לוח החודש - מפעל ההלכה הקיים למעלה מחמישים שנה

יוצא לאור ע"י ארגון פעילים "יד לאחים"

       

הלכות החודש - אדר א' 

לנוהגים בשיטת מרן המחבר זצ“ל
[ההלכות בתוך סוגרים מרובעים הן כפי דעת הרמ“א וכמנהג האשכנזים]

המולד: יום שני שעה 8 ו-47 דקות ו-14 חלקים.
תחילת זמן קידוש לבנה למנהג ספרד: ליל שלישי אור לז' באדר א'.
סוף זמן קידוש לבנה: ליל שלישי אור לי"ד באדר א', עד השעה 2:45, ובדיעבד אפשר לקדש עד הבוקר, אך בלי ברכה.

יום רביעי א‘ באדר א'- ב' דראש חודש: ערבית:
קודם ערבית אומרים הספרדים ”ברכי נפשי“ (תהילים ק“ד). בעמידה אומרים "יעלה ויבא“. ואם שכח בלילה ונזכר קודם שאמר ברוך אתה ה‘, אומר במקום שנזכר: ואם כבר אמר ברוך אתה ה‘, אינו חוזר. בברכת המזון אומרים ”יעלה ויבא“. ואם שכח (בין ביום ובין בלילה) ונזכר לפני שהתחיל ברכת ”האל אבינו“, אומר ”ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון“ בלא שם ומלכות. [ולמנהג האשכנזים יש לומר בשם ומלכות]. ואם כבר התחיל ברכת ”האל אבינו“ אינו חוזר.

שחרית : אחרי פרשת התמיד אומרים ”ובראשי חדשיכם“. בתפילת העמידה אומרים ”יעלה ויבא“. אם שכח ונזכר לפני שאמר ברוך אתה ה‘ אומר במקום שנזכר. ואם כבר אמר ברוך אתה ה‘, יסיים ”למדני חוקך“. ויאמר ”יעלה ויבא“, ויאמר שוב ”ותחזינה“. ואם כבר סיים את הברכה: אם עדיין לא התחיל ”מודים“, יאמר שם ”יעלה ויבא“: ואם כבר התחיל ”מודים“, חוזר ל“רצה“. ואם סיים תפילתו (דהיינו שכבר אמר פסוק ”יהיו לרצון“) חוזר לראש התפילה. וגם אם הוא מסופק אם אמר יעלה ויבא חוזר לראש (ויש הסוברים שבספק אינו חוזר).
אחר העמידה אומרים חצי הלל בלא ברכה [והאשכנזים נוהגים לברך]. קדיש תתקבל, שיר של יום ומוציאים ספר תורה וקוראים ארבעה קרואים, כנהוג בראש חודש.

מוסף : חולצים את התפילין, מתפללים מוסף של ראש חודש ומוסיפים "ולכפרת פשע". מי שהיה לבוש תפילין ושמע קדושה של מוסף, יסיר ג‘ כריכות מן האצבע ויזיז התפילין של ראש ממקומם. ויענה עמהם.
מרבים בסעודה בראש חודש ואסור להתענות בו. יש נוהגים שהאשה אינה עושה מלאכה בראש חודש. כמו כן יש נוהגים שלא להסתפר וליטול ציפורנים ביום זה, וכל אחד יעשה כמנהג אבותיו.

מנחה : בעמידה אומרים ”יעלה ויבא“, והדינים כמו בשחרית.
שבת קודש פרשת תרומה - ד' באדר א': מפטירים: "וה' נתן חכמה לשלמה" (מלכים א' ה,כו) עד "ולא אעזוב את עמי ישראל" (י,יג).

יום שלישי - ז' באדר א' :

הנוהגים להתענות בז' באדר שהוא יום מיתתו של משה רבנו, מתענים בז' באדר ראשון, ויש המתענים באדר שני, (מנהגי ז' באדר בלוח אדר ב').


שבת קודש פרשת תצוה - י"א באדר א' : מפטירים: "אתה בן אדם" (יחזקאל מג, י) עד "נאם ה' אלוקים" (סוף הפרק).

יום שני - י"ג באדר א' : במנחה אין אומרים תחנון מכיוון שהוא ערב פורים קטן.

יום שלישי - י"ד באדר א' - פורים קטן : בשנה מעוברת חוגגים את חג הפורים באדר השני, אך גם באדר הראשון חוגגים במעט את יום י"ד וט"ו בו. בכך שאין אומרים תחנון ולא "למנצח יענך", ואין מתענים בשני ימים אלו רק תענית חלום. וכמו כן אין מספידים בהם רק לחכם בפניו (היינו, אם נפטר חכם, מותר להספידו אם גופתו נמצאת במקום ההספד).

יום רביעי ט"ו באדר א' - פורים דמוקפין קטן : נוהגים ביום זה בכל המקומות כמו ביום הקודם, ואין אומרים תחנון ולא למנצח.

שבת קודש פרשת כי תשא - י"ח באדר א' : [יש נוהגים בפרשה זו לקרוא בקול נמוך מ"ויתן אל משה" (לא, יח) עד "לגוי גדול" (לב, י) וכן מ"ויפן וירד" (נב, טו) עד "מהר חורב" (לג, ו). אולם כל זה יש לעשות רק אם כל הקהל ישמע בברור את קריאת התורה]. מפטירים: "וישלח אחאב" (מלכים א', יח, כ) עד "ה' הוא האלקים" (פסוק לט) [והאשכנזים מתחילים בתחילת הפרק: "ויהי ימים רבים"].

שבת מברכים
שבת קודש פרשת ויקהל - כ"ה באדר א' - שבת פרשת שקלים
:
בזמן שבית המקדש היה קיים היו מכריזים בראש חודש אדר (ובשנה מעוברת בראש חודש אדר שני) שעל הצבור להביא החל מראש חודש ניסן מחצית השקל לבית המקדש עבור קרבנות צבור (תמידים ומוספים), ועל כן תקנו חז"ל בזמן הזה שאיננו יכולים לקיים מצוה זו, לקרוא פרשת שקלים בשבת שלפני ראש חודש אדר (או אדר ב').
אחרי תפילת שחרית מוציאים שני ספרי תורה, וקוראים בראשון שבעה קרואים, בפרשת ויקהל. ואומרים חצי קדיש, וקוראים בספר השני למפטיר מתחילת פרשת כי תשא עד "לזכרון לפני ה' לכפר על נפשותיכם" שהוא מענין השקלים, ונוהגים שאין קטן עולה למפטיר בשבת זו. אומרים שוב חצי קדיש [והאשכנזים אינם אומרים], ומפטירים: "ויכרת יהוידע" (מלכים ב, י"א, יח"ז) עד "לכהנים יהיו" (יב, יז). [האשכנזים מתחילים: "בן שבע שנים יהואש במלכו" פרק י"ב פסוק א'].
מברכים החודש: ראש חודש אדר שני יהיה ביום חמישי וביום שישי, ומולדו: ליל רביעי שעה 9 ו-31 דקות ו-15 חלקים [אין אומרים אב הרחמים והזכרת נשמות].

יום רביעי כ"ט באדר א' - ערב ראש חודש אדר ב' : במנחה [מתפללים יום כיפור קטן] ואין אומרים תחנון.

יום חמישי ל' באדר א' - א' דראש חודש אדר ב' : מתפללים כרגיל בכל ר"ח. ומוסיפים "ולכפרת פשע".


יום רביעי ט"ו באדר א' - פורים דמוקפין קטן : נוהגים ביום זה בכל המקומות כמו ביום הקודם, ואין אומרים תחנון ולא למנצח.

שבת קודש פרשת כי תשא - י"ח באדר א' : [יש נוהגים בפרשה זו לקרוא בקול נמוך מ"ויתן אל משה" (לא, יח) עד "לגוי גדול" (לב, י) וכן מ"ויפן וירד" (נב, טו) עד "מהר חורב" (לג, ו). אולם כל זה יש לעשות רק אם כל הקהל ישמע בברור את קריאת התורה]. מפטירים: "וישלח אחאב" (מלכים א', יח, כ) עד "ה' הוא האלקים" (פסוק לט) [והאשכנזים מתחילים בתחילת הפרק: "ויהי ימים רבים"].

שבת מברכים
שבת קודש פרשת ויקהל - כ"ה באדר א' - שבת פרשת שקלים
:
בזמן שבית המקדש היה קיים היו מכריזים בראש חודש אדר (ובשנה מעוברת בראש חודש אדר שני) שעל הצבור להביא החל מראש חודש ניסן מחצית השקל לבית המקדש עבור קרבנות צבור (תמידים ומוספים), ועל כן תקנו חז"ל בזמן הזה שאיננו יכולים לקיים מצוה זו, לקרוא פרשת שקלים בשבת שלפני ראש חודש אדר (או אדר ב').
אחרי תפילת שחרית מוציאים שני ספרי תורה, וקוראים בראשון שבעה קרואים, בפרשת ויקהל. ואומרים חצי קדיש, וקוראים בספר השני למפטיר מתחילת פרשת כי תשא עד "לזכרון לפני ה' לכפר על נפשותיכם" שהוא מענין השקלים, ונוהגים שאין קטן עולה למפטיר בשבת זו. אומרים שוב חצי קדיש [והאשכנזים אינם אומרים], ומפטירים: "ויכרת יהוידע" (מלכים ב, י"א, יח"ז) עד "לכהנים יהיו" (יב, יז). [האשכנזים מתחילים: "בן שבע שנים יהואש במלכו" פרק י"ב פסוק א'].
מברכים החודש: ראש חודש אדר שני יהיה ביום חמישי וביום שישי, ומולדו: ליל רביעי שעה 9 ו-31 דקות ו-15 חלקים [אין אומרים אב הרחמים והזכרת נשמות].

יום רביעי כ"ט באדר א' - ערב ראש חודש אדר ב' : במנחה [מתפללים יום כיפור קטן] ואין אומרים תחנון.

יום חמישי ל' באדר א' - א' דראש חודש אדר ב' : מתפללים כרגיל בכל ר"ח. ומוסיפים "ולכפרת פשע".


  הלכה למעשה
דינים מיוחדים לאדר א' וב'

בר מצוה
בחדשי אדר השנה ימלאו י"ג שנים לכל מי שנולד בחודש אדר תשס"ג. מכיוון ששנת תשס"ג הייתה שנה מעוברת (שנה שיש בה שני אדרים) יחול יום הבר מצווה של מי שנולד באדר א' באדר א', ושל מי שנולד באדר ב' באדר ב'.
בנות שנולדו בחודש אדר שנת תשס"ד ימלאו להן י"ב שנה בחודש אדר השנה, הוא הזמן בו הן מתחייבות במצוות, ומכיוון ששנת תשס"ד היתה שנה פשוטה (שנה שיש בה אדר אחד) יחול יום הבת מצוה באדר השני.
בנים שיוולדו השנה בחודש אדר, בין באדר ראשון ובין באדר שני, ייעשו בר מצווה בחודש אדר תשפ"ט, ומכיוון ששנת תשפ"ט תהייה שנה פשוטה, ייעשו כולם בני מצוה בחודש אחד. וכאן קורה דבר מעניין: מי שיוולד השנה בכ"ט באדר ראשון, ייעשה בר מצווה בשנת תשפ"ט בכ"ט באדר, ואילו מי שיוולד יומיים אחרי כן בתחלת אדר שני, יישה בר מצוה בתחילת אדר. ויוצא שמי שנולד קודם יהיה בר מצוה מאוחר יותר.
בנות שתוולדנה השנה בחודש אדר – בין באדר ראשון ובין באדר שני – תהיינה בנות מצווה בחודש אדר שנת תשפ"ח שהיא שנה פשוטה.

יום השנה (יארצייט)
מי שמת אביו או אמו בשנה מעוברת בחודש אדר ראשון, יחול יום השנה – לענין אמירת קדיש, לימוד משניות ועליה לקברו באדר הראשון. ואם יום הפטירה היה באדר שני יחול גם יום השנה באדר השני.
ואם היה יום המיתה בחודש אדר שבשנה פשוטה – למנהג הספרדים יחול יום השנה בשנה מעוברת באדר שני [ולמנהג האשכנזים יש אומרים שיחול באדר הראשון, ונוהגים לנהוג באמירת הקדיש וכו' בשני האדרים].
מי שהלך לעולמו בל' באדר הראשון, שהוא א' דר"ח השני, יחול יום השנה שלו בשנה פשוטה בא' באדר. ואם נפטר בכ"ט באדר ראשון, יהיה יום השנה בכ"ט באדר בשנה הפשוטה.
דיני האבלות הנוהגים י"ב חודש נהוגים גם השנה בתקופה זו, ולא שלושה עשר חודש, והנוהגים להפסיק באמירת קדיש אחרי אחד עשר חודש מפסיקים גם השנה אחר תקופה זו.

שכירות דירה
המשכיר לחברו דירה עד חודש אדר, המשכיר אומר שהוא עד חודש אדר ראשון, והשוכר אומר שהוא עד חודש אדר שני, יש לשאול שאלת חכם.
אם השכיר דירה לחברו לתקופה של שנה, הרי חודש העיבור כלול בזה והדירה ברשותו לתקופה של שלשה עשר חודש. ואם השכיר לו לשנים עשר חודש, הרי הדירה מושכרת לשנים עשר חודש בלבד.

נדרים
מי שנדר נדר שיאסר באכילת דבר מסויים עד תחילת חודש אדר, ולא פירש עד איזו אדר, אינו אסור אלא עד תחילת אדר הראשון (ויש מחמירים עד תחילת אדר השני), וכן כשנדר עד יום מסוים מאדר.
נדר שלא לאכול מאכל מסויים עד סוף אדר, ולא פירש איזה אדר, אסור עד סוף אדר השני.
מי שקרה לו נס בחודש אדר, ונדר נדר לחגוג יום זה מידי שנה בשנה, יחגוג השנה חג זה באדר שני, ויש אומרים באדר ראשון.



  שנה מעוברת מהי?

שנה זו שבה אנו עומדים, שנת תשע"ו, מעוברת היא, ונוסף בה חודש אחד לחודשי השנה, כמו כן הייתה שנת תשע"ד מעוברת, ואף שנת תשע"ט תהיה שנה מעוברת.
מהי שנה מעוברת, ומדוע ישנן שנים, בהן נוסף חודש לחודשי השנה לפי הלוח העברי - התורתי?

לשם הבהרת עניין זה, עלינו להקדים כמה הקדמות:
קביעת השנה היא על פי מאורות השמים, השמש והירח. הלוח הנוצרי הוא על פי השמש, הלוח הערבי על פי הירח, והלוח העברי המחוכם
והא-להי הוא ע"פ השמש והירח כאחת.

ונבאר זאת בפרוטרוט: מדי יום ביומו רואים אנו, כי השמש אינה עומדת במקום אחד, כי אם הולכת ומתקדמת עד ששוקעת, ולמחרת בבוקר היא חוזרת וזורחת. אולם המקום בו זרחה אתמול, איננו המקום בו זרחה היום, ולא המקום בו תזרח מחר, מדוע? שתי תנועות לשמש: התנועה היומית - דהיינו שהיא מקיפה את כדור הארץ במשך יממה אחת (עשרים וארבע שעות), והתנועה השנייה היא התנועה השנתית, דהיינו בימי האביב נמצאת השמש בצד מזרח, ולקראת הקיץ היא פונה לאט לאט צפונה יותר, ובאמצע הקיץ היא חוזרת דרומה ומגיעה בימי הסתיו שוב למזרח השמים, ובימות החורף היא פונה יותר דרומה, וחוזרת חלילה. הזמן בו עושה השמש תנועה זו, דהיינו מהיום בו עמדה השמש במקום מסוים עד שהיא חוזרת שוב לאותו מקום בדיוק, הוא השנה על פי השמש. כל שנה מספר ימיה הוא קבוע - 365.
כשם שיש לשמש שתי תנועות, כך גם ללבנה שתי תנועות: התנועה היומית, המקבילה לתנועה היומית של השמש, והתנועה השנייה - תנועה חודשית, דהיינו תנועה הדומה לתנועה השנתית של השמש, אלא שבעוד השמש עושה זאת בזמן של 365 יום, עושה הירח תנועה זו במשך עשרים ותשעה יום, 12 שעות, ו-793 חלקי 1,080 של שעה.

אם נכפיל את זמן התנועה החודשית של הירח ב-12, נמצא כי הזמן בו עושה הירח שנים עשר סיבובים כאלו הוא 354 ימים, שמונה שעות ו867 חלקים. זוהי שנת לבנה ועל פיה נקבע הלוח של המוסלמים.

לוח השנה העברי שונה הוא מלוחות אלו, מאחר וישנה הלכה המתבארת בספר דברים (טז,א) "שמור את חודש האביב ועשית פסח לה'" מכאן דרשו חז"ל שעל בית הדין הגדול לשמור תמיד כי החודש שחל בו חג הפסח יהיה תמיד בתקופת האביב.

וכיצד שומרים על כך? אם הייתה נקבעת השנה על פי החמה, אין צורך בכל שמירה. מכיוון שתמיד חל חג הפסח בתקופת האביב. אולם בספר בראשית (א,יד) נאמר: "יהי מאורות ברקיע השמים והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים", ומכאן אנו למדים כי לוח השנה חייב להיקבע גם על פי הירח. ואילו היינו קובעים רק על פי הירח, הרי היה קורה שחג הפסח לא יחול תמיד בתקופת האביב, שהרי שנת החמה יתרה על שנת הלבנה באחד עשר יום: ואם יהיו חדשי השנה רק על פי הירח, הרי שחג הפסח היה חל כל שנה באחד עשר יום לפני השנה הקודמת לפי שנת החמה, ולאט לאט היה החג חוזר ומגיע לחורף, וחוזר יותר לסתיו וכו' וכו', וזה סותר את צווי התורה כי חג הפסח צריך לחול בתקופת האביב.

כדי להשוות את חשבון שנת הלבנה לשנת החמה, ולשמור שחג הפסח יחול תמיד בתקופת האביב, נצטוו חברי בית הדין הגדול (שישבו בירושלים בלשכת הגזית שבבית המקדש) להוסיף מדי פעם חודש נוסף לשנה.

ואולם, כיצד מוסיפים? כל כמה שנים נוסף חודש זה? הנה אנו רואים, ששנת תשע"ד הייתה שנה מעוברת, ולאחריה שנה לא מעוברת, ואח"כ שוב שנה מעוברת היא שנת תשע"ו ואחרי שנה זו שתי שנים לא מעוברות, ואחר כך שוב שנה מעוברת היא שנת תשע"ט. מדוע יש לעיתים הפרש של שנתיים ולעיתים הפרש של שנה אחת בלבד?

ובכן, הבה ונעשה את החשבון: ראינו כי במשך שנה אחת, מפגרת הלבנה אחר השמש בכאחד עשר יום, נמצא שבשלוש שנים מצטבר פיגור של כשלושים וארבעה ימים. ואם היינו מוסיפים כל שנה שלישית חודש אחד, לא היה החשבון משתווה, משום שהחודש הנוסף הוא שלושים יום ועדיין חסרים ארבעה ימים.

משום כך אין מוסיפים כל שלש שנים, כי אם לפי סדר אחר. בתקופה של תשע עשרה שנה מוסיפים חודש אחד בשנים הללו: השלישית ,השישית, השמינית, האחת עשרה, הארבע עשרה, השבע עשרה, והתשע עשרה, וסימן ישנו לכך: גו"ח אדז"ט.

לפי סדר זה חישבו חז"ל כי בתקופה של תשע עשרה שנה, שבתוכן שבע שנים מעוברות, משתוות שנים אלו בשוויון מלא לתשע עשרה שנות חמה.

  

 

לוח השמיטה

במדור זה הננו מפרסמים רשימת פירות, ירקות וקטניות שיש עליהם דיני שביעית, ואף שכבר עברה שנת השמיטה נוהגים עדיין דיני שביעית בגידולי הארץ:

פירות
כל הפירות המצויים בשוק אם הם מתוצרת ישראל מותרים באכילה אך יש לנהוג בהם קדושת שביעית ויש המחמירים כדעת ה"חזון איש" שגם אם הם של נוכרים יש בהם קדושה.
להלן רשימת הפירות שיש לנהוג בהם קדושת שביעית: 

• אבוקדו • אגוז פקאן • אגס • אנונה • אפרסמון • אשכולית • גויבה • גודגדן • דובדבן • זית • חבוש • חרוב • לימון • מנדרינה • פומלה • פומלית • קלמנטינה • רימון • שקד • תאנה • תמר • תפוז • תפוח עץ.
 

ירקות 
כל הירקות הנמצאים בשוק מותרים כבר באכילה חוץ מן:
• דלעת • שום 

שאם הם מגידולי ישראל אסורים באכילה.

 

קטניות   
הקטניות דלהלן אם הן מתוצרת ישראל אסורים באכילה (ואם הם מתוצרת גוי מותרים, אבל להנוהגים כה"חזון איש" יש לנהוג בהם קדושת שביעית):
 
• בוטנים• גרעינים שחורים • חיטה ומוצריה (מגידולי הארץ) • חימצה (חומוס) • חילה • עדשים • פול (יבש) • פופקורן • קימל • שומשום • שעורה.

 

 הגידולים ברשימה דלהלן הם מתוצרת חוץ ואין מהם כל דיני שביעית:

אוכמניות • אורז • אפונה יבשה • גרעינים לבנים • זנגביל • חרדל • כוסמת • לוביה (רוביה) • סויה • סוכר • פרג • שיבולת שועל • שעועית יבשה.

כל התאריכים הם על-פי "לוח הזמנים" של "המכון לחקר החקלאות על-פי התורה" 
 

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד
יד לאחים – לא מוותרים על אף יהודי - טל: 03-6154100