גמילת חסד

בנימין, מיסיונר לשעבר שהתגייר, השתתף בפעילות של 'יד לאחים' כנגד המיסיון במרכז ירושלים, במדרחוב בן יהודה. שם הוא פגש בנרקומן כבן עשרים וחמש בשם יוסי, בחור מוזנח למדי, שהמיסיונרים ניסו לצוד אותו ברשתם. יוסי טען באזני בנימין בכאב רב: "תראה. יש לאנשים האלה הרבה מה להציע לי. בתור נרקומן, אין לי איפה לגור באופן קבוע ויש לי הרבה חובות וצרות בלי סוף. אם אלך אתם, הם מבטיחים שישקמו אותי. הם אומרים שיחתנו אותי ויעשו ממני בנאדם. אבל מה, יש שני דברים שאני לא מוכן לעשות בחיים: להתחתן עם גויה ולהשתמד. אני מעדיף למות בתור נרקומן מאשר להצטרף אליהם! תגיד לי רק דבר אחד: למה אתם, הדתיים, לא מציעים לי מה שמציעים המיסיונרים?"בנימין שמע את טענתו וניסה להשיב: "קודם כל, יש ארגוני חסד שעוסקים בגמילה ושיקום. וחוץ מזה אני מכיר אדם אחד שיכול לעזור לך באמת".

יוסי נדרך: "מי יכול לעזור לי?".

"אתה עצמך…".

"אבל איך אני יכול לעזור לעצמי?!", ענה באכזבה. "הרב שלנו תמיד חוזר ואומר שאין דבר העומד בפני הרצון, ואם יש ליהודי רצון אין שום מניעה שתעמוד בפניו. אין דבר כזה 'אני לא יכול', אלא 'אני לא רוצה'. אם אתה רוצה באמת לצאת מהסמים, תצא מהסמים!".יוסי התוודה בפניו שהוא נולד במשפחה מסורתית, שבה שמרו שבת, והוא מאוד מתגעגע לזה. בנימין נוכח לדעת שיוסי רוצה לחזור למקורות ולהשתקם, והציע לו לבוא עמו לישיבה ליוצאי צרפת שבה למד, 'אור גבריאל' שליד שוק מחנה יהודה.בחור ישיבה שראה את הנרקומן שהביא בנימין, שאל בתמיהה: "תגיד לי, אתה נורמלי?! מה פתאום אתה מביא נרקומן לישיבה?!".וכך הגיבו גם יתר הבחורים והאברכים. בנימין השיב להם כי ראש הישיבה צריך להחליט על כך, ולא הם. ראש הישיבה, הרב ברכץ, הגיע לישיבה. ואחד הבחורים הודיע לו: "הרב, בנימין הביא לישיבה נרקומן". הרב פנה לבנימין: "על מה הוא מדבר?"."מדובר בבחור שרוצה לשקם את עצמו באמת ולחזור בתשובה, והרי הרב מזכיר לנו תמיד שאין דבר העומד בפני הרצון".הרב, שכיבד את בנימין, שהיה בעבר מיסיונר והפך לגר צדק למופת, הסכים שיוסי יישאר בישיבה לתקופת ניסיון. בליל שבת, כמנהגו להזמין לביתו את הבחורים החדשים, הזמין הרב את יוסי לארוחה עם בנימין. יוסי התענג בסעודת השבת מהארוחה ומדברי התורה, אבל בבוקר התעורר ואמר לבנימין בפנים מיוסרות: "אני מצטער, אבל אני לא יכול להחזיק מעמד! אני חייב לנסוע ולהשיג חומר…".  הוא הוריד את הכיפה מראשו. בנימין אמר לו: "לפחות תאמר את האמת! אל תגיד 'אני לא יכול', אלא 'אני לא רוצה'. אם באמת היית רוצה, אני בטוח שהיית יכול להתגבר!".יוסי גמגם: "אני לא מסוגל… באמת לא מסוגל…", והלך להזמין מונית שתסיע אותו לעיר בשפלה, למקום השורץ סוחרי סמים. בנימין סיפר לרב בצער שיוסי נסע להשיג סמים בעיצומה של השבת. במוצאי שבת חזר יוסי כדי לקחת כמה חפצים שהשאיר בישיבה ולהסתלק. היה לו ברור שאין לו בה מקום לאחר שחילל שבת. לפני שיצא, ניגש אליו ראש הישיבה ואחז בכתפו: "לפחות תאכל משהו הערב…".יוסי התבייש מאוד ולא העז להביט בפניו. הרב ביקש מבנימין שיסדר לו ארוחה ואמר ליוסי: "אדבר איתך מחר".יוסי התוודה בפני בנימין בצער: "אני מתבייש. כל הדרך במונית הצטערתי על חילול השבת. כשהגעתי למקום, חיפשתי וחיפשתי את הסם ולא מצאתי. יש שם סוחרי סמים כל הזמן, ואני לא מבין לאן כולם נעלמו. אף פעם לא קרה לי דבר כזה. זה כמו ללכת לשוק מחנה יהודה ולא למצוא עגבניה…".בנימין ענה: "תשמע. הרב עדיין מאמין בך וגם אני מאמין שאתה יכול לצאת מזה. מה שחשוב הוא שאתה תאמין בעצמך. אם תרצה, הקדוש ברוך הוא יעזור לך ויעקור אותך לגמרי מהסמים!".יוסי, שנפעם מכך שהרב ובנימין האמינו בו למרות שנכשל בשבת, קיבל באותו רגע החלטה נחרצת שלא ייגע יותר בסמים, יהיה מה שיהיה. הוא נשאר בישיבה והחל ללמוד. לאחר זמן מה התחתן והקים משפחה. הוא המשיך להיות אברך לתקופת מה, ובהמשך אף זכה לצאת וללמד תורה ברבים.