הפעל עצור
  • 1
  • 2
  • 3

מצוות פדיון שבויים

פדיון שבויים ביהדות

מצוות פדיון שבויים ביהדות הינה ערך יסודי ונעלה מאד, התופס מקום חשוב ומרכזי בקיום מצוות ובחיי הקהילה. מצוות פדיון שבויים נדונה במקרא ובהלכה וקוימה הלכה למעשה לאורך כל ההיסטוריה של עם ישראל. קהילות רבות תקנו תקנות ושריינו כספים, למקרה שמי מבני הקהילה, ייפול בשבי. פדיון שבויים מהווה ביטוי נעלה לתכונה הייחודית של העם היהודי- הערבות ההדדית. ככתוב במשנה "כל ישראל ערבים זה לזה". בכל הקשור לפדיון שבויים. אין חילוקיי דעות בין עדות ומגזרים בעם היהודי ומעולם לא הייתה מגבלה כספית לביצוע המשימה. ימים ואוקיינוסים נחצו, מרחקים ומדינות שונות לא עמדו בפני העוסקים במצוות פדיון שבויים.
הרגישות למצב של שבי, באה לידי ביטוי, בכך שיהודים היו כותבים לנשותיהם בכתובה: "אני מתחייב לפדות אותך ולהחזירך לביתי אם תפלי בשבי" (מסכת כתובות, תרגום מארמית)

 

פדיון שבויים מצוה רבה

חז"ל קבעו כי יש לתרום כספים עבור מצוות פדיון שבויים וכי יש לה דין קדימה, לפני כל סוגי הצדקה האחרים, משום שמצב של שבי כולל בתוכו סיכון של מוות, מהריגה, מרצח, ממחלה, מרעב או מצמא ועל כן התורם לפדיון שבויים ועוסק במצווה זו, זוכה לקיים את כל המצוות הטמונות בה. הרמב"ם מייקר מאד בחשיבות מצוות פדיון שבויים וכך הוא כותב:
"פדיון שבויים קודם לפרנסת עניים ולכסותן, ואין לך מצוה גדולה כפדיון שבויים, שהשבוי הרי הוא בכלל הרעבים והצמאים והערומים, ועומד בסכנת נפשות. והמעלים עיניו מפדיונו, הרי זה עובר על "לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך" ועל "לא תעמד על דם רעך" ועל "לא ירדנו בפרך לעיניך" ובטל מצות "פתח תפתח את ידך לו" ומצות "וחי אחיך עמך"... ואין לך מצוה רבה כפדיון שבויים"


פדיון שבויים במקרא

יותר מחמישים פעמים, נזכרת בתורה יציאת מצרים, המפרשים רואים ביציאת מצרים, פדיון שבויים שקיים הקב"ה בעמו. רבינו בחיי מפרש שמכך שבדיבר הראשון נאמר "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" ולא נאמר, אשר בראתי שמים וארץ, למדים כי יציאת מצרים, בה פדה הקב"ה שישים ריבוא משעבוד מצרים, חשובה יותר מבריאת העולם.
פעמים רבות נזכרת מצוות פדיון שבויים במקרא. כבר בספר בראשית, מסופר על אברהם אבינו שיצא לשחרר את לוט ומשפחתו, אשר נשבו על ידי ארבעת המלאכים (בראשית י"ד)
בספר במדבר מסופר, כי ערב כניסתו לארץ, נלחם עם ישראל במלך ערד הכנעני אשר שבה שבי מישראל. רש"י במקום מפרש על הפסוק "וישב ממנו שבי- אינו אלא שפחה אחת", עם ישראל נלחם בכנענים ולו בשביל להציל שפחה אחת משבי. (במדבר כ"א)
בתורה מסופר גם על המקרה בו פשט עמלק על עירו של דוד, צקלג, ולקח את כל תושביה כשבויים. דוד ואנשיו פשוט על העמלקים ופדו את השבויים, בני עירם.


פדיון שבויים בהלכה

מצוות פדיון שבויים בהלכה, הינה מצווה רבה, היא המובחרת שבמצוות הצדקה והמקיים אותה, מקיים כמה וכמה מצוות. במצוות פדיון שבויים יש חשיבות לדחיפות ולמהירות שבביצועה, כפי שנכתב בשולחן ערוך "כל רגע שמאחר לפדות שבויים, היכא דאפשר להקדים הוי כאילו שופך דמים".
מצוות פדיון שבויים איננה ערך מופשט. החכמים ותקנו בה תקנות וסייגים. בתקופות עברו נודע בקרב הגויים, כי קהילות ישראל אינן חוסכות כל מאמץ כדי לפדות את שבוייהן ואף מחזיקות קופות קהילה לשם כך, אז התעורר החשש שהיהודים יהפכו למטרה מועדפת לחטיפות, החוטפים יראו ביהודים "סחורה" משתלמת במיוחד וידרשו מחירים מופרזים לשחרור השבויים ביודעם שיקבלו את מבוקשם. על כן, כבר בתקופת בית שני תוקנה תקנה שלפיה אין להיענות לתביעות החוטפים בכל מחיר, כנאמר "אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם ואין מבריחין את השבויין, מפני תקון העולם." והרמב"ם מוסיף: כדי שלא יהיו האויבים רודפין אחריהם לשבותם". לתקנה זו ישנם סייגים רבים, כמו במקרה שבעל רוצה לפדות את אישתו, אדם רוצה לפדות את עצמו ובמידה ומדובר בתלמיד חכם או אדם גדול.
סייג נוסף סייגו חכמים, שכאשר אדם גורם לעצמו להיות שבוי פעם אחר פעם, עקב חוב או פשע שביצע, בפעם השלישית אין חובה לפדותו. אולם, אם האדם נמצא בסכנת חיים ושוביו רוצים להרגו, חובה לפדותו .


פדיון שבויים במשנה

בתלמוד מסופר על גדולי ישראל שמסרו נפשם על פדיון שבויים.
במסכת חולין מסופר על רבי פנחס בן יאיר שבהליכתו לפדות שבויים, נחצה לו נהר גינאי. המהר"ל מפראג מסביר שיש בכך משמעות עמוקה. חציית הנהר מלמדת אותנו על הכוחות הגדולים שיש להשקיע בפדיון שבויים, המתגברים על המחסומים שבדרך. אם הרצון לפדות את השבויים חזק מספיק, שום נהר לא יכול להפריע ולמנוע את קיום המצווה. החשיבות בפדיון שבוים כל כך גדולה, ששום מכשול לא יכול לה.

בתלמוד מסופר על רבי יהושע בן חנניה שפדה מבית הסוהר ברומי תינוק בסכום גדול יותר משוויו, הוא הסביר את דבריו בכך שהוא מאמין שתינוק זה יהיה מורה הוראה בישראל. בעקבות סיפור זה פסקו פרשני התלמוד שבמקרה ומדובר באדם גדול או תלמיד חכם, מותר לפדותו בסכום גדול יותר משוויו.

 

פדיון שבויים בישראל

סוגיית פדיון שבויים עולה, מדי פעם על סדר היום הציבורי בישראל. הנושא בא לידי ביטוי, בעיקר כאשר מדובר בעסקאות של חילופי שבויים בין חיילי צה"ל שבויים, או מתים, תמורת מחבלים הכלואים בבתי סוהר בארץ. בנושא זה הדעות חלוקות, משום שלא מדובר בתמורה כספית לחיילים, עליה בוודאי שלא היה כל ויכוח, אלא במחבלים שהרגו יהודים ועם שחרורם עלולים להמשיך במעשיהם.
במדינת ישראל יש שבויות רבות שעליהן כמעט לא מדובר. מאות נשים ונערות יהודיות אשר נופלות מדי שנה בשבי בני מיעוטים. הם מפתים אותם בעזרת מתנות ותשומת לב ולאט לאט הופכים את יחסם אל הבנות ומשתלטים עליהן באופן מוחלט. נשים ובנות אלו שבויות בגוף, בנפש וברוח בידי בני מיעוטים. רבות מהן מאוימות שירצחו במידה וירצו לנתק את הקשר, נאלצות להתגורר בכפרים וערים ערביות ונמצאות בסכנת חיים. חלקן מתאסלמות ונמצאות בשבי רוחני, כאשר סכנת ההתבוללות מרחפת על ראשי ילדיהן. רובן המוחלט סובל מהתעללות נפשית קשה המשתקת אותן ומונעת מהן לחלץ את עצמן מהקשר. ארגון יד לאחים עוסק בפדיון שבויים פיזי ורוחני של נשים ובנות אלו. לאורך כל השנה עורך הארגון מבצעי חילוץ מכפרים ערביים, מפעיל מוקד חירום 24 שעות ונותן מענה מידי לפניות הרבות המגיעות מכל רחבי הארץ. ארגון יד לאחים מעניק לבנות סיוע נפשי, משפטי, וכלכלי, על מנת להציל אותן מהשבי.


תרמו לארגון יד לאחים, וזכו להשתתף במצווה רבה של פדיון שבויים, הצלת בנות יהודיות מכפרים ערביים.
 

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד
יד לאחים – לא מוותרים על אף יהודי - טל: 03-6154100