הנער מטייבה חגג בר מצווה בכותל בטקס צנוע ומרגש
סעודת בר המצווה במסעדת 'בין הקשתות
פייגא נולדה באוקראינה לפני 32 שנה. כילדה עלתה לארץ עם משפחתה, שוכנה בעיירת פריפריה וגדלה בחיי עוני קשים. הוריה עבדו קשה מאוד לפרנסתם אבל הפרוטה לא היתה מצויה בכיסם.
מהר מאוד מצאה את מפלטה ברחובות מחפשת אחר עתיד זוהר יותר, אבל במקום זאת מצאה את עצמה בחברתו של פועל בניין, מאג'ד, בן מיעוטים מטייבה, שהבטיח לה חיים וורודים שבהם לא יחסר לה כלום.
בודדה, מבלי שיהיה מישהו שייתן לגב ותמיכה ויזהיר אותה מפני הצעד הגורלי, היא מצאה את עצמה בגיל 17 נשואה לו. העובדה שהייתה צריכה להתאסלם לפני כן ושפער של 35 שנה הפריד ביניהם לא הפריע לה.
במהלך השנים נולדו להם שבעה ילדים, וחיי הזוהר המובטחים הוחלפו בחיים של אלימות קשה ומתמשכת. לא רק אלימות מילית ופיזית היו מנת חלקה אלא גם עבודת פרך לבעלה ולמשפחתו.
פייגא התגוררה בעיר הערבית, מנותקת מחברות וממישהו שידאג לה והשלימה עם העובדה כי מצבה לא ישתנה עד יומה האחרון.
אבל משמיים חשבו אחרת. באחת הפעמים בהן הלכה למרפאה המקומית, תמהה רופאה יהודיה על השם האידישאי של הגברת המוסלמית, עוטת הרעלה.
פייגא נשברה. היא פרצה בבכי מרורים וסיפרה על חייה הקודרים ועל העתיד שלא נראה באופק. האחות הבינה את מצוקתה, חייגה בו ברגע למוקד החירום של יד לאחים וחיברה בין הארגון לבין פייגא.
היא החלה להיפגש עם עובדת סוציאלית, תחילה בטלפונים קבועים אחת לשבוע, ומאוחר יותר במפגשים ביישוב יהודי קרוב אליו יצאה באמתלה של קניות, והבינה שיש מי שידאג לה ושחיי המרורים שלה הם לא סוף פסוק ושנכון לה עתיד טוב יותר.
שנה מאוחר יותר, כשפייגא מתחילה לאזור אומץ ולחשוב על בריחתה מהחיים הקשים, מת לפתע בעלה מהתקף לב.
אם חשבה שהנה הגיעה ההזדמנות שלה לברוח ולפתוח בחיים חדשים נכונה לה אכזבה: החמולה של בעלה הערימה קשיים רבים כדי שלא תוכל לרשת את הבית שלו ושלא יעבור על שמה. "תשארי עם הילדים של הילד שלנו עוד כמה שנים, שיגדלו כמו שאבא שלהם רצה, ואז נחשוב" פסקו הוריו המבוגרים בנחרצות.
הצוות המשפטי של יד לאחים התגייס מיידית וניסה לפתור את הבעיה שצצה אבל ללא הועיל. הוריו הצליחו במזימתם ולפייגא לא נותרה ברירה. היא הגיעה למסקנה שאם תעזוב כך את הכפר, מטופלת בשיירה של ילדים קטנים לא תוכל לפתוח דף חדש בחייה.
ביד לאחים נרתמו לעזור לה. הילדים נרשמו לבית ספר תורני בעיר המרוחקת כחצי שעת נסיעה, כשהארגון מממן את לימודיהם ואת ההסעות לבית הספר. בנוסף, חונכים של הארגון מלווים אותם מקרוב ותומכים בהם בשעות אחר הצהריים.
החיים בכפר אמנם לא קלים שכן הסביבה המוסלמית האדוקה מפריעה לקיום חיי משפחה יהודיים תקינה, אבל פייגא וילדיה נושכים שפתיים, בידיעה שגם הפרק הזה בחייהם יעבור גם הוא. הילדים רואים עצמם כיהודים, ניתקו עצמם מדתו של אביהם ומשפחתו ומספרים לחונך כי הם יגדלו רק כיהודים.
ביום חמישי האחרון, אדר"ח אדר ב' נחוגה בשריד בית מקדשנו, הכותל המערבי בר המצווה של אהרן, בכור הבנים, בטקס מצומצם אך שמח ומרגש במיוחד אותו ניהלו אנשי יד לאחים יחד עם אנשי 'הקרן למורשת הכותל'.
כשעלה לתורה ובירך את ברכות התורה זלגו עיניה של פייגא דמעות. "תודה לה' על הניסים הגדולים ועל שזכינו לרגע הזה" לחשה באוזני העובדת הסוציאלית שליוותה אותה.
אחרי הנחת התפילין והעליה לתורה שמו פייגא וילדיה יחד עם אנשי יד לאחים למסעדת 'בין הקשתות' הנמצאת בסמיכות מקום של ממש לכותל לסעודת מצווה.
ביד לאחים אומרים: בר המצווה הזו היא עוד אבן דרך משמעותית בהשבתה של פייגא וילדיה לעם ישראל. אנו בטוחים כי נער בר המצווה ואחיו יגדלו כיהודים טובים, לתורה, חופה ומעשים טובים.
"אשר בחר בנו מכל העמים", אהרן עולה לתורה היום, בכותל
