לוח החודש - מפעל ההלכה הקיים למעלה מחמישים שנה

יוצא לאור ע"י ארגון פעילים "יד לאחים"

     

הלכות החודש - שבט
לנוהגים בשיטת מרן המחבר זצ“ל
[ההלכות בתוך סוגרים מרובעים הן כפי דעת הרמ“א וכמנהג האשכנזים]

המולד:  יום שלישי שעה 11 ו-15 דקות וחלק אחד
תחילת זמן קידוש לבנה למנהג ספרד: ליל רביעי אור לח' בשבט
סוף זמן קידוש לבנה:  ליל רביעי אור לט"ו בשבט

יום רביעי א‘ בשבט - ראש חדש
ערבית:  קודם ערבית אומרים הספרדים ”ברכי נפשי“ (תהלים קד). בעמידה אומרים ”יעלה ויבא“. ואם שכח בלילה קודם שאמר ”ברוך אתה ה'”, אומר במקום שנזכר; ואם כבר אמר ”ברוך אתה ה'“, אינו חוזר. בברכת המזון אומרים ”יעלה ויבא“, ואם שכח (בין ביום ובין בלילה) ונזכר לפני שהתחיל ברכת ”האל אבינו“, אומר ”ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון“ בלא שם ומלכות. [ולמנהג האשכנזים יש לומר בשם ומלכות]. ואם כבר התחיל ברכת ”האל אבינו“ אינו חוזר.

שחרית:
 אחרי פרשת התמיד אומרים ”ובראשי חדשיכם”. בתפילת העמידה אומרים ”יעלה ויבא“. אם שכח ונזכר לפני שאמר ”ברוך אתה ה'“, אומר במקום שנזכר. ואם כבר אמר ”ברוך אתה ה'“, יסיים ”למדני חוקך“, ויאמר ”יעלה ויבא“, ויאמר שוב ”ותחזינה“. ואם כבר סיים את הברכה: אם עדיין לא התחיל ”מודים“, יאמר שם ”יעלה ויבא“; ואם כבר התחיל ”מודים“, חוזר ל“רצה“. ואם סיים תפילתו (דהיינו שכבר אמר פסוק ”יהיו לרצון“), חוזר לראש התפלה. וגם אם הוא מסופק אם אמר ”יעלה ויבא“ חוזר לראש (ויש הסוברים שבספק אינו חוזר).
אחר העמידה אומרים חצי הלל בלא ברכה [והאשכנזים נוהגים לברך]. קדיש תתקבל. שיר של יום. ומוציאים ספר תורה וקוראים ארבעה קרואים, כנהוג בראש חדש.

מוסף :  מתפללים מוסף של ראש חדש מי שהיה לבוש תפילין ושמע קדושה של מוסף, יסיר ג‘ כריכות מן האצבע ויזיז התפילין של ראש ממקומן, ויענה עמהם. מרבים בסעודה בר“ח ואסור להתענות בו. יש נוהגים שהאשה אינה עושה מלאכה בר“ח. כמו כן יש נוהגים שלא להסתפר וליטול צפרניים ביום זה, וכל אחד יעשה כמנהג אבותיו.

מוסף :  בעמידה אומרים יעלה ויבא, והדינים כמו בשחרית.

שבת קודש פרשת בא - ד‘ בשבט:
מפטירים ”הדבר אשר דיבר ה'“ (ירמיהו מו, יג) עד ”ונקה לא אנקך“ (סוף הפרק).

שבת קודש פרשת בשלח - י"א בשבט:
שבת זו נקראת ”שבת שירה ”שבה קוראים בתורה את שירת הים. בתפילת שחרית בפסוקי דזמרה אומרים הספרדים אחרי שירת הים ”ותיקח מרים הנביאה“ עד ”כי אני ה' רופאך“. ונוהגים לקרוא את השירה בנעימה מיוחדת (ויש הנוהגים לעמוד בשעת קריאה זו). מפטירים ”ותשר דבורה וברק“ (שופטים ה) עד ”ותשקוט הארץ ארבעים שנה“ [והאשכנזים מתחילים בפרק ד‘ פסוק ד‘ ”ודבורה אשה נביאה”].

יש הנוהגים לפזר בשבת זו משיירי מאכלי שבת שיאכלום הצפרים שבחוץ. טעמו של המנהג הוא, משום שכשהיו בני ישראל במדבר, ואכלו את המן שהיה יורד מן השמים, צווה משה את ישראל שלא יצאו בשבת ללקוט מן. דתן ואבירם רצו ללעוג למשה רבנו לקחו את שארית המן ביום ששי ופזרו אותם בשדה כדי שלמחרת בשבת בבוקר יראו למשה ולכל העם שירד מן גם בשבת. כיון שראו הציפורים כן, ירדו ולקטו את כל הפרורים ואכלו אותם, ולמחרת בבוקר לא מצאו דתן ואבירם מאומה, על פעולתן זו מקבלות הציפורים שכר עד היום הזה, ובשבת שקוראים בה פרשת המן, נותנים להן לאכול משאריות האוכל. ואולם מכיוון שאסור לתת בשבת לפני בעלי חיים של הפקר או של אחרים, יש מקפידים לפזר פרורי אוכל ביום ששי ולא בשבת עצמה.

יום רביעי ט"ו בשבט - ראה להלן.

יום שלישי - י“ד בשבט:
במנחה אין אומרים תחנון.

שבת קודש פרשת יתרו - י"ח בשבט:
בקריאת התורה קוראים את עשרת הדברות לפי ”הטעם העליון“ (מודפס בסוף החומשים) [ויש מהאשכנזים שלא קוראים בטעם העליון רק בשבועות]. יחיד הקורא לעצמו, יקרא כרגיל לפי ”הטעם התחתון“. מפטירים : ”בשנת מות המלך עוזיהו“ (ישעיהו ו, א) עד ”זרע קודש מצבתה“ (סוף הפרק). [והאשכנזים ממשיכים עד ”בן טבאל“ (ז,ו). ומדלגים וקוראים בפרק ט‘ פסוקים ה-ו].


שבת מברכים

שבת קודש פרשת משפטים - כ“ה בשבט - שבת פרשת שקלים: בזמן שבית המקדש היה קיים היו מכריזים בראש חודש אדר (ובשנה מעוברת בראש חודש אדר שני) שעל הצבור להביא החל מראש חודש ניסן מחצית השקל לבית המקדש עבור קרבנות צבור (תמידים ומוספים), ועל כן תקנו חז"ל בזמן הזה שאיננו יכולים לקיים מצוה זו, לקרוא פרשת שקלים בשבת שלפני ראש חודש אדר.
אחרי תפילת שחרית מוציאים שני ספרי תורה, וקוראים בראשון שבעה קרואים בפרשת משפטים, ואומרים חצי קדיש, וקוראים בספר השני למפטיר מתחילת פרשת כי תשא עד "לזכרון לפני ה' לכפר על נפשותיכם", שהוא מענין השקלים. ונוהגים שאין קטן עולה למפטיר בשבת זו. אומרים שוב חצי קדיש [והאשכנזים אינם אומרים], ומפטירים: "ויכרות יהוידע" (מלכים יא יז) עד "לכהנים יהיו" (יב יז). [והאשכנזים מתחילים: "בן שבע שנים יהואש במלכו" - פרק יב - פסוק א].

מברכים החדש: 
ראש חודש אדר יהיה ביום חמישי וביום ששי, ומולדו: ליל חמישי שעה 11 ו59- דקות ושני חלקים [אין אומרים "אב הרחמים" והזכרת נשמות].

יום רביעי כ"ט בשבט - ערב ר"ח אדר:
במנחה [אומרים יום כפור קטן] ואין אומרים תחנון.

יום חמישי ל' בשבט - א' דר"ח אדר: מתפללים כרגיל כבכל ראש חודש.




 לתועלת הרבים אנו מפרסמים כאן נוסח הפרשת תרומות ומעשרות (לפי מרן החזון איש זצ"ל)

א. נוטל מעט יותר מאחד ממאה (יותר מאחוז אחד) מן הפירות (המעט - לתרומה גדולה, והאחד ממאה - לתרומת מעשר) מפרישו מן השאר (ומרטיבם במעט מים כדי שיהא ראוי לקבל טומאה). ואומר:
יוֹתֵר מֵאֶחָד מִמֵּאָה שֶׁיֵּשׁ כָּאן, הֲרֵי הוּא תְּרוּמָה גְּדוֹלָה בְּצַד צְפוֹנוֹ (כָּל מִין עַל מִינוֹ).
אוֹתוֹ אֶחָד מִמֵּאָה שֶׁיֵּשׁ כָּאן, וְעוֹד תִּשְׁעָה חֲלָקִים כְּמוֹתוֹ בְּצַד צְפוֹנָם שֶׁל הַפֵּרוֹת, הֲרֵי הֵם מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן (כָּל מִין עַל מִינוֹ). אוֹתוֹ אֶחָד מִמֵּאָה שֶׁעֲשִׂיתִיו מַעֲשֵׂר, עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר (כָּל מִין עַל מִינוֹ).
בשנים א, ב, ד, ה, לשמיטה אומר:
וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּדְרוֹמָם (כָּל מִין עַל מִינוֹ), וּמְחֻלָּל הוּא וְחֻמְשׁוֹ עַל פְּרוּטָה בַּמַּטְבֵּעַ שֶׁיִּחַדְתִּי לְחִלּוּל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי.
ובשנים ג, ו, לשמיטה אומר:
וּמַעֲשֵׂר עָנִי בִּדְרוֹמָם (כָּל מִין עַל מִינוֹ).
ב. אם אינו יודע אם הפירות מחויבים במעשר שני או במעשר עני, אומר עד ”לחילול מעשר שני“, ומוסיף:
וְאִם צָרִיךְ מַעֲשֵׂר עָנִי יְהֵא מַעֲשֵׂר עָנִי בִּדְרוֹמָם (כָּל מִין עַל מִינוֹ).
ג. המילים ”כל מין על מינו“ המצוינים בנוסח בסוגריים, יש לאמרם רק כאשר יש לו כמה מינים או תוצרת המעורבת מכמה מינים ומעשרם יחד.
ד. על טבל ודאי, מברך תחילה:
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַפְרִישׁ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת:
ואומר את נוסח הפרשת תו“מ עד ”ומעשר שני בדרומם“, ולפני חילול המעשר שני (בשנים א, ב, ד, ה, שהם שנות מע“ש) מברך:
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל פִּדְיוֹן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי:
וממשיך ”ומחולל“ עד סוף הנוסח.
ה. מי שקשה לו לומר את כל נוסח ההפרשה, יטול יותר מאחד ממאה מהפירות (קצת יותר מאחוז אחד) ויאמר:
כָּל הַהַפְרָשׁוֹת יָחוּלוּ כַּדִּין, כפי שכתוב בנוסח של 'לוח החודש' וְהַמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי יְהֵא מְחֻלָּל כַּדִּין עַל פְּרוּטָה בְּמַטְבֵּעַ שֶׁיִּחַדְתִּי.
ויוצא בכך בדיעבד ידי חובת הפרשת תרו"מ. וצריך שיהא לו מטבע לחילול מעשר שני.

השנה, שנת תשע"ה היא שנת שמיטה, ואין תרומות ומעשרות נוהגים בה, אבל פירות החורף הם מגידולי תשע"ד וחייבים בתרומה, מעשר ראשון ומעשר עני.




 לוח השמיטה

במדור זה הננו מפרסמים בעז"ה מדי חודש בחדשו רשימת פירות, ירקות וקטניות שיש עליהם דיני שביעית, ועל אלה שאינם מזדקקים להיתר המכירה להזהר בהם:

פירות
כל פירות האילן אין בהם עדיין דיני שביעית חוץ מאתרוג שיש מחמירים לנהוג בו קדושת שביעית אם נלקט אחרי ראש-השנה.

ירקות
איסור ספיחין
הירקות דלהלן אם הם מתוצרת ישראל אסורים כבר באכילה מהחודשים הקודמים:
חסה, מלפפון, סלק עלים, צנונית, קולרבי, קישוא.
הירקות דלהלן אסורים באכילה מהתאריך המצוין:
י בכסלו (2.12.14): בצל ירוק, כוסברה, כרוב סיני, מלון.
יד בכסלו (6.12.14): שומר ושמיר.
טו בכסלו (7.12.14): תרד.
כ בכסלו (12.12.14): כרוב לבן, סלק אדום.
כד בכסלו (16.12.14): צנון.
כה בכסלו (17.12.14): לפת.

קדושת שביעית
שאר ירקות שאינם מוזכרים לעיל מותרים עדיין באכילה, אולם הירקות דלהלן המצויים בשוק הם בחזקת שנלקטו אחרי ר"ה, ואם הם מתוצרת ישראל יש בהם קדושת שביעית (ויש מחמירים כדעת ה"חזון-איש" שגם אם הם של גויים יש בהם קדושה.
גם הירקות הנזכרים לעיל - לפני התאריך הנ"ל יש בהם קדושת שביעית:

 אבטיח (לא מהערבה)
אננס
אספרגוס
ארטישוק
בטטה
בננה
במיה
בצל יבש מי"ח כסלו (10.12.14)
ברוקולי
גזר
גמבה
דלורית
דלעת
חזרת חציל
 כרוב אדום
כרובית
כרפס (סלרי)
כרתי (לוף)
מלון
מנטה (נענע)
עגבניות
עירית
פטרוזיליה
פלפל (רגיל וחריף)
פפריקה
ריבס (רברבר)
תות שדה
תפוח אדמה

קטניות
איסור ספיחין
הקטניות דלהלן אם הן מתוצרת ישראל אסורים בחודש זה באכילה (ואם הם מתוצרת גוי מותרים, אבל לנוהגים כה"חזון-איש" יש לנהוג בהם קדושת שביעית:
אפונה בתרמיל
פול בתרמיל
שעועית בתרמיל
תירס אשבולים
הגידולים ברשימה דלהלן הם מתוצרת חוץ ואין בהם כל דיני שביעית:
אורז, חרדל, כוסמת, לוביה (רוביה), סויה, סוכר - פול קטן, פרג, שיבולת שועל, שעועית יבשה.
כל התאריכים הם על-פי "לוח הזמנים" של "המכון לחקר החקלאות על-פי התורה"

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד
יד לאחים – לא מוותרים על אף יהודי - טל: 03-6154100