'ישראל היום': בני נשים שנישאו לערבים טוענים כי הם מופלים בגיוס לצה"ל

עיתון 'ישראל היום' חושף כי בנים לאימהות יהודיות ואבות ערבים, מופלים בגיוסם לצה"ל, תוך שהוא מביא עדויות בנושא מנשים גיבורות שחולצו ומלוות ע"י יד לאחים. הכתבה הזו מאירה פן נוסף של הסבל העובר על ילדים שנולדו להורים מדתות שונות, שמלווה אותם כל חייהם:

"ביום כיפור כשכולם מבקשים סליחה מאלוקים, אני מבקשת סליחה בעיקר מהילדים שלי על שהבאתי אותם למצב שהם נמצאים בו היום". לפני כשלושים שנה נישאה ענבל (שם בדוי) לצעיר ערבי מיהודה ושומרון ולדבריה, למרות שכבר לפני מספר שנים היא התגרשה והחלה בחיים חדשים, על כניסתה למציאות המורכבת היא וילדיה משלמים עד היום.

"כל הילדים שלי נולדו למציאות הזאת ולמדו את השפה והדת", היא מספרת. לפני מספר שנים, לאור האלימות שחוותה, החליטה לנטוש את בעלה אולם גם העבר המשיך לרדוף אותה ואת משפחתה. "בהתחלה הקניטו אותם חברה היהודית בגלל שם המשפחה הערבי והמבטא הכבד. בהמשך זה השתפר, אבל הזהות של הילדים חצויה עד היום".

אולגה (שם בדוי) נישאה לפני מספר שנים לגבר ערבי וגם היא לא ליקקה דבש בלשון המעטה. "הוא היה אלים מההתחלה. הרגשתי פחד מוות. זה ממש לא היה סיפור רומנטי", היא נזכרת. כעבור מספר שנים היא ברחה ממנו עם שלושה מילדיהם, אך גם הפרק החדש בחייה לא הכיל יותר מדי דבש, בעיקר עבור ילדיה, זכר להחלטה שקיבלה בצעירותה.

"הילדים לא הכירו את הזהות שלהם ולא היו מקובלים בשום מקום", היא משתפת, "במגזר הערבי אמרו לה 'אמא שלך יהודייה' והכו אותם. במגזר היהודי אמרו להם 'אבא שלך ערבי' והציקו להם. ילדים יכולים להיות אכזריים והמצב של הילדים שלי הצריך טיפולים פסיכולוגיים. גם כאישה את תמיד תהיי זרה בכל מקום. למשל, בטיסות משפחה ערבית שתעמוד לידינו תיבדק פחות מאשר אנחנו כי המראה שלי מחשיד יותר בגלל החזות שלי בשילוב שם המשפחה".

לדברי שתיהן, הבעיה מתעצמת כאשר הילדים מגיעים לגיל גיוס. "נתחיל בזה שהבנות בכלל לא מקבלות צו גיוס", אומרת אולגה, "והבנים שכן קיבלו, הקב"א שלהם יורדת אוטומטית בגלל הדת של האבא. הם גם לא מקבלים סיווג ולכן הם לא יכולים לשרת בכל מקום וגם לא לבצע כל מיני פעולות כמו להשתמש במחשבים ביחידות שלהם".

אצל ענבל המצב היה חמור אף יותר, "כשהילדים קיבלו צו ראשון בעלי לשעבר לא הסכים שיתגייסו. על הבן שלי הוא אפילו איים ברצח אם יתגייס ל'צבא הכובשים'. בסוף בני באמת לא התגייס וזה הרס לו את החיים".

בעמותת יד לאחים, אשר מסייעת ומלווה את ענבל, אולגה ונשים ומשפחות נוספות, אומרים כי לאור החוק הישראלי, שמחייב ששני בני הזוג יהיו בני אותה דת, נשים רבות המקיימות מערכת זוגית עם בני מיעוטים משתכנעות להתאסלם מאחר ומדובר בהליך מהיר לאין שיעור מאשר הליך הגיור.

לדבריהם, להתאסלמות האם יש השלכות רבות על עתיד ילדיהם, גם אם החליטו לנתק את הקשר מבן זוגן ואבי הילדים והדבר מתבטא באי היכולת לשנות את שם המשפחה והלאום עד לגיל 18, כך שלפי המדינה הם נחשבים מוסלמים וכך לא מקבלים צו גיוס ואף לא מורשים להתנדב לשירות הלאומי.

"כבר שנים רבות שאנו עדים כיצד החלטה של רגע הופכת למשמעותית שנים אחרי", אומר חבר הנהלת יד לאחים, הרב שמואל ליפשיץ. "אותן נשים יהודיות, שהחליטו ללכת שבי אחר האהבה הפיקטיבית, שמתגלה מהר מאד כהחלטה גרועה ביותר, לא לוקחות בחשבון שבדרך לזוגיות 'מאושרת' הן צריכות להתאסלם ולרשום את עצמן תחת הדת החדשה שלהן במשרד המשפטים, מה שמייצר השלכות קשות עבור הילדים שלהן בעתיד".

רוב גדול של אותן נשים אוזרות אומץ ומתנתקות מהמקום הכואב ומהכאיב בקשר המורכב שאותו ניהלו, אך ילדיהן ממשיכים לסבול תחת הבירוקרטיה הישראלית שנמצאת שם כדי להזכיר מדי כמה זמן שאת ההחלטה שלקחו כשהיו צעירות יותר, הן לא היו צריכות לקחת. אנחנו נותנים מעטפת מלאה לאותן נשים ומלווים אותן, משפטית, סוציאלית, כלכלית ונפשית על מנת לאפשר להן למחוק את העבר ולהתקדם לעבר חיים חדשים, להן ולילדיהן", הוא מציין.

מי שיכולה להעיד על אותם חיים מורכבים היא נויה, צעירה בת 19 מאזור המרכז, שאמה נישאה לצעיר ערבי וברחה ממנו כשבתה הייתה בת שלוש. "הוא התעלל בה, היכה אותה ואיים שיחטוף אותי", היא מספרת, "עד שהיא החליטה שהיא לא מוכנה להמשיך לחיות ככה".

נויה לא הכירה את עברה ועבר אמה עד שהגיעה העת להוציא תעודת זהות, "אמא לא הסכימה לספר לי מי אבי הביולוגי וכששאלתי היא כל הזמן התחמקה. אבל ביום שקבעתי עם כל החברים ללכת להוציא תעודת זהות, היא ביקשה שאתלווה אליה למשרדים של יד לאחים".

עם פתיחת המפגש שלה ושל אמה עם נציגת העמותה, השתרר שקט מתוח, "אמא שלי התחילה לבכות וביקשתי שמישהו יסביר לי 'מה קורה פה'. ואז סיפרו לי את כל הסיפור והרקע של אמא שלי. לא ידעתי איך להגיב. שתקתי וזלגו לי דמעות מהעיניים".

זמן קצר לאחר מכן, חבריה של נויה החלו לקבל צו ראשון אך הצו שלה מאן להגיע, "לא חשבתי שזה קשור להיסטוריה שלנו, הרי אני יהודייה אז חשבתי שלא צריכה להיות בעיה. אבל אמא שלי אמרה לי שאני לא יכולה להתגייס". לבסוף, לאחר הליך ארוך וממושך היא נחלה הצלחה במאבקה להתגייס, אולם לתחושתה מדובר בהצלחה חלקית, "אמרתי שאין מצב שאני לא מתגייסת. נלחמתי על זה והוחלט שאני אהיה מתנדבת. זה כואב לי. אני רוצה להתגייס למג"ב ולשמור על המדינה".
נויה מדגישה שהיא לא כועסת על בחירתה של אמה, אך לא יכולה להתעלם מהמציאות שאליה נקלעה, "אני לא שופטת את אמא שלי, אבל זה בהחלט משפיע עלי. למשל, אם ארצה להתחתן אז ברבנות יופיע השם של אבא שלי. זה ממש מעסיק ומטריד אותי".

אולגה, שבלית בריה הותירה ילד מאחור, שאותו לא הצליחה לפגוש מאז שעזבה את אב ילדיה, מבקשת להעביר מסר לכל אותן נשים אשר נמצאות בקשר זוגי עם בני מיעוטים. "הן צריכות לחשוב טוב טוב. לרוב מדובר בגברים שגם במגזר שלהם לא נחשבים הכי טובים ובדרך כלל זה מגיע לאלימות. אחרי זה הילדים סובלים. במקום להשקיע את הכוחות שלהם כדי להתקדם ולהתפתח, הם עסוקים בחיפוש מקומם בחברה וחיים כל הזמן בהישרדות. למה צריך להביא את הילדים למצב הזה?".

גם ענבל מבקשת שנשים אחרות ילמדו מניסיונה המר, "לפני 30 שנה לא הייתה מודעות כמו היום. זה פוגע באפשרות של הילדים להתגייס, לעבוד ולהתחתן. יש לי בן עם פוסט טראומה והפרעות אכילה ובת שמקבלת טיפולים פסיכיאטרים. אני אומרת לכל הבנות פשוט להתרחק. אם אתן צריכות כסף, יחס חם או תשומת לב, יש כל כך הרבה מקומות שבהם אפשר למצוא את הדברים האלה גם מבלי להיכנס לבור כל כך עמוק. בסוף אתן פוגעות בילדים שלא אשמים, אלא פשוט נולדים למציאות שהם לא צריכים להיות בה".

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "בכפוף לחוק שירות ביטחון, אזרחים ותושבי קבע בישראל מחויבים בגיוס לצה״ל. על פי מדיניות צה״ל, אזרחים או תושבי קבע בעלי לאום ערבי אינם מחויבים בגיוס. מלש״ב אשר אחד מהוריו בעל לאום ערבי, יזומן לראיון אישי על מנת לבחון את רצונו לגיוס, וזאת מתוך ראייה של הפרט ועל מנת לאפשר לו להעלות את הנושא בהיבט הזיקה לדת ולגיוס לצה"ל בשל ההרכב המשפחתי. נדגיש כי נתוניהם האישיים של המתגייסים אינם מושפעים מהלאום או דתם, וכלל התפקידים פתוחים בפניהם, כמובן בהתאם לנתונים הנוספים. לא נוכל להתייחס לטענות אודות מלש״בים ספציפיים ללא הפרטים המתאימים, באם יועברו אלינו נשמח לבדוק אותם".