סיפור ההצלה והשיקום של אם ו6 ילדיה ששבו ליהדות לאחר 26 שנים של נתק מוחלט

תחילתו של הסיפור היה ביום רביעי בשבוע של חול המועד פסח, השנה. במוקד החירום של יד לאחים מצלצל הטלפון, והמוקדנית ש' נחפזת לענות. על קו הטלפון היה אדם שמסר מידע על אישה יהודיה שמתחבאת בחורשת ציפורי שבצפון הארץ עם ששת ילדיה. "היא ברחה מעיר ערבית" מספר מוסר המידע, "ניסו לשרוף את ביתה". ש' לוקחת ממוסר המידע את פרטיו ופרטי האישה וממהרת להתקשר אליה.

האישה עונה נרגשת ומספרת על המצב הקשה בו היא נמצאת "20 שנה הייתי נשואה לערבי" היא פותחת "הוא האב של ששת ילדי. גרנו בעיר נצרת שבצפון הארץ. לפני 6 שנים הוא זרק אותי לרחוב עם ששת ילדינו, אך אני נותרתי להתגורר בנצרת. התרגלתי לחיים האלו. הילדים היו מסודרים במוסדות הערביים, ולא היה להם כל קשר ליהדות, מלבד הידיעה שאמא שלהם נולדה למשפחה יהודית. הורי ואחי ניתקו איתי כל קשר ברגע שנישאתי לערבי, ולכן ידעתי שאין לי לאן לפנות ונשארתי לגור שם"

היא המשיכה לספר את סיפורה כשהכוננית ש' מקשיבה לה "שכני היו מתנכלים אלי בקביעות, הם צעקו לי בכל הזדמנות "יהודיה מסריחה", קיללו את ילדי והציקו להם. לאחרונה, הוגדשה הסאה כאשר לפני מספר לילות הושלכה פצצת תבערה מאולתרת לעבר ביתי, ואך בנס ניצלנו ממנה. באותו הרגע תפסתי את ילדי וברחתי עמם במהירות לחורשת ציפורי הסמוכה, כשרק בגדינו עלינו. ביום השני חזרתי בחשאי לביתי בשעת לפנות בוקר מוקדמת. לקחתי בגדים נוספים לילדי, לצד כמה מוצרי מזון שהיו בבית למרות מצבי הכלכלי הקשה, ולאחר שהטענתי את מכשיר הפלאפון שברשותי, חזרתי לילדי.

למחרת, בשעת בוקר מוקדמת נסעתי לנצרת עילית – היהודיה, שם כיוון אותי יהודי טוב לבית חב"ד, אך הוא היה עדיין סגור. לקחתי חתיכת נייר וכתבתי "אני אישה יהודיה, שלש ימים כבר לא אכלנו לחם, אין לי ולששת ילדי איפה להיות. הצילו" והוספתי את מספר הטלפון הנייד שלי. מישהו ראה אותי מצמידה את הפתק לזגוגית ויעץ לי לפנות למוקד של "יד לאחים". הוא אמר שעונים שם 24 שעות ביממה, לקח את מספר הטלפון שלי וגם התנדב להתקשר בשבילי". הכוננית ש' הבטיחה לאישה שהארגון יעשה הכול כדי לעזור לה, והוסיפה שמשמים מנע מהם ה' לאכול לחם, בגלל חג הפסח החל עכשיו. "עכשיו פסח?" שאלה האישה בהתרגשות "אני מזמן כבר לא זוכרת חגים ומועדים יהודים, שכחתי הכול".

כצעד ראשון השיגה הכוננית את הרב ישעיהו הרצל שליט"א – רבה הראשי של נצרת עילית, והוא הפנה את האשה וילדיה לשליחי חב"ד בנצרת עילית, שדאגו להם לארוחות לאותו יום ובגדים. לאחר מכן, פנתה לבדוק את פרטיה של האישה והתברר שמדובר בבת למשפחה דתית מישוב בצפון. עוד באותו היום, נציג של יד לאחים נפגש עם האישה ונתן לה מפתחות לדירת מסתור של הארגון בחיפה, אחת מכמה דירות שיד לאחים מחזיק ברחבי הארץ באופן קבוע. הדירה היתה נקייה ומוכנה לפסח לכל מצב שלא יהיה… עד אחרי פסח דאגו ביד לאחים למצות ואוכל ולכל הצרכים הדחופים לאישה וילדיה.

מיד לאחר החג נפגשה אתה אחת העובדות הסוציאליות של הארגון. האישה סיפרה לעו"ס שבגיל 17 הכירה במקום עבודתה בחור ערבי, נוצר ביניהם קשר והיא שמרה אותו בסוד מפני הוריה. עד היום היא מתחרטת על כך שלא שיתפה את משפחתה עוד בהתחלה, אולי הם יכלו לעזור לה. למשפחתה נודע על קשריה עם הערבי מאוחר מדי והיה קשה להוציא אותה ממנו. מרוב צער ניתקו עמה הוריה כל קשר. כתוצאה מכך הבחורה עברה לגור בביתו של הערבי ונכנסה לדרך ללא מוצא, היא נישאה לו ועם השנים ילדה 6 ילדים. ילדים יהודיים שנולדו בעיר ערבית וגדלו כערבים לכל דבר, הדבר היחיד שידעו על יהדות זו העובדה שאמה שלהם "היתה פעם יהודיה".

האישה והילדים עברו חיים מאד קשים בכפר. בעלה הערבי הכה אותה באלימות רבה כל כך, עד שנדרשה לעבור טיפולים רפואיים. הילדים סבלו גם הם מאלימות, מאחיו הרבים של האב. כל אחד מהם חשב שהוא אחראי על חינוך הילדים והכה אותם בכל הזדמנות, כאשר לפני מספר שנים זרק אותנו מביתו.

ארגון יד לאחים שכר עבור האישה והילדים דירה זמנית וסידר לה עבודה מכובדת, כדי שתוכל לעמוד על רגליה, ועזרו לה ביצירת קשר מחודש עם משפחתה היהודית. בימים אלו מגיע הסיפור לסיומו הטוב. ילדיה של האישה שלומדים עברית באולפן ועושים את צעדיהם הראשונים ביהדות, נרשמו בידי אנשי יד לאחים למוסדות חינוך תורניים, לשנת הלימודים הבאה עלינו לטובה..

המשפחה שכמעט אבדה לעם ישראל זכתה לשוב לחיק היהדות.