בידיים ישראליות. אולם ברגע האחרון התחרט ראמי ונמנע מלהגיע לנקודת המפגש. תכנית החילוץ שנראתה קרובה מתמיד נכשלה.

לקראת תום הלחימה, כשהפסקת האש נראתה באופק, פנה שוב יו"ר יד לאחים, הגרש"ב ליפשיץ, לשר אריאל אטיאס, מתוך חשש כבד. "התמהמהות מערכת הביטחון תגרום לנשמות יהודיות אלו להיעלם לעולם. האחריות עליהן מוטלת עלינו", ציין הגרש"ב ליפשיץ בפקס בהול ששיגר אליו. במכתבו מציין יו"ר יד לאחים כי גם למיטב ידיעתו, על פי המידע שנמסר ממשרד הביטחון לג', האם, צה"ל קיבל הוראה מהדרג המדיני לעכב את הפעילות בנושא.

הקשר עם האב המוסלמי נמשך עד שלושה ימים לפני תום הלחימה. אז התקשרה ג' אל בנותיה בעזה והסבא המוסלמי סיפר לה כי בעלה המוסלמי נהרג בהפצצה. "הוא סיפר שראמי יצא לקנות אוכל ואז הם שמעו פיצוץ גדול. כשיצאו החוצה הם ראו את גופתו, לאחר שנהרג מפגז של צה"ל", תיארה.

ג' שאלה מיד לשלום בנותיה והובהר לה שהן לא נפגעו. תוך כדי השיחה שמעה האם את בתה הקטן בוכה וצועקת כי "אבא היה שאהיד". המילים הללו העבירו בה צמרמורת עזה.

"קשה לתאר את זה", אומר הרב אלכס ארטובסקי. "בצד אחד של הגבול יש ילד קטן, לומד בגן חרדי, ומתפלל ואמר בדבקות פרקי תהלים שאחיותיו בעזה לא ייפגעו. ובצד האחר של הגבול יושבת אחותו הקטנה, הקוראת קטעים מהקוראן ואומרת שאביה היה שאהיד. זה קורע את הלב.

"קשה להאמין שזו משפחה אחת. ועוד יותר קשה לשקם משפחה כזו", אומר הרב ארטובסקי. "רק עכשיו, שלוש שנים אחרי שנמלטה מעזה, מתחילה האם לצאת מהטראומה. זמן רב עבר עד אשר הילדים השתלבו בחברה. ועתה, גורלן הלוט בערפל של שלוש הבנות רודף את האם כל העת. מלאכת השיקום הפסיכולוגית עליה עמלו עובדות סוציאליות מיומנות בחודשים של עבודה מסורה, עלולה לרדת לטמיון".

עם תום הלחימה נותק הקשר בין ג' לבנותיה שנותרו בעזה, שכן הסב המוסלמי מעוניין לנתק את הקשר בין הבנות לאם. בסוף השבוע ניסתה ג' לפנות, באמצעות כלי התקשורת האלקטרוניים, אל הסב הערבי, אך גם הפניות הללו מלבה הקרוע של האם הדואגת נפלו על אוזניים ערלות ולא סייעו במאומה במאמצים להשיב את הבנות היהודית לישראל.

פנייה הומניטרית לגורמי הממשל

משכשלו המאמצים הצבאיים להשיב את הבנות היהודיות הביתה, פונים אנשי יד לאחים למאמצים בינלאומיים. השבוע פנה יו"ר יד לאחים, הגרש"ב ליפשיץ, אל ארגון 'רופאים ללא גבולות' וארגונים הומניטריים נוספים. פנייה מיוחדת העביר הגרש"ב ליפשיץ לנשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, המגלה לאחרונה יותר מעורבות בנעשה במזרח התיכון. הפנייה נושאת תקווה שגורמים אלו יתערבו לנוכח נסיבות המקרה המיוחד של שלוש יהודיות שנותרו ללא אב והרחק מאמם. בנוסף מרכזים ביד לאחים מאמצים ליצירת קשר עם הממשל החדש בארה"ב.

"בכל חודש", אומר ל'בקהילה' יו"ר יד לאחים, הרה"ג רבי שלום דב ליפשיץ, "אנו מקבלים מאה פניות על בנות יהודיות שמצויות בכפרים ערביים. ידוע לנו אישית על כמה עשרות מקרים של נשים יהודיות שחיות בעזה וסובלות. אבל המקרה הנוכחי הוא יוצא דופן. העובדה שהאב נהרג והילדות נותרו בלי אב ואם, אמור לדבר אל לבו של כל גורם באשר הוא.

"אחרי הכול, עזה היא לא אום אל פחם ולא ניתן לבצע שם מבצע חילוץ עצמאי. גם כאן, כשיש צו של בית משפט, אין מול מי להתנהל. אף אחד בעזה לא יאכוף צו של בית משפט. בוודאי לא של בית משפט ישראלי", הוא אומר. "אחרי שהתאכזבנו מהטיפול והסיוע הממשלתי בחילוצן של הבנות, אנו מקווים כי הצידוק המשפטי וההומני יעשה את שלו ובקרוב נצליח לחלץ את הבנות מבית הכלא בו הם נמצאות ברצועת עזה".