בראיון לינון מגל: היהודייה שהציגה בערוץ 12 נישואין מאושרים לבעל ערבי – חושפת את האמת

לצפייה בראיון עם ינון מגל>>

"הנשים שהתאהבו, התאסלמו ועברו לשטחים", הייתה הכותרת בכתבה טלוויזיונית על זוגות מעורבים, יהודייה ומוסלמי, ששודרה בערוץ 12 לפני כתשע שנים. "כמו במקרים רבים אחרים הדרך לשטחים עוברת בלב", אמר בפאתוס המראיין אוהד חמו שסיפר על צעירה יהודיה שהתאהבה בערבי, התאסלמה ועברה להתגורר עימו סמוך ליריחו.

"כשאני מתחילה להתפלל יורדת לי אבן מהלב. אני מתחילה לנשום, הכול נעלם", סיפרה יעל (השם הבדוי שכונתה בו בכתבה) כשהצטלמה ביריחו עטויה רעלה שחורה שרק עיניה מציצות ממנה. "ביני לבין א-לוהים אני מוסלמית", הצהירה בריאיון, פורסת שטיח לתפילה מוסלמית. "אחרי הלידה לא יצא לי 'שמע ישראל' אלא התחלתי לקרוא קוראן. זה מה שסגר לי את הנקודה, אין לי ספק בכלל".

בעלה המוסלמי צולם לידה בעוד היא מגוללת את סיפור ההיכרות שלהם. בפריים אחר היא מצולמת עם חמותה בחיבוק ובחיוכים בעוד המראיין חמו מתבדח עם החמות על המבטא הערבי העילג של כלתה. "הן פותחות בחיים חדשים, חשופות לדעות קדומות, לגזענות גם לשנאה", אמר חמו, והמרואיינת הוסיפה: "אני לא בן אדם חופשי. אני מפחדת. עשו לי בלגנים ואיימו לי על החיים. אני מפחדת מהארגונים הדתיים ומהמשפחה שלי".

רק לקראת סוף הכתבה מתגלה הסיבה האמיתית שבגינה צולמה הכתבה: עורך הדין של הבעל מספר שם על הקשיים שהרשויות מערימות בפני הבעל בדרך לתעודת הזהות הכחולה. "את הריאיון עשינו כדי שהוא יקבל תעודת זהות כחולה", היא מספרת כיום. "הכריחו אותי להצטלם עם הרעלה ועם שטיחון התפילה. עשיתי כל מה שאמרו לי, כמו רובוט. ככה הייתי שם. בלי דעה משל עצמי, חיה-מתה, כמו זומבי, עושה מה שאומרים לי לעשות בלי לשאול שאלות".

קוראים לה דנה. זה כארבע שנים שהיא מחוץ לקשר ההרסני והאלים, אבל תהליך השיקום עוד ארוך. "היציאה שלי משם היא נס", היא אומרת בהתרגשות. לאחרונה צילמה סרטון לארגון יד לאחים, ובו ראיין אותה ינון מגל, והיא סיפרה לו ממה נחלצה וביקשה לטעת תקווה בנשים אחרות שנמצאות בקשר עם בן זוג מוסלמי. "אני רוצה לעורר תקווה אמיתית", היא אומרת. "אני שומעת מה השבויות עברו בעזה, ואני מבינה אותן. נשים רבות שחיות עם בן זוג מוסלמי מבינות אותן. רק אנחנו יודעות מה עברנו, אבל חשוב שהן ידעו שאפשר לצאת מזה".

דנה התגוררה ביריחו יותר מעשר שנים וילדה חמישה ילדים לבן זוגה המוסלמי עד שהצליחה להיחלץ משם בעזרת הארגון. כעת, אחרי טבח שמיני עצרת, היא מבקשת לספר את הסיפור האמיתי על חייה כמוסלמית, והיא בטוחה שדווקא עכשיו הרבה נשים שחיות כמו שהיא חייתה יקשיבו לה ולהבנה שמדובר בניצול ובהתעללות. "האמת התפוצצה לי בפרצוף", היא אומרת. "בריאיון לערוץ 12 אמרתי שאני הדוגמה שאפשר לחיות ביחד, אבל זה פשוט לא נכון. אלה חיים אומללים".

בראיון מיוחד להדס צורי ב'עולם קטן', היא סיפרה לאחרונה את סיפורה. הם נפגשו באילת, שבה התגוררה אחרי שירותה הצבאי. "אבי נפטר כשהייתי ילדה. לא הייתה לי דמות אבהית בבית. אימא שלי עשתה כמיטב יכולתה, אבל היה לי קשה להתמודד, וברחתי מהבית. הוא תפס אותי בנקודת חולשה, כשלא רציתי לחזור הביתה ורציתי שמישהו יאהב אותי וידאג לי. השכירות שלי הייתה על חשבונו, הסיגריות על חשבונו, מתנות. כל מה שהייתי צריכה הוא נתן לי, אבל רק עד לרגע שבו הוא לא היה צריך אותי יותר".

מה זאת אומרת 'צריך'?

"במקרה שלי זה היה העניין של תעודת זהות כחולה. ברגע שהוא הבין שהוא לא יקבל אותה, הוא התהפך", היא משחזרת. "עברתי דברים איומים: זריקות אבנים, סטירות, השפלות מול הילדים. לא הייתה לי מילה בבית. האמת יכולתי למות מזמן. לא היה דבר שימנע ממנו לעשות את זה. אני נס מהלך".

כל הנשים חיות שם ככה?

"הרוב", היא אומרת. "המצב של כל הנשים שם גרוע, ואין מי שיעזור להן". עובדת היותה יהודייה הייתה לרעתה בהרבה מן המקרים, אבל לא פעם גם הצילה אותה ממכות: "ההורים שלו פחדו שיקרה לי משהו ושהצבא ייכנס אליהם בגלל זה. כשגרנו אצלם אימא שלו עמדה בינו לביני כשהוא רצה להרביץ לי, והיא שחטפה את המכות". באותו יום הוא גם העיף אותה מהבית, העלה אותה על הרכב והוריד אותה בצומת אלמוג. "חזרתי בטרמפים ליריחו. לא הייתי מוכנה להשאיר את ילדיי שם".

בשנת 2015 הודיע לה בעלה שהוא רוצה לקחת אישה שנייה. "גם לפני זה היו לו נשים אחרות, כמה מהן הוא הביא הביתה, אפילו כשהייתי לפני לידה", היא אומרת. נוסף על כך הוא הכניס אותה לחוב של חצי מיליון שקלים בבנק: "הייתי צריכה לעשות כל מה שהוא אומר בחשבון. באופן ניסי זה גם היה הפתח שלי להיחלץ משם, כי התחלתי להיפגש עם מישהו מעמותת פעמונים, והוא הפנה אותי ליד לאחים".

בשנת 2020 הצליחה דנה, בעזרת יד לאחים לברוח לדימונה, עיר מגוריה של אימה. "יומיים לפני זה קרעתי את השמיים בבכי שלי ואמרתי לה': בחיים אני לא אצא מפה! או שהוא ירצח אותי או שאתאבד. בבקשה תוציא אותי ואת הילדים!" לאחר כמה ימים ביקש בעלה להתגרש ממנה, והיא הצליחה לסיים במהירות את הליך הגירושין. ואולם גם הגירושין לא הביאו לידי סיום הקשר ההרסני: "אחרי הגירושין הוא התחיל לעקוב אחרי. בלי אנשי יד לאחים לא הייתי שורדת. הם היו איתי בטלפון יום ולילה, כי היו לי התקפי חרדה מהמעקבים שלו. הוא שלח גם איומים דרך הילדים, עשו לי חתכים בגלגלים וגם פרצו לרכב. זו הייתה טראומה אמיתית".

כיום היא סובלת מפוסט-טראומה מתמשכת ויד לאחים מלווה אותה באופן מלא ועוזר לה לקבל טיפול רגשי, טיפול תרופתי והדרכת הורים. "כשהייתי שם הייתי ממש על סף שיגעון", היא מעידה. "היו לוקחים ממני שם הכול: בגדים שאימא שלי הייתה קונה לי ולילדים, אפילו שמפו ומשחת שיניים, וגם כספי ביטוח לאומי. גם מבחינה נפשית לא הייתה לי מילה על כלום, הייתי כמו רובוט, עושה כל מה שאומרים לי. לקח לי זמן להפסיק עם זה גם כשהצלחתי להימלט משם", היא אומרת. "הם שכנעו אותי שלא אסתדר בחוץ, ובאמת לא היה לי כלום כשיצאתי משם, לא מקרר, לא מכונת כביסה, כלום. בקשר כזה את נמצאת במצב שאין לך כלום חוץ מבורא עולם".

היא מתחזקת בשמירת מצוות, והילדים הקטנים שלה לומדים במסגרת דתית. "אני במקום אחר לגמרי ב"ה", היא אומרת "יד לאחים הצמיד חונך או חונכת לכל אחד מהילדים שלי והם מתחזקים את היהדות שלהם".

אמרת בסרטון שצילמת שאת מבינה את השבויות בעזה. למה התכוונת?

"את מה שעברתי הן עוברות כפליים. בתרבות המוסלמית הבעל מקבל מהאישה כל מה שהוא רוצה בלי קשר לרצון שלה. אין לנשים בחירה חופשית, רק הגבר חשוב. ההתעללות הנפשית והשליטה הפסיכולוגית שעברתי דומה למה שחמאס עושה לנו כיום: הם משחקים לנו במוח כדי לגרום לשבירה מוחלטת. ברור לי שאם לא הייתי יוצאת משם, הייתי משתגעת לפני שהייתי מתה. ההשפלה הנפשית היא מוטיב חזק אצלם, הפגיעה הנפשית מגיעה לפני הפגיעה הפיזית, ומשם כבר יותר קל לשבור את הבן אדם".

למרות מה שעברת את מדברת על הודיה ועל השגחה פרטית.

"בחסדי שמיים אני וחמשת ילדיי נחלצנו משם. אני אומנם פגועה בנפש, אבל יש גם נשים שחוזרות פגועות פיזית ובלי ילדיהן, שנותרים מאחור. בנוגע לאמונה, מאז שאני ילדה דיברתי עם ה'", היא אומרת. "ההיאחזות באמונה מאוד עזרה לי ונתנה לי כוח. ככל שהתחזקתי הבנתי כמה ה' היה איתי, וכנראה זה מה שהייתי צריכה לעבור. זו השליחות שלי, וזה מחזק אותי. אני בהודיה כי אני נס גלוי, ויש לי אהבה אין-סופית לבורא עולם".

כמה את מחוברת כיום ליהדותך?

מחוברת מאוד. אני מתפללת כל יום לקב"ה, מבקשת שיסלח לי העבר ומבקשת שייתן לי כוח להבא. אני גם מודה לקב"ה על כך שהוא שלח לי את יד לאחים. יד לאחים זה מי שנתן לי את היד וחילץ אותי מהבור שבו הייתי. מי שנתן לי את הכוח לצעוד קדימה והראה לי שנשים רבות עשו את הצעד הזה לפניי, יצאו מזה ופתחו בחיים חדשים.

אני שומרת על צניעות, משתתפת בשבתות של הארגון, מדברת עם בנות שנמצאות במצב כמו שלי כדי לעזור להן לצאת משם, ואני מרגישה שהקב"ה מקבל אותי בזרועות פתוחות.

לצפייה בראיון עם ינון מגל>>