"לפני חצי שנה הוא למד בגן ערבי; היום הוא שואל מתי נלך שוב לבית הכנסת"
19/02/2013"היום הייתה לי חוויה מצמררת", כותב בדו"ח השבועי חונך של יד לאחים שעושה חיל בעבודתו. "תוך כדי שיעור החומש שאני מעביר פעמיים בשבוע לפ' (בנה של של ו' שחולצה מהפזורה הבדואית בנגב לפני חודשיים), בדירת המסתור המוגנת שבה הוא ואמו גרים, יחד עם אחותם בת השנתיים ואחיו בן הארבע, אומר לי הילד בן השש: אני רוצה להראות לך משהו".
"לנגד עיניי הקרועות מתדהמה הוא הפשיל את השרוול והראה לי כווייה מחרידה בזרועו הימנית. 'אתה יודע מי עשה לי את זה?', שאל פ'. אני שתקתי והוא המשיך ברוך ילדותי: 'אבא שלי עשה לי את זה'. התאפקתי שלא לפרוץ בבכי".
"הילד הזה היום הוא ילד רגוע ושלו שלומד חומש ומתקדם עימי בלימודי היהדות ובשאר המקצועות. בשנה הבאה, בעזרת ה', כשהתנאים הנוספים יאפשרו זאת, הוא גם יוכל ללכת לבית ספר תורני, באיחור קל יחסית לבני גילו. הילד הזה נולד מחדש".
"מתי נלך שוב לבית הכנסת?", זו הייתה השאלה שקידמה את פני חונך נוסף והוא מתאר אותה בדו"ח שהגיש, כשהוא מסביר: "עד לפני חצי שנה, הם בקושי ידעו לדקלם כמה מילים ספורות בעברית. הילד היה לומד בגן ערבי. כיום הבקשה שלהם היא ללכת לבית הכנסת".
אלו הם כמה פסקאות מדוחו"ת של החונכים הפועלים במסגרת פרויקט החונכות שמפעיל ארגון הפעילים יד לאחים, לילדי הניצולות מכפרים ערביים. הילדים הללו סובלים מאוד מחסך דמות אב בחיי היום יום. הם נושאים עמם זיכרונות כואבים וצלקות נפשיות ופיזיות, מהאלימות שספגו מאביהם ולעיתים גם מקרובי משפחתו וממסכת ההשפלה הקשה שהייתה מנת חלקם בשנות חייהם הצעירות.
כמו לא היה די בכך, הם חווים גם קשיים בהתאקלמותם בקרב החברה היהודית ומוצאים את עצמם בהתמודדות קשה ובלתי פשוטה עם בעיית זהות, כשהם נקרעים בין שני העולמות, היהודי והערבי, שנמזגו לחייהם באופן בלתי נתפס. פרויקט החונכים של יד לאחים, המפעיל עשרות חונכים, בעלי ידע תורני ורקע טיפולי מקצועי, מלווה את הילדים הניצולים מהפן הנפשי ומהפן היהודי הרוחני ומעניק להם כתף תומכת בדרכם החדשה ורבת הקשיים.
במסגרת תפקידם ממלאים החונכים דוחו"ת בהם הם מתעדים בתמציתיות את המתחולל בנפשות הניצולים הצעירים ואשר לו הם אחראים, בסייעתא דשמיא. השבוע ניתנה ההזדמנות להציץ אל קטעים מתוך הדוחו"ת הללו, במסגרת העלאת המודעות לפרויקט החונכים המציין שנה להיווסדו.
ביד לאחים אמרו השבוע כי "העדויות המצמררות הללו ממחישות את מה שאנו מאמינים בו כל העת שאסור לוותר ואין להתייאש משום יהודי וכי חובה עלינו להמשיך ולהתמיד בכל מישורי ההצלה, לקיים את מצוות פדיון שבויים בכל המובנים ולהוציא יקר מזולל".