הסגר של הקורונה מכביד? תקראו מה כתבו לנו נשים שהיו כלואות בכפרים הערביים

הסגר שמטילים הרשויות לאור הקורונה, וההישארות עם הילדים בבית כמו גם העבודה מהבית, הופכים את התקופה הזו לקשה עד בלתי נסבלת עבור רובנו. כדי לקבל קצת פרופורציות… הנה כמה הודעות ששלחו השבוע נשים יהודיות שחילצנו מכפרים ערביים כשהנושא עלה באחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו לנשים אלו. תוך כדי, ניתן לראות בהודעות הקטנות האלו את התקווה שתמיד הייתה להן – זו שהשאירה אותן שפויות בתוך הקושי, את הגבורה ותעצומות הנפש שהיו להן ואת הקשר עם אלוקים שתמיד שומע.

רות כתבה: "שמחה שאני היום במקום אחר ולא בזבל שחייתי בו. זה המקום להגיד תודה לאלוקים וגם לכם יד לאחים, הארגון שהכי עזר ועוזר לי בעולם. אם לא אתם אני לא מצליחה לחשוב איפה הייתי היום. אפילו שאני אחרי, זה לא קל להיזכר בתקופה ההיא, אבל הגב שלכם והתמיכה שלכם עזרו לי לעמוד על הרגליים. הקורונה היא כלום בשבילי". בהודעה של מאיה נאמר: "היה כל כך קשה. הגוף היה כלוא שם בכפר, אבל הנשמה אף פעם לא השלימה עם זה. הנשמה היתה צמאה וספגה כל תפילה שנשאתי ונתנה לי כוחות לשמור על השפיות".

קארין רשמה: "24 שנים התגוררתי בכפר. בכל פעם שקולות המואזין היו נשמעים (5 פעמים ביום) הרגשתי מחדש שכולאים אותי. 5 פעמים ביום הנשמה היהודית שבי הייתה זועקת. הניצוץ היהודי היה מתעורר בי ומפיח בי חיים. זה מה שהחזיק אותי", ואילו לדברי שרה: "גם אצלנו היה קשה. הוא לא היה מוכן שנצא מהבית. יום אחד זה קרה, יצאתי עם הילד וכשחזרתי הוא חיכה לי בבית. היה בינינו וויכוח מאוד גדול, הוא השפיל אותי מילולית ופיזית. אמר לי 'את יהודיה מסריחה. הבן שלי לא יהיה יהודי'. מאותו יום פחדתי מאוד לחשוב על לצאת. תודה לאבא שבשמיים שזיכה אותי להיות אחרי הסבל הזה".