עשרות ניצולות מכפרים ערביים ולמעלה ממאה ילדיהן השתתפו בשבת יד לאחים

מהשפעות השבת. 'קבלות טובות' שקיבלו על עצמן הנשים, בכתב ידן, במוצאי 'שבת יד לאחים' ובעקבותיה

הן הגיעו לקמפוס המפואר של 'צביה' ביישוב יד בנימין בהסעות מאורגנות שלקחו אותן היישר מבתיהן מכל רחבי הארץ. היו אלו עשרות ניצולות שחולצו בחודשים האחרונים מכפרים ערביים, יחד עם למעלה ממאה ילדיהן. לכל אלו ערך ארגון הפעילים יד לאחים, שחילץ אותן ומאז שומר עמן על קשר הדוק, סמינריון מיוחד בשבת ראש חודש אדר ראשון.

את פני הניצולות וילדיהן קיבלו חדרים נאים, כיבוד בכל חדר, תוכניה מלאה ועשירה, גיליון חדש של המגזין 'אחותי', המופיע בתדירות חודשית כחלק ממערך הקשר החם בין הניצולות לבין פעילות יד לאחים, סידורי תפילה ששמותיהן הוטבעו עליהן ועוד – הכל מתוך תכנון מקסימלי מוקדם לשלמות ההנאה הרוחנית והגשמית.

צוות גדול של יד לאחים שמנה רבנים, עובדות סוציאליות, גננות, סייעות קידם את פני האמהות והילדים. לאחר התאקלמות, נאספו הילדים להכין בית מזוזה מהודר בעוד הנשים התכנסו לפגישת גיבוש שבמהלכו נערכה היכרות ביניהן, במסגרת משחק מיוחד בו סיפרה כל אחת מה משמח אותה. כמה מהניצולות אמרו: "יד לאחים זה מה שמשמח אותנו" וכולן הביעו הזדהות עם הבחירה הטבעית.

עם התקרב השבת התאספו כל הניצולות להדלקת הנרות. לאחר מכן הכינו הילדים עם הגננות זר ממתקים לאמא לכבוד שבת, על גבי שיפודים, ואז עלו הבנים להתפלל בבית הכנסת והבנות נשארו לקבלת שבת חוויתית עם הגננות. הבנים, שמאז חילוצם מלווים בחונכים מטעם יד לאחים שגם נלווים אליהם לתפילות השבת, נהנו לאורך כל השבת להיצמד לרבנים ולקבל יחס אישי אוהב והרבה תוכן יהודי.

לאחר קבלת שבת מרוממת, ישבו הנשים לתוכנית מרתקת מאת אמנית חוזרת בתשובה ששיתפה אותן בסיפורה האישי בשחוק ובדמע. סעודת שבת, סביב שולחנות ערוכים מלאים כל טוב, נערכה בחדר האוכל הגדול. כולם עשו אוזניהם כאפרכסת לשמע הקידוש מפי הרב ישראל ליפשיץ, יו"ר יד לאחים. במהלך הסעודה הרצה הרב קרוצ'י על מעלת השמחה של חודש אדר והאווירה התרוממה לשמחה בטהרתה.

'עונג שבת' שלאחר הסעודה הוקדש לסימפוזיון מרתק בו כולן נטלו חלק בעוד הילדים רוכזו לתכניות משלהם. הנשים רוצות ללבן נושאים יסודיים באמונה, כיצד להתמודד עם הכאב שיש בידיעה שהאב של ילדיהן הוא ערבי? לצד התמודדות עם בעיות הזהות של הילדים, איך לוודא שהם יגדלו ולעולם לא ילכו לצד השני. צוות הסימפוזיון מתרגש מהשאלות שנשאלות מעמקי הלב והנפש המתחרטת ומשתדל לתת מענה ומרגוע לכולן. לא אחת, כשנשאלת שאלה מפני ניצולה אחת, מהנהנות עוד כמה ומזדהות כל כך, מחכות לתשובה וכאשר ניתנת תשובה ראויה, נפרש חיוך על פנים מיוסרות ונשמעת אנחת רווחה.

רק בשעה שלוש לפנות בוקר מסתיים הסימפוזיון כדי לאגור כוחות ליום השבת העמוס המחכה למחרת. חלק מהניצולות ממשיכות לשבת, לדבר, לשתף, לחזק ולהתחזק עד אור הבוקר. הן לא רוצות להחמיץ אף רגע בשבת המיוחדת הזאת.
לאחר תפילת שבת וסעודה בצוותא, שוב מתפצלות האמהות והילדים לסדנאות משובבות נפש שלאחריהן פורשים למנוחה קצרה עד תפילת מנחה וסעודה שלישית. בתום הסעודה נעמדות כולן במעגל וכל אחת אומרת את שמה ומספרת במילה אחת מה היא לוקחת מהשבת. התשובות דומות זו לזו ומרגשות: חיזוק, אמונה, בטחון, אהבה, תקווה, שמחה ועוד.

לאחר הבדלה והתארגנות למסירת מפתחות החדרים, הילדים נהנים ממופע קסמים מבדר ומהגרלות פרסים עם כרטיסים שקיבלו לאורך כל השבת על השתתפות בתוכניות. הניצולות מתאספות גם הן לשמוע דברי סיום והתעוררות מפי הרב ישראל ליפשיץ ואז מקבלת כל ניצולה דף ובו היא יכולה לסמן את כל המצוות שזכתה לקיים בשבת ולקבל על עצמה מצווה אחת שהיא לוקחת איתה הלאה. צניעות, שיעורי תורה, הידור בשמירת שבת, כשרות – אלו חלק מהתשובות שהנשים עונות ומקבלות על עצמן. את הקבלה הן מקבלות על מגנט, כדי שיתלו על המקרר ויזכרו לקיימה.

לסיום נערכת הגרלה בין הנשים שקיבלו כל השבת כרטיסים בהרצאות ובתוכניות והן מפרגנות זו לזו על הזכייה. אחת הנשים שאין לה ילדים מוותרת על משחק שזכתה בו לניצולה שהכירה רק השבת. תחושה של משפחה. רבות מהמשתתפות התבטאו כי השבת העניקה להם כוחות נפש בלתי רגילים וכי את השבת הזאת הן לא תשכחנה לעד.