הדרך הרביעית- גורדייף
הדרך הרביעית מוגדר ככת בדו"ח וועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הכתות בבלגיה.
"הדרך הרביעית" היא לכאורה שיטה ושיטה רצינית מאפשרת עקרונית להיכשל, אך אצל גורדייאף:
אם לא הבנת: “אתה ישן”, אם לא הצלחת: “אין לך הוויה”, אם אתה מבקר את השיטה: “האגו מתנגד” – כלומר שאין מצב שבו השיטה עצמה שגויה אלא רק האדם, וזה סימן קלאסי של תיאוריה חסינה מביקורת.
השיטה משתמשת בשפה עמומה שמייצרת תחושת עומק. מונחים כמו: “זכירת העצמי”, “אניים מרובים”, “מכונה”, “עבודה”… נשמעים עמוקים, אבל אין להם הגדרה אופרציונלית ושני מורים יסבירו אותם אחרת. זה מה שפילוסופים של המדע קוראים לו עומק מדומה (pseudo-profundity).
גורדייאף טען דברים שנשמעו מהפכניים בזמנו: "אנחנו אוטומטיים", "האישיות מפוצלת", "רוב הפעולות לא מודעות" אך אלה הן טענות פסיכולוגיות שכבר הוסברו טוב יותר, מדוב בפסיכולוגיה בסיסית: קוגניציה לא-מודעת, תהליכים אוטומטיים, ריבוי מצבי-עצמי. לכן אין צורך במטפיזיקה, “אנרגיות”, או היררכיה רוחנית כדי להסביר את זה.
אחת הנקודות העיקריות שמתנגדי השיטה מצביעים עליה היא התלות במורה שהיא דגל אדום. הדרך הרביעית היא “מסוכנת בלי מורה”, "אי אפשר להבין לבד", המורה “רואה אותך באמת”, וכל זה יוצר סמכות בלתי ניתנת לערעור, יחסי תלות וחוסר חוסר סימטריה קבוע. פילוסופית, שיטה אמיתית מייתרת את עצמה וכאן היא משמרת את עצמה.
לטענת עוזבי השיטה, יש היעדר תוצאות חיצוניות ברורות לגבי יעילות השיטה. לאחר 20–30 שנה בדרך, האם אנשים חכמים יותר? מוסריים יותר? חופשיים יותר? בקיצור, אין מדד ברור, ויש בעיקר שפה פנימית עשירה הגורמת לתחושת “אנחנו מבינים משהו שאתם לא” – זה מתאים יותר לכת מאשר לשיטת התפתחות.
אם הדרך הרביעית כל כך יעילה, כל כך עמוקה וכל כך ייחודית, היינו מצפים לתרומה ברורה לפסיכולוגיה או לפילוסופיה, למצוא בכלים שעובדים גם מחוץ לקבוצה והמשכיות של הרעיונות שאינה תלויה בקבוצות קטנות. אך, בפועל, שיטה זו נשארת שולית, סגורה, ואמביוולנטית.
