הצלה בדקה ה-90

"הייתי בת שש עשרה וחצי וגרתי בבאר שבע כשהכרתי את חסאן.

כשהוריי שמעו את זה הם הודיעו לי שאם אני ממשיכה להסתובב אתו אין לי מה לחפש בבית.

בינתיים , הבחור הנחמד שהכרתי, הפך מיום ליום לרודן ושתלטן, חסאן, התחיל לשלוט על חיי. הוא קבע מתי הולכים ולאן, מה אומרים ומתי צוחקים. הוא היה אומר לי תראי איך כולם בעיר לועגים לך, אני היחיד שעוד מתעניין בך.

מהר מאוד הפכו החיים במחיצתו לסיוט מתמשך. חזרתי לביתה של חברתי ובכיתי במשך כמה שעות ברציפות. הרגשתי שהגעתי לנקודת השפל. באמצע הלילה קמתי ובלעתי 50 כדורים והחלטתי שאין לי עוד בשביל מה לחיות.

אושפזתי בבית חולים, שם הצליחו להציל את חיי. כשחזרתי להכרה הגיעה שיחת הטלפון מחאסן. הוא צלצל ושאל למה עשיתי את זה.

כשהשתחררתי מבית החולים, החלטתי שאני רוצה לחזור הביתה, ולנסות לשקם את עצמי.

כדי שאצליח להתנתק מעברי, נסעתי לכמה ימים לאילת, כשחזרתי וביקשתי לשוב הביתה, אמי לא הסכימה לקבל אותי. חסאן המשיך להתקשר מדי יום. הוא היה עבורי הפתרון הכי טוב. חזרתי אליו והתחלתי להסתובב בין חבריו בכפר.

יום אחד, חטפתי מכות עד שהתחלתי לדמם מהפה. הודעתי לו שאני הולכת, הוא צחק ואמר: 'אין לך לאן'. ברחתי חזרה לבאר שבע והחלטתי לבלוע שוב כדורים, אבל הפעם יותר מ–50…

בעוד אני הולכת ברחוב ומהרהרת היכן אעשה את זה. ראיתי מולי את בית-הספר בו למדתי. רגלי נשאו אותי היישר לחדר המנהל. לא היה לי מושג למה, היום אני מבינה שזה היה נס שם נפתח סגור ליבי, פרצתי בבכי וסיפרתי הכול…

"למחרת בבוקר הגיעה ציפורה מיד לאחים לפגוש אותי. פתאום הרגשתי של מישהו אכפת ממני, שאני מעניינת מישהו. אני זוכרת ששאלתי את ציפורה בפגישתנו הראשונה, מה מביא אותך לעזור לי? לא הבנתי מה היא מנסה להרוויח. היא ענתה לי תשובה שלא אשכח לעולם: מה השאלה, אחותי בצרה ואני לא אעזור, אז מי יעזור???

ציפורה לקחה אותי לדירה של יד לאחים, שם פגשתי את מאיה המקסימה, האחראית על הדירה. היום, שלושה חודשים אחרי, אני בת 18, מסכמת מירי, ואני מרגישה שנפתח פרק חדש בחיי, פרק אופטימי יותר. מירי פורצת בבכי ומהנהנתבראשה לעבר ציפורה ומאיה: אלו שתי הנשים שאני חייבת להן את חיי, הן אבא, אימא ומשפחה. הן כל עולמי".

"זה עניין של יום אחד, בין חיים ומוות", מסכמת ציפורה, מנהלת המחלקה להצלה מטמיעה. "לוהינו מגיעים אליה באיחור של יום, יתכן ולא היה את מי להציל"…