האות משמיים שהביאה לרישום ילדי הניצולה מהכפר הערבי לבתי ספר תורניים

האישה שצעדה אל רחבת הכותל בבוקר ירושלמי שטוף שמש לא נראתה שונה בנוף המבקרים הרבים שפוקדים את שריד בית המקדש. כמוהם, היא ניגשה ברגש אל קיר האבנים העתיקות, והליטה את פניה בין חרכיו. אבל הסיבה שהביאה אותה למקום, הייתה שונה משל כולם. שעה קלה קודם לכן היא סיימה בבית הדין את טקס ה'השבה ליהדות' שבו קיבלה על עצמה שוב את אלוקי ישראל אחרי שהתאסלמה שנים רבות לפני כן.

עבור האישה הזו, נופר שמה, העמידה כאן, למרגלות הכותל, הייתה סופו של מסע ארוך בן 20 שנה. מסע רצוף נסיגות, אכזבות, משברים ורגעי ייאוש. הדרך חזרה הביתה הייתה מפרכת ומייגעת, אבל הנה היא כאן, ניצבת בגאווה ואומרת: "אבא, חזרתי".

סיפורה של נופר מתחיל דור אחד אחורה כבת לאם יהודייה ואב ערבי. כאילו נכפה עליה הגורל ללכת בדרך החתחתים של אמה, גם נופר הכירה בנערותה בחור מכפר ערבי ונישאה לו. בכך גזרה על עצמה עשרים שנות סבל, בזוגיות של ניכור, אלימות מילולית והתעללות רגשית.

פעמים רבות ניסתה לאזור אומץ ולעזוב את בן הזוג, אולם היא לא מצאה בעצמה את הכוח לעשות זאת. זה תמיד הסתיים בעוד מעגל של התפרצויות אלימות. סיפורה העגום של האישה השבויה בפחדיה שלה, הגיע לידי יד לאחים. נשות המחלקה להצלה מטמיעה ניסו ליזום פגישה עם נופר, אך נדחו שוב ושוב. נופר טענה שטוב לה והיא לא צריכה כל עזרה.
לבסוף הגיעה עת רצון. נופר אזרה אומץ, יצרה קשר עם יד לאחים, חולצה מהכפר עם ילדיה ונכנסה למערכת הטיפולית של יד לאחים.

התהליך היה הדרגתי, איטי, צעד אחר צעד ומשופע בעליות ומורדות רבות. אבל נופר, וכמוה הצוות המלווה אותה, גילו נחישות, אורך רוח והתמדה בלתי פוסקים. והנה נופר יצאה מגלות לגאולה.
ואז, כאשר חרב האיום היומיומי הוסרה מעל צווארה, התפרץ ממנה כל האור שהיה אצור בנשמתה. נופר התגלתה כאישה מאמינה ורוחנית, המביעה התעניינות וצימאון לדבר ה'. היא התגברה על מחסומים רגשיים, ומנטליות מופנמת מאוד שנכפתה עליה בחברה שבה גדלה, לבין היותה בת מלך.

נופר גילתה את העושר הרב שיש ביהדות. עולמות חדשים נפתחו בפניה. חגי תשרי הראשונים שעשתה היו מלאי התעלות והתחזקות. היא גמעה בשקיקה מסרים של אמונה וביטחון, ורק ביקשה לדעת עוד.

חודשיים אחרי, באחד מימיו הראשונים של חודש כסלו, לאחר שיחה ממושכת עם המלווה מטעם יד לאחים על נוכחות הבורא בחייו של היהודי, ועל חשיבות החינוך היהודי לילדיה שגדלו כמוסלמים ואינם יודעים דבר וחצי דבר על יהדותם, ביקשה נופר לספר למלווה דבר מרגש: "בשבוע האחרון החלטתי להעביר אותם לבית ספר תורני כדי שילמדו על יהדותם, אך חששתי מעט מהצעד. הבוקר הלכתי לרכוש תיק חדש שיכיל את כל הציוד הרפואי של מחלת הסוכרת ממנה אני סובלת. זמן מה התלבטתי בין המבחר הגדול, ולבסוף בחרתי תיק אחד ויצאתי הביתה. כשהעברתי את הציוד מהתיק הישן לחדש, גיליתי באחד התאים בתיק הקודם ספר תהילים. התדהמה שלי הייתה גדולה. התיק הזה מלווה אותי מאז שאני בכפר הערבי. איך יכל להגיע ספר התהלים לתיק שלי? ראיתי בכך מסר משמים, וחיזוק לכך שאני בדרך הנכונה. אות שאלוקים איתי ושהרצון שלי להעביר את ילדיי לבית הספר התורני כדי שיגדלו כיהודים הוא נכון ומתאים".