רב היישוב שנאבק במיסיונרים הפך לאב בגיל 55 ומעיד: "נושעתי בילדים בזכות עזרתי ליד לאחים"
המושב עוצם שבחבל לכיש היה כמרקחה לפני כשנתיים. מידע שהגיע מאנשי השטח של יד לאחים גרם לחיים השלווים במושב להתהפך באחת, אחרי שהעלה כי התושב האוסטרלי החדש והאדיב העונה לשם אנדרו לואיס הוא מיסיונר מסוכן.
אנשי המושב הקטן לא ידעו את נפשם מדאגה. החשש מפני פעילות החרש המיסיונרית שנעשתה מאחורי גבם של התושבים טרדה את מנוחתם.
וכאילו לא די בכך, אנשי המקום קיבלו עוד ועוד "דרישות שלום" מהיישובים השכנים על פעילות הטפה אינטנסיבית של לואיס בשטחן, ובריחתו אחר כך לביתו המבוצר בלב עוצם.
מי שנרתם לעזור ליד לאחים היה רב המושב הרב דניאל בן חמו. הרב, יליד המושב, לא היה יכול לתת למיסיונר לנסות לחרב את עולם התורה שבנה במו ידיו במשך עשרות שנים. את שיעורי התורה, את בית הכנסת ובית המדרש השוקקים, את האנשים התמימים ועובדי הכפיים שמקיימים את מצוות השם באהבה ובאמונה עמוקה.
"הוכנו בהלם" הוא מעיד השבוע. "לואיס בנה סביבו הילה של אדם נחמד ולא מזיק. ילדיו לא נשלחו לבית הספר וחשבנו שהוא מקדיש את זמנו ללמוד איתם בבית, אבל מתברר שמידי יום היה לוקח אותם, בשעות שילדים בני גילם בבתי הספר, כדי לחלק חומרי הטפה בכל האזור. כל הבית היה מוקף חומה כדי שאף אחד לא ידע מה עושה ואילולי יד לאחים לא היינו יודעים מה הוא באמת עושה. אני לא איש מלחמות, אבל הבנתי ש'עת לעשות להשם'".
מעבר לעצרות מחוץ לביתו של לואיס פנה הרב לבעלת הבית שהשכירה לו את המקום, אבל זו אטמה אוזניה מלשמוע. לטענתה, הוא שוכר הגון שמשלם שכר דירה גבוה בהרבה מהממוצע, משלם בזמן ושומר היטב על הבית.
רק אחרי חודשים ארוכים של מאבק, תוך הקרבה עצמית רבה, הסכימה האישה להיעתר לבקשה, אלא שאז הגיע מכתב מעורך דין נחשב שהוכיח כי לא ניתן לסיים את החוזה בין הצדדים.
הרב לא אמר נואש. בעצה אחת עם הרב שמעון אברגל – מנהל פעילות השטח של יד לאחים, שעשה ימים כלילות וניצח יחד עמו על המלאכה, הוא המשיך להיאבק בכמה וכמה דרכים.
בסופו של דבר בחסדי שמיים, באחד הלילות, בשעת לפנות בוקר מאוחרת, המיסיונר ומשפחתו עזבו את המקום מבלי שאיש יעודכן בכך.
וכאן מגיע הפן האישי. למגינת לב כל תושבי עוצם, הרב בן חמו לא זכה להיפקד בפרי בטן. הרב לא נפל ברוחו. "התושבים יהיו הילדים שלנו. נרביץ בהם תורה ויראת שמיים וכך נזכה ל'בניך – אלו התלמידים'" אמר בגבורת נפש עילאית.
ואז זה קרה. חודשיים בלבד חלפו מאז עזב המיסיונר את מושב עוצם והרב בן חמו זכה לחבוק בשעה טובה את בנו הבכור, ונקרא שמו בישראל בניה משה.
לדברי הרב בן חמו: "חד משמעית, אני זוקף את הפלא הגדול, את אצבע האלוקים שראינו בעינינו לעמידתי לימין יד לאחים. יצאתי מגדרי לעזור להם – פעלתי למען ילדיו של הקב"ה שלא ייפלו בידי אנשי העבודה זרה והקב"ה דאג לנו לילד משלנו. נתתי יד – לאחים והקב"ה פתח לנו את ידו המלאה, הפתוחה, הגדושה, הקדושה והרחבה ושמע לתחינתנו".
