בני ברוך-קבלה לעם

מייסודו ובניהולו של ד"ר מיכאל לייטמן

הקדמה

כפי שכתבנו במבוא ל'מרכז לחקר הקבלה', ישנם כמה וכמה הבדלים בין 2 הכתות המלמדות קבלה, זו של מר מיכאל לייטמן, וזו של מר פיליפ ברג; אם מר ברג יעדיף למסור שיעורים רק לבעלי אמצעים בתשלום, הרי שלייטמן יעדיף להכניס אנשים לקבוצתו – לפחות בשלב הראשון – ללא צורך בתשלום כלשהו וידרוש מהם לשמש כ"משרתי תחזוקה" ב"בית קבלה לעם" – כך על פי עדויות באתרים שונים ברשת האינטרנט. השירות במקום נערך בדרך כלל על פי מפתח של שעה התנדבות כנגד שעה שיעור, כאשר המתחילים מחויבים ב-3 שעות שבועיות, והמתקדמים ב-3 שעות יומיות. לייטמן מנהיג בכת שלו הלך רוח יותר דתי, יותר נוקשה ופחות מתירני מאשר בכת של ברג. הוא מוסר שיעורים רק לגברים (לא מטעמי צניעות והלכה. למרות זאת נשים משתתפות בפעילות הכת בכל סניפיה בארץ ואף צופות בשיעוריו באינטרנט ובטלוויזיה), מעוטר בזקן, מוסר שיעור "קבלה" כל בוקר – להשלמת התחזותו למקובל אמיתי שניעור השכם בבוקר כדי ללמוד תורה, לא עושה 'מסחר' עם 'חוטים אדומים' ומים "מבורכים", אך מעודד גויים מכל העולם להשתתף בחוגים שלו, בדרכו להפוך למוסד בינלאומי פורח. היתרון הפרסומי-השיווקי הגדול של לייטמן על מרכזו של ברג, הוא בערוץ טלויזיה (ערוץ 66) שהקים הפועל 24 שעות ביממה – כולל בשבת ("הכול מותר כדי להאיר עיניהם של אנשים וכדי להביא לתמיכה כלכלית בקבוצה..), וניתן לקליטה בלוויין בכל הארץ. לצד אלו יש ללייטמן 25 סניפים בכל הארץ לעומת פחות מעשרה סניפים של ברג.

מהי קבוצת בני ברוך מיכאל לייטמן, ואנשיו – חברי קבוצת בני ברוך טוענים כי שיטת הלימוד בארגון "קבלה לעם" היא זו המקובלת והידועה, מדורי דורות – כחכמת הקבלה. שיטה זו שנמסרה מרב לתלמיד, נמסרת בבית קבלה לעם בשפה קלה, ובגישה מודרנית, מדעית ואקטואלית. בפועל, הדבר נכון חלקית רק לגבי חומר הלימוד – הלקוח מספרי הקבלה, אולם בכל הקשור לחיים על פי דרך הקבלה – קרי קיום חיים מלאים על פי תורה ומצוות – רחוקה הקבוצה לגמרי מהדרך שהטוה רבי שמעון בר יוחאי – מחבר ספר הזוהר וחכמי הקבלה לאורך הדורות.

בשנת 1991, לאחר פטירת האדמו"ר הרב ברוך אשלג (הרב"ש), הקים לייטמן את קבוצת המקובלים "בני ברוך", וקרא לה על שם הרב אשלג, אותו ליווה כנהג במשך 12 שנותיו האחרונות. לדברי לייטמן הוא שימש כעוזרו האישי וכתלמידו המסור של האדמו"ר מאשלג, ובתוך כך למד ממנו את עיקרי תורת הקבלה. משפחתו של הרב – לעומת זאת – מתנגדת נחרצות ללייטמן ולפועלו ואומרת כי הוא שימש כנהגו של הרב בלבד, ונתלה בשמו של הרב המפורסם כדי לקדם את עצמו.

בשנת 1995, החליט לייטמן כי לפי "ציווי המקובלים", עליו להתחיל להפיץ את חכמת הקבלה ברוב עם ולכלל האנושות, ולכן הקים את ארגון "קבלה לעם" – התנועה ללימוד ולהפצת חכמת הקבלה. לייטמן מוסר מידי בוקר שיעור בקבלה החל מהשעה 3 לפנות בוקר ועד לשעה שש בבוקר. מלבד זאת הוא מוסר שיעור שבועי מרכזי פעם בשבוע, מוציא ספרים, עיתון, עלונים ודיסקים, מחזיק אתרי אינטרנט פעילים וערוץ טלוויזיה המשדר 24 שעות ביממה, (כולל בשבת) כדלקמן.

בתנועה זו, ישנו הבדל בין המעגל החיצוני הנמצא בכת ואשר משתתף מפעם לפעם בשיעוריו של לייטמן, קורא בספריו, משתתף בכנסיו או צופה בו בטלוויזיה. במעגל זה חברים מאות רבות של אנשים בארץ ובעולם. ואילו המעגל הפנימי של הקבוצה – הכת מונה לדבריהם כ120 משפחות. על החוג הפנימי של הלומדים להיות מאורגן בקבוצה מלוכדת, וממנה תצא התורה "הקבלית" אל ההמון הנמצא מחוץ לקבוצה, שאינו מכיר את המטרה "ולא יודע איפה הוא נמצא", כדברי לייטמן. שיעורו השבועי של לייטמן מתורגם סימולטנית ל38 שפות ו110 איש עובדים בשכר, במדיה שלו – הכתובה והמשודרת – הנקראת ARI Films שעובדת כחברת הפקה לכל דבר.

לייטמן מודה שלא הוסמך כרב. למרות שהוא מכונה דוקטור ולאחרונה אף קיבל תואר של פרופסור, הוא מודה שאת התואר קיבל לאחר התכתבות והגשת מחקר למרכז אוניברסיטאי רוסי. גם תואר הפרופסור (שבאופן תמוה הוענק לאחר שלושה חודשים מקבלת התואר דוקטור) היה רק תואר של "פרופסור על תנאי" ובמילים אחרות תואר כבוד בלבד.

דת ואמונה – בלבול מוחלט

לייטמן מנסה לאחוז את המקל ב2 קצותיו; מחד הוא חובש כיפה והולך עם זקנקן וציצית, וכך קורץ למעשה לאנשים מאמינים, מסורתיים ואפילו חובשי כיפות, אך מאידך למי שקורא את ספריו והגיגיו או מקשיב לשיעוריו, מסתבר כי הוא מתנגד לקיום אורח חיים יהודי אמיתי – קרי קיום מצוות מעשיות ולימוד תורה (כדלקמן).

מחד, לפי עדויות רבות, הוא מצהיר במפורש כי אינו קשור לדת ורק בא ללמד את המדע האמיתי של הקבלה – שלדבריו אינה קשורה לשום דת, כביכול, כחוכמת חיים פרקטית ומאידך, על פי עדויות (כתבה של סימה בורק ובסקי 14.2.2005, אתר nana), לייטמן מחייב את אנשיו לשמור חלקית מצוות מסוימות כמו כשרות, שבת ונידה, או הקפדה על לבישת חצאית במקום מכנסיים. המצווה החביבה עליו יותר מכל היא… גביית מעשר כפייתית, בעיקר מחברי "הקבוצה הפנימית", שהגיעה כבר לעיתים לגביית חומש (20%) מהכנסותיהם! וזאת מלבד התחייבות של שווה כסף – כמה שעות עבודה מידי יום.

לייטמן מסביר בעצם כי הוא מקיים מצוות כאלו או אחרות כהזדהות עם הלאום היהודי (ראה ציטוט מדויק לקמן). המטרה היא העיקר עבורו. חוקר דתות בשם תומר פרסיקו כתב בהקשר זה ("הקבלה של הרב לייטמן: חצאי אמיתות ויומרות ללא כיסוי" 23.4.2008). "למרות שנראה לעתים כי לייטמן מחזיק בתורה סדורה ומגובשת היטב, לאמתו של דבר השקפתו מלאה סתירות כרימון …בסופו של דבר מסתבר שלייטמן – כרוב הידוענים המצליחים – משתדל להתאים את השקפותיו לאדם שעמו הוא משוחח. זוהי טקטיקה יעילה בדרך כלל, אבל היא מקשה להבין מהן עמדותיו האמיתיות בנוגע לסוגיות עליהן הוא דן, ואם יש לו בכלל עמדות אמיתיות בנושאים אלו".

מניתוח עדויות של ניצולי הכת, אנשים השוהים בכת בהווה, ואמרותיו של לייטמן בכתב ובעל פה, דומה כי אכן לייטמן מתקשה בהצגת עמדתו בקשר לדת ואמונה.

רבנים מוכרים מאוד בציבור הרחב מתנגדים ללייטמן. ביניהם ניתן למצוא את הרב שלמה אבינר, הרב ארז משה דורון, הרב אורי שרקי, הרב יובל שרלו והרב יעקב אריאל.

מראיונות שנערכו עם לייטמן ומהכתוב בספריו עולה כי אצל לייטמן חשובה תורת קבלה יותר מכל התורה כולה. לפי דבריו, הקבלה אף קדמה לתורה – שכן אברהם אבינו (שכתב את ספר יצירה) היה מקובל והיא אף אינה שייכת לשום דת ואינה מוגבלת בקיום מצוות כלשהן. במקום זאת הוא מתיימר להציג את עצמו בשיעוריו כייצוג של האדם הראשון השלם – מאז גירושו של אדם הראשון מגן עדן.

לקמן כמה פנינים מדברי לייטמן בנושא:
ש. האם לדת היהודית אין תשובה על מהות החיים?
ת. (לייטמן) ממש לא.
ש. היהדות נותנת לא מעט תשובות, יש בריאה, יש תורה, יש גמרא ויש קיום מצוות?
ת. (לייטמן) (צוחק) נו באמת, קיום מצוות זה מהות החיים?
ובהמשך: "לשם המחקר קיבלתי על עצמי את ערכי היהדות. אני מקיים מצוות מתוקף העובדה שאני לוקח על עצמי תרבות של אומה".

• "במקרה כזה ברור שחוכמת הקבלה, כמדע שמכוון את האדם אך ורק להסתכלות פנימית ולשינוי פנימי, מרחיק את האדם מכל הטקסים החיצוניים ומהמצוות של כל זרם דתי שהוא. ולכן כל הדתות – והיהדות בראשן – מתנגדות למדע הקבלה".

• "האם הקבלה קשורה ליהדות? …המתחיל לעסוק בחוכמת הקבלה מוצא את עצמו מחוץ למנהגים ולטקסים של העולם הזה, מפני שהוא מתחיל לפתח בעצמו חוש נוסף, שאינו קשור לעולם הזה, אלא לבורא עצמו. הוא מתחיל להבין שמנהגים, דתות ואמונות אינם קשורים לבורא ולקשר עמו, אלא נוצרו על ידי אנשים לצורך נחמה פסיכולוגית, הרגשת הביטחון, הצדקת הקיום העצמי והקניית ערכי מוסר מינימאליים לחברה האנושית".

כת

באתר האינטרנט שלו כותב פרסיקו (עפ"י מאמר של יונתן מאיר – חוקר את קבלת המאה העשרים(, כי בספרו "הערבות", פורש לייטמן משנה מדוקדקת על חשיבותה של "הקבוצה" בחייו של המחפש הרוחני והוא מבקש מהחבר בקבוצתו לוותר על כל מחשבה עצמאית: האדם צריך ללכת לפי דעת החברה. עליו להבין שאין לו שכל, שהוא עצמו טועה במאות האחוזים, ועליו לקבל את דעת החברה, מה שנקרא ללכת למעלה מדעתו […] לכן אין לאדם שום פעולה לפעול חוץ מבחירת החברה. לפי הספר, החברים שבקבוצה הפנימית נדרשים לביטול עצמי כלפי הקבוצה, לניתוק מחברים ומקרובי משפחה הנמצאים מחוץ לה ולקבלת הוראות מן ההנהגה הרוחנית של הקבוצה ("הערבות". מיכאל לייטמן עמ' 112-111‏); זאת על מנת להשתלם ברעיונות הקבליים ולהימנע מאסונות אפוקליפטיים העתידים להתרגש על האנושות. הקבוצה והיחיד שבתוכה פועלים לקראת שינוי עולמי, שיתבטא בשלטון מוחלט של המקובלים על העולם, שינוי שעתיד להתחולל בעוד כמה עשרות שנים.

לייטמן מחשיב עצמו כגואל האנושות היודע ומבין הכל. חוקר הדתות תומר פרסיקו ("האם סוף סוף יש בישראל כתות אובדניות" 27.6.2008) כותב על לייטמן: לא קשה להבחין, אני מקווה, ברטוריקה האפוקליפטית המובהקת: "העם והמדינה בסכנת השמדה, רק אנחנו (לייטמן ומאמיניו) מסוגלים להצילם, אם לא יקשיבו לנו ויעשו מה שאנחנו אומרים הכול ילך קיבינימט"..

כנראה שפרסיקו מכוון לספרו של לייטמן "מבט לקבלה", בו כותב לייטמן: "מוטב שנשמע בקול הנביאים והמקובלים עד לדורנו זה, ונקיים את המלצותיהם כלפינו, אחרת בהחלט נביא על עצמנו שואה עולמית" (217).

לייטמן לא חדל מלדבר על "הקבלה" (בה"א הידיעה), כשהוא מתייחס לכך שבידיו מצויה לא רק כל חכמתה של הקבלה, כביכול, אלא גם כל ייעודו של עם ישראל, ומציין שהוא התלמיד האחרון בשושלת הגדולה של המקובלים שהתחילה באברהם אבינו. ואף מוסיף במקום אחר ("הערבות", עמ' 238) "לא מסוגל אדם לתקשר עם הבורא אלא דרך הקבוצה".

לפי חזונו, ("הדור האחרון". מיכאל לייטמן. עמ' 229) "מקובלים בעלי השגה יימצאו בראש כל הוועדות ובכל ערוצי הכוח בחברה, והם יקבעו מיהם ממשיכי הדרך. לא תהיה אפשרות לערער על החלטותיהם או להחליפם. המושג 'דעת הרוב' לא יהיה רלוונטי בחברה זו במובנו הפשוט. אדם המבין את חשיבות ההכנעה כלפי הנהגת המקובלים והמוכן להיכנע לה כמו אל הכוח העליון, הוא הראוי להתקבל לחברת הדור האחרון. המצטרפים לחברה זו ירצו שהמקובלים ינהיגו אותם בדומה לעם השולח את משה לדבר עם ה' בעבורו" …אם כן כל ייחודה ותועלתה של חברת הדור האחרון יהיה בכך, שקבוצת מנהיגים מקובלים תראה לכל האחרים כיצד לפסוע בדרך התיקון. […] תפקידם של האחרים הוא לשמור בקפדנות ככל שניתן על הכללים שיגדירו בעלי ההשגה. בכך הם יהיו כעפר לרגלי הצדיקים וידבקו בהם. בעשותו כן יחזור כל אדם לשורש נשמתו, והאנושות כולה – כגוף אחד שבין חלקיו אין הפרש כלשהו – תתחבר אל הבורא".
על פי עדויות שפורסמו בהרחבה באתרי האינטרנט, בשלב מסוים מקבלים המצטרפים החדשים, תקנון שמכתיב את אורח החיים. "החוקים הפנימיים" של הכת כוללים תשלומים חודשיים לקבוצה, שהגיעו עד לכדי 20 אחוזים מהמשכורת החודשית, השקעת שעות עבודה יומיות למען הקבוצה. לעיתים כוללים גם החוקים הוראות לגבי החיים האישיים, בהם ניתוק כל קשר מההורים ומבני המשפחה, חוקים שונים בעלי נימוקים דתיים ביניהם איסור לשהות עם האישה יותר מרבע שעה ביום, ואיסור מוחלט לספר על הקבוצה לזרים.

לפי העדויות בכתבתה של בורקובסקי, "בהתחלה מקבלים שיעורים בחינם, ומדובר בשיעורים ששומעים מדי יום, בשעות שלוש עד שש לפנות בוקר, לפני יום העבודה. שם מתרחש השינוי העיקרי אצל התלמיד. האדם יושב בשעות שבהן חושיו לא מחודדים, ושומע מה ששומע, וכמובן שממליצים לו בחום לקחת דיסקים הביתה ולהקשיב להם בכל שעות היום. יש בדבר הזה מידה מסוימת של שטיפת מוח".

בחור איטלקי (לא יהודי העונה לשם מרקו) שהשתתף בפעילות וזוגיותו עלתה על שרטון כתוצאה מכך, מספר לגב' בורק ובסקי כי כאשר סיפר לחבריו – אנשי הקבוצה הפנימית על מצבו, "הם אמרו לי שעדיף לי לעזוב אותה (את בת זוגו) ולחיות בלעדיה, ובאותה הנשימה כבר הציעו לי שידוך אחר במקומה. הם אמרו לי ש'זה להחליף פרה אחת באחרת'.

עדויות מזעזעות אחרות בכתבתה של בורק ובסקי, מעידות כי ""כאשר אחד החברים בוחר לעזוב או 'מועזב', שאר החברים מקבלים הוראה לא ליצור עמו קשר, כך שאנשים שהיו קוראים לך 'אח' מתייחסים אליך כאוויר מרגע שעזבת. ומי שניתק כל קשר ממשפחתו המורחבת ומחבריו, לא יהיה לו קל לעזוב".