מהכת בחזרה אל הדת
בבניין רב קומות ברחוב לינקולן בתל-אביב שוכנת כת 'עדי הויה', המנסה להעביר יהודים על דתם. פעילי יד לאחים משתדלים להימצא מחוץ לבניין לפני כל שיעור, כדי להזהיר את המתקרבים החדשים. המגיעים לכת הם בדרך כלל אנשי שוליים – הדבר ניכר בחזותם. כת 'עדי הויה' מציעה להם אוכל ולינה, חברה ותוכן רוחני, וכך לוכדת אותם ברשתה.
ערב אחד חיכו מאיר ומשה מיד לאחים בפתח הבניין, והשתאו לראות בחור נאה למראה, כבן שלושים, לבוש בג'ינס ובחולצת טריקו, מתקרב לעבר הכניסה. ראש הקהילה המיסיונרית עמד בפתח הבניין וחיכה לבחור כדי שאנשי יד לאחים לא יספיקו לגשת אליו. כאשר הבחין בו, התקרב אליו ולחץ את ידו. מאיר התקרב לבחור מהעבר השני ואמר: "שמע, אני חייב להזהיר אותך: אתה נכנס כעת לכת נוצרית מסוכנת, שעלולה להרוס לך את החיים".
הבחור הביט במאיר בתמיהה. ראש הקהילה חיבק את כתפו, לחש לו דבר מה, והם נבלעו בתוך הבניין. בדרך כלל אנשי יד לאחים מסתפקים באזהרה בכניסה ופונים לפעילויות נוספות, אבל הפעם החליטו להמתין שעתיים עד לתום השיעור. בסיום יצאו כל המשתתפים, ובתוכם הבחור. כאשר הבחינו בו, קפצו השניים לעברו ושאלו: "היי בחור, מה שמך?".
"איציק. מה אתם רוצים ממני בדיוק?".
"אנחנו מיד לאחים, ורצינו להזהיר אותך שוב שלא תתקרב לכת הנוצרית המסוכנת הזאת".
"אבל מה הבעיה? שאלתי מישהו דתי שאני מכיר אם מותר לי לבדוק דתות אחרות, והוא אמר שכן…".
"אבל לא מדובר פה בדת שאתה מברר מה טיבה, אלא בשטיפת מוח של כת שמסכנת את חייך. מחובתנו להזהיר אותך".
"תעשו לי טובה, אני כבר ילד גדול ויכול להחליט לבד", אמר איציק בזעף והסתלק מהמקום.
הם ביקשו משומר הבניין שינסה לדלות עליו פרטים.
לאחר כמה ימים, חזר מאיר למקום. השומר סיפר לו שהצליח לשוחח עם אחת הנשים בכת, ושאל אותה לגבי איציק. היא סיפרה לו שפעם נסעה עמו באוטובוס, והוא ירד בתחנה שנמצאת ברחוב מסוים בפתח-תקווה. מאיר בירר, והסתבר שמדובר ברחוב קטן למדי. הוא הפעיל את כל הידע והקשרים שיש לו, והגיע לכמה יצחקים שגרים ברחוב הזה. אחד מהם היה בגיל המתאים.
שתי פעילות מיד לאחים הגיעו לכתובת, הניחו דף הסברה עם מספר טלפון בתיבת הדואר, והקישו על הדלת. חברתו של איציק קיבלה אותן. הפעילות שוחחו עמה, וסיפרו לה על הסכנות הכרוכות בהתקרבותו של איציק לאותה כת. היא ענתה שהוא עצמאי ועושה כראות עיניו, ואין לה השפעה עליו בנושא הזה. הפגישה הקצרה הסתיימה, והפעילות הניחו בביתם דפי הסברה נוספים.
לאחר כמה ימים נשמע צלצול במשרדי יד לאחים בבני-ברק. הפקידה הרימה את השפופרת ושמעה את קולו הנרגז של איציק: "תגידי, איזו חוצפה יש לכם לבוא אליי הביתה ולשים את דפי התעמולה שלכם?! אוי ואבוי לכם אם תעזו להתקרב אליי עוד פעם. אני אחסל כל מי שיתקרב אליי! זכותי לבדוק מה שאני רוצה, ואסור לכם להפריע לי!", סיים בזעם וטרק את השפופרת.
באותה עת התקיימה פעילות תעמולתית של 'עדי הויה' בשכונת יד אליהו בתל-אביב. הם ניסו להפיץ את דפי התעמולה שלהם ולדבר עם אנשים שמוכנים לשמוע. מאיר וחבר נוסף ניסו להפריע להם. לפתע יצא מאחד הבניינים חוזר בתשובה צעיר החובש כיפה לבנה גדולה ושמו דודי, וצעד לקראת אנשי הכת. כאשר דודי שמע ממאיר שמדובר במיסיונרים, הוא גירש אותם מהבניין שלו בצעקות.
בשיחה שהתפתחה בין דודי לבין מאיר, סיפר דודי שלבן-דודו יש חבר בשם איציק, שהחל להתקרב ל'עדי הויה', והוא מודאג מאוד מכך. מאיר הופתע לשמוע על איציק ממקור בלתי צפוי. הם שוחחו עליו, ודודי הבטיח שינסה ליצור עמו קשר כדי לחלץ אותו מהכת.
יום אחד התקשר דודי למאיר, וביקש ממנו שיגיע בערב לשיעור בדף היומי המתקיים בבניין 'עזר מציון' בבני-ברק. מאיר לא הבין מדוע, אבל בכל זאת החליט לבוא. הוא הגיע בתום השיעור לכניסה לבניין, ונדהם לראות את דודי ואיציק עומדים בפתח ומשוחחים. הוא לחץ את ידו של דודי, ופנה לאיציק: "אני מכיר אותך מאיזה מקום…".
איציק הביט בו, ולאחר שהצליח לזהות אותו, אמר במבוכה: "שמע. מאוד התרגזתי עליכם ועל הפקידה שלכם בגלל שאתם רודפים אחריי כל הזמן, אבל בכל זאת קראתי את הדפים שהשארתם אצלי. אין לי מילים… מדהים! ירד לי האסימון, והבנתי הכל. בדיוק אז התקשר אליי דודי ושכנע אותי להצטרף לשיעור בדף היומי". הוא חייך מעט והוסיף: "אחרי השיעור הזה, אין לי מה לומר בכלל, יש הבדל של שמיים וארץ".
