הפעל עצור
  • לא מוותרים

לוח החודש - מפעל ההלכה הקיים למעלה מחמישים שנה

   
 
 

יוצא לאור ע"י ארגון פעילים "יד לאחים"
הלכות החודש - ניסן

 

לנוהגים בשיטת מרן המחבר זצ“ל
[ההלכות בתוך סוגרים מרובעים הן כפי דעת הרמ“א וכמנהג האשכנזים]
המולד: ליל שלישי שעה 7 בערב ו-4 דקות ו-10 חלקים.
תחילת זמן קידוש לבנה למנהג ספרד: ליל שלישי אור לח' בניסן.
סוף זמן קידוש לבנה: ליל שני אור לי"ד בניסן. ואם נאנס ולא קידש, יכול לקדש בליל פסח.

 

יום רביעי ט“ז בניסן - א‘ דחול המועד: בחוץ-לארץ היום הוא יום טוב שני של גלויות. בן חו“ל שבא לא“י: אם דעתו להישאר בארץ, נוהג כבני הארץ; ואם דעתו לחזור, חייב לנהוג דיני יום טוב גם ביום שני. ועושה סדר ומתפלל תפלת יום טוב (אך יעשה הכל בצנעה).

ערבית מוצאי יו“ט: אין מאחרים להתפלל תפילת ערבית. הספרדים אומרים לפני ערבית ”הודו לה‘“ (תהלים קז) (וכן בכל לילות חוה“מ), ואומרים ”אתה חוננתנו“.
מתפילה זו פוסקים מלומר ”ברך עלינו“ ואומרים ”ברכנו“. שכח ולא אמר ”ברכנו“: אם נזכר לפני שסיים תפילת העמידה, חוזר ומתחיל מתחילת ”ברכנו“; ואם נזכר לאחר שסיים את התפילה, חוזר לתחילתה. [והאשכנזים מפסיקים לומר ”ותן טל ומטר לברכה“ ואומרים ”ותן ברכה“, ואם טעה ואמר ”טל ומטר“, אפילו נזכר תוך כדי דבור חוזר לתחילת הברכה ; ואם אמר ”ברוך אתה ה‘“, מסיים ”למדני חוקיך“ וחוזר לתחילת הברכה. התחיל ”תקע בשופר“: כל זמן שלא עקר רגליו, חוזר ל“ברך עלינו“; ואם עקר רגליו, חוזר לראש התפילה]. אם מסופק כיצד אמר, הרי עד שלושים יום לאחר מוצאי יו“ט הראשון חוזר לראש התפילה, כי חזקה שאמר כפי שרגיל.
אומרים ”יעלה ויבוא“ (וכן בכל תפלות החג). אם שכח לומר ונזכר לפני שעקר רגליו, חוזר ל“רצה“; ואם עקר רגליו, חוזר לראש התפילה.
אחרי תפילת העמידה אומרים קדיש תתקבל, ומתחילים לספור ספירת העומר, ”עלינו“. הבדלה של מוצאי יום טוב בלא נר ובלא בשמים.


חול-המועד: שחרית: אין מניחים תפילין בחול המועד, ואין אומרים ”מזמור לתודה“ (והמקובלים נוהגים לומר), וב“איזהו מקומן“ אין אומרים ”יהי רצון כאלו הקרבתי תודה“. אחרי חזרת הש“ץ קוראים חצי הלל, ואין מברכין עליו לא בתחילה ולא בסוף [ומנהג האשכנזים לברך]. קדיש תתקבל. ומוציאים ב‘ ספרי תורה: בראשון קוראים שלשה קרואים בפרשת אמור ”שור או כשב“, ואין אומרים חצי קדיש, ובספר-תורה השני קורא רביעי בפרשת פינחס ”והקרבתם“, ואומרים חצי קדיש. ”אשרי“, ”ובא לציון“, ואין אומרים ”למנצח“, ואח“כ מתפללים מוסף של יום טוב. הספרדים שאומרים ביום טוב "את יום טוב מקרא קודש הזה“, אומרים בחוה“מ ”את יום מקרא קדש הזה“.
חייב אדם לכבד חולו של מועד במאכל ובמשתה, ולשמוח בהם בבגדים נאים ומפה מוצעת, ומברכים איש את רעהו בברכת ”מועדים לשמחה“, ולא ינהג בהם מנהג יום חול. ואמרו חכמים ”כל המבזה את המועדות כאילו עובד עבודה זרה“.
אסרה תורה לעשות מלאכה בחול המועד, אולם התורה מסרה דבר זה לחכמים, שקבעו אילו מלאכות אסורות בחול-המועד ואילו מותרות, והפרטים בזה מרובים, לכן יש לשאול לרב בכל דבר - מלאכה מה מותר לעשות ואיך. אולם גם מלאכות שמותר לעשותם ישתדל לעשותם בצנעה. והעושה מלאכה האסורה בחול-המועד הרי הוא בכלל המבזה את המועדות, ועוונו חמור.
תספורת וגילוח אסורים בחוה“מ, וכן אסור לכבס בחוה“מ, אבל בגדי תינוקות-מותר. נטילת ציפורניים מותרת בחוה“מ אם נטלם בערב יו“ט.
שמחת החג: חייב אדם להיות שמח וטוב לב הוא ואשתו ובני ביתו בכל שבעת ימי החג, שנאמר: ”ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך“; קטנים משמחים אותם בממתקים האהובים עליהם, והנשים קונה להם בגדים ותכשיטים לפי יכולתו. ואל יצמצם אדם בהוצאות יום-טוב אלא יכבדו ויענגו, כי מזונותיו והוצאותיו של אדם קצובים לו מראש השנה חוץ מהוצאות שבתות וימים טובים, שאם פיחת - פוחתין לו, ואם הוסיף - מוסיפים לו.
ומצות החג לחלקו חציו ללימוד התורה וחציו לאכילה ושתיה.
ומצוה מיוחדת להאכיל בחג עניים ואביונים, ולדאוג שיהיה להם די מחסורם לשמחת החג.
בכל סעודות חול המועד אומרים בברכת המזון ”יעלה ויבוא“, ואם שכח ונזכר קודם שהתחיל ”הטוב והמטיב“ אומר: ברוך אתה ה‘ א‘ מלך העולם שנתן מועדים לישראל לששון ולשמחה את יום חג המצות הזה - ואינו חותם, ואם נזכר כשהתחיל ”הטוב והמטיב“ אינו חוזר.


יום חמישי י"ז בניסן - ב' דחוה"מ: תפלת שחרית ומוסף כמו ביום א' דחוה"מ. בקריאת התורה קוראים בס"ת הראשון שלשה קרואים בפרשת בא מ"קדש לי" עד סוף הפרשה, ובס"ת השני קוראים לרביעי "והקרבתם".


 

יום שישי י"ח בניסן - ג' דחוה"מ: בקריאת התורה קוראים בס"ת הראשון שלשה קרואים בפרשת משפטים "אם כסף תלוה" עד "בחלב אמו", ובס"ת השני קוראים לרביעי "והקרבתם".
מנחה: של חול, ואומרים "יעלה ויבוא". לאחר מנחה אומרים "מזמור לדוד", "לכה דודי", ויש נוהגים לומר גם "לכו נרננה", ואומרים "מזמור שיר ליום השבת", "ה' מלך", ואין אומרים "במה מדליקין", [ויש מבני אשכנז שאין אומרים את המזמורים "לכה דודי" כלל אלא רק "מזמור שיר ליום השבת"].

 

שבת קודש י"ט בניסן - ד' דחוה"מ: ערבית: כבכל שבת, ומוסיפים "יעלה ויבוא" וסופרים ספירת העומר (ארבעה ימים לעומר).


שחרית: מתפללים שחרית של שבת ומוסיפים "יעלה ויבוא" ואחר שמונה עשרה חצי הלל, קדיש תתקבל [והאשכנזים קוראים שיר השירים, ויש שקוראים מתוך מגילה כשרה ומברך הקורא "על מקרא מגילה" ו"שהחיינו", ומוציא את השומעים] מוציאים שני ספרי תורה, בראשון קוראים שבעה קרואים בפרשת כי תשא מ"ראה אתה אומר אלי" עד "לא תבשל גדי בחלב אימו", ואומרים חצי קדיש, ובשני קוראים למפטיר: "והקרבתם", ואומרים שוב חצי קדיש [והאשכנזים אינם אומרים]. קוראים הפטרת "הייתה עלי יד ה'" (יחזקאל לז) עד "נאם ה'" בברכת ההפטרה מסיים "מקדש השבת" ואינו מזכיר של פסח.

 

מוסף: תפילה של יום טוב ומזכיר של שבת.


מנחה: קוראים בתורה שלשה קרואים בפרשת שמיני, ומתפללים מנחה של שבת ואומרים "יעלה ויבוא", ואין אומרים "צדקתך".

 

יום ראשון כ' בניסן - ה‘ דחוה“מ: ערבית מוצש"ק: בתפילת העמידה אומרים "אתה חוננתנו" ו"יעלה ויבוא". אין אומרים "ויהי נועם" "ואתה קדוש" (ומנהג המקובלים לומר). ספירת העומר (חמישה ימים לעומר). הבדלה של מוצ"ש.

 

שחרית: בקריאת התורה קוראים בס“ת הראשון שלשה קרואים בפרשת בהעלותך "וידבר ה' אל משה במדבר סיני" עד "ולאזרח הארץ", ובס“ת השני קוראים לרביעי ”והקרבתם“.

 

יום שני כ“א בניסן - שביעי של פסח: ערבית: לפני ערבית אומרים הספרדים ”הודו לה‘“ (תהלים קז), ומתפללים תפילה של יום טוב, ספירת העומר (ששה ימים לעומר).
בהדלקת נרות אין מברכים "שהחיינו". קידוש של יום טוב, אין מברכים "שהחיינו", יש הנוהגים להיות ערים כל הלילה, ולומר "שירת הים" ותיקון מיוחד לשביעי של פסח.

 

שחרית: תפילה של יום טוב. אחרי ”יושב בסתר“ אומרים הספרדים ”הודו לה‘“. בברכת ”יוצר“ אומרים "הכל יודוך“ [והאשכנזים אומרים "המאיר לארץ"]. חצי הלל. קדיש תתקבל. מוציאים שני ספרי-תורה [ואומרים י“ג מדות ורבש“ע], בס"ת הראשון קוראים חמשה קרואים בפרשת בשלח, מתחילתה עד ”אני ה‘ רופאך“, ואומרים חצי קדיש, וקוראים בס“ת השני למפטיר ”והקרבתם“, ואומרים שוב

חצי קדיש [והאשכנזים אינם אומרים]. קוראים הפטרת ”וידבר דוד“ (שמואל-ב פרק כב) [והאשכנזים אומרים אחר קריאת התורה הזכרת נשמות ואב הרחמים]. מוסף של יום טוב [ותערב].

 

מנחה: כרגיל ביום טוב.


יום שלישי כ“ב בניסן - אסרו חג: בחוץ לארץ הוא יו“ט שני של גלויות, ובן חו“ל שבא לארץ - דינו כדלעיל ביו“ט ראשון של פסח.

 

 

ערבית מוצאי יו“ט: בתפילת העמידה אומרים ”אתה חוננתנו“. ספירת העומר (שבעה ימים לעומר). הבדלה של מוצאי יום טוב בלא נר ובלא בשמים.
זמן היתר אכילת חמץ - בזמן צאת החג (ראה בטור הראשון).

 

שחרית: אין אומרים ”למנצח“ [ויש מהאשכנזים שאומרים]. נוהגים להרבות באכילה ובשתיה ביום זה.

 

המימונה
כמה מקהילות הספרדים בפרט קהילות ”מרוקו“ נוהגים לחוג את חג ”המימונה“ באסרו חג של פסח.
כמדי שנה הננו להעיר דעת הציבור, כי חג זה יסודתו בקודש ככל מנהגי ישראל, ויש לחגגו בקדושה מתוך שמחה של מצווה ודבר תורה.
לצערנו נפרצה הגדר ובכמה מקומות חוגגים חג זה תוך כדי הוללות ופריצות שאין דוגמתן, יזהר כל איש ירא ה‘ ויתרחק מחגיגות אלו.

 

שבת מברכים
שבת קודש פרשת שמיני - כ“ו בניסן: מפטירים: "ויוסף עוד דוד" (שמואל-ב ו) עד "אל דוד" (ז, יז).
מברכים החודש: ראש חדש אייר יהיה ביום רביעי וביום חמישי, ומולדו: יום רביעי שעה 7 ו48- דקות ו11- חלקים. [ואין אומרים הזכרת נשמות אבל אומרים ”אב הרחמים“].

 

במנחה: אין אומרים ”צדקתך“, ומתחילים ללמוד פרקי אבות פרק א‘.

יום שלישי כ“ט בניסן - ערב ר“ח אייר: אין אומרים תפלת יום כפור קטן ואין מתענים (ויש מהספרדים הנוהגים להתענות).

 

יום רביעי ל‘ בניסן - א‘ דר“ח אייר: מתפללים כרגיל בכל ראש חדש.

 

הלכה למעשה
דיני ספירת העומר
ודינים הנוהגים בימי הספירה


א. מצות עשה מן התורה לספור שבעה שבועות, ממוצאי יום טוב ראשון של פסח עד שבועות (בליל שבועות עצמו אין סופרים). ונשים פטורות ממצווה זו, אבל הרשות בידן לספור, אך אסור להן לברך על הספירה [ולמנהג אשכנז יש הנוהגות לספור בברכה]. מצוותה לכתחילה בעמידה, ואפשר לספור בכל לשון ובלבד שיבין מה שאומר.

 

ב. זמן הספירה מתחיל מיד אחר צאת הכוכבים, ולא יאכל לפני שיספור, ואם ספר לפני צאת הכוכבים אם היה זה לפני שקיעת החמה, לא יצא וחוזר וסופר בברכה, ואם ספר אחר השקיעה (ספירה שלמה,ימים ושבועות) הרי זה ספק אם יצא וחוזר וסופר בלילה בלא ברכה, ועל כן אם שאלו חברו אחר השקיעה כמה צריך למנות היום, יאמר לו אתמול היה כך וכך. (הספרדים שנוהגים להתפלל מבעוד יום, אם הוא כבר אחרי השקיעה יספור עם הצבור בלא ברכה, ויחשוב שאם יזכור לספור בלילה אין הוא מכוון לצאת בזה, ובלילה יברך ויספור).

 

ג. אם לא ספר בתחילת הלילה יספור כל הלילה בברכה, ואם נזכר אחר שעלה עמוד השחר, יספור בלא ברכה, ובשאר הימים סופר עם ברכה. אם לא נזכר עד שעבר כל היום, סופר בשאר הימים בלא ברכה, ונכון שישמע הברכה מאחר שיכוון להוציאו ויענה אמן בכוונה לצאת, ואח“כ יספור. ואם הוא מסופק אם ספר, סופר בשאר הימים בברכה. ויש מהספרדים הנוהגים לחזור ולספור ביום בלי ברכה גם אם ספר בלילה כדין.

 

ד. כיצד סופרים? אחר קדיש תתקבל מברך: ”ברוך אתה ה‘ א‘ מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על ספירת העומר“ ומיד סופר. ביום הראשון אומר: ”היום יום אחד לעומר“ וכן עד היום השביעי, ואז יאמר ”היום שבעה ימים לעומר שהם שבוע אחד“ [והאשכנזים אומרים היום שבעה ימים שהם שבוע אחד לעומר וכן בכל ימי הספירה]. ביום השמיני יאמר: ”היום שמונה ימים לעומר שהם שבוע אחד ויום אחד“, וכן הלאה. (מיום העשרים ואחד והלאה יאמר קודם את היחידות ואח“כ את העשרות, למשל: ”היום אחד ועשרים יום“ ולא יאמר ”היום עשרים ואחד יום“, אך בדיעבד אין

זה מעכב).

 

ה. בימים שסופרים שבועות שלמים כגון ביום השביעי או הארבעה-עשר, אם מנה רק ימים ולא הזכיר שבועות חוזר ומונה בלא ברכה (ואם לא חזר, אין זה מעכב, ומונה בשאר הימים בברכה); ואם הזכיר רק שבועות בלא ימים, חוזר ומונה בברכה. בשאר הימים בין אם הזכיר ימים ולא הזכיר שבועות ובין אם הזכיר שבועות ולא הזכיר ימים (כגון שאמר ביום השמיני היום שבוע אחד ויום אחד) יצא.

 

ו. אם מנה באותיות במקום במספרים, כגון שאמר היום ב‘ ימים במקום ”שני“, חוזר ומונה בלא ברכה. ולכן יש להיזהר בערב ל“ג בעומר אחרי השקיעה, שלא יאמר קודם הספירה ”היום ל“ג בעומר“.

ז. לכתחילה צריך לדעת כמה היום בספירה לפני שיברך, אך אם אינו יודע ובירך על דעת שיסיים כמו שישמע מחברו, ושמע מחברו וסיים כמוהו, יצא.

 

ח. אם בירך וספר בטעות מנין של יום אחר, אם נזכר בתוך כדי דיבור (זמן של אמירת שלש מילים אלו: ”שלום עליך רבי“) סופר כדין והברכה עולה לו, אך אם נזכר אחר כדי דיבור, חוזר וסופר בברכה.

 

ט. בימי הספירה מתו תלמידי רבי עקיבא בשלושים ושלושה ימים, ועל כן נוהגים שאין עושים חתונות עד ל“ג בעומר [והאשכנזים נוהגים שרק בל“ג בעומר עצמו עושים חתונות ואח“כ מפסיקים עד ר“ח סיוון]. ואירוסין מותר לעשות בימים אלו אפילו בסעודה, אך בלא ריקודים ומחולות.

 

י. מאותה סיבה אין מסתפרים מפסח עד יום ל“ד בעומר (י“ט באייר) בבוקר. [ומנהג האשכנזים להסתפר כבר ביום ל“ג בעומר בבוקר. ויש מהאשכנזים שנוהגים להתיר להסתפר עד ר“ח אייר, ומר“ח ועד ל“ג בעומר נוהגים איסור, ובל“ג בעומר מסתפרים, ואח“כ שוב נוהגים שלא להסתפר עד שבועות]. סנדק ומוהל ואבי הנימול מותרים להסתפר. השנה של“ג בעומר חל ביום ראשון, מותר לאשכנזים להסתפר ביום שישי לכבוד שבת.

 

יא. מנהג רבינו האר“י ז“ל שלא להסתפר כלל מפסח עד ערב שבועות.

 

יב. נוהגים שלא לעשות מלאכה כל ימי הספירה משקיעת החמה עד לאחר ספירת העומר.


 


הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד
יד לאחים – לא מוותרים על אף יהודי - טל: 03-6154100