הפעל עצור
  • באנריםהמצביא

אבא, נמשיך בדרכך

אבא, נמשיך בדרכך

אחת הייתה התחושה שליוותה אותנו כל הימים, מאז שאנו זוכרים את עצמנו כילדים.

 

כאבא, לא היה אכפתי וקשוב ממך לבעיות ולצרכים שלנו. מנגד, אתה עצמך היית שקוע בעולמות אחרים. לנגד עיניך לא היו דברים או צרכים פרטיים. המכנה המשותף של הדברים השונים שהעסיקו אותך ללא הרף הסתכם בצמד המילים: כלל ישראל.
 הדבר הזה בא לידי ביטוי גם בעובדה בסיסית ומדהימה ביותר. מעולם, במשך למעלה משישים שנות התייצבותך בראשות ארגון הפעילים יד לאחים, לא הסכמת ליטול ולו פרוטה אחת של משכורת. מהיום הראשון לפעילות עד יומך האחרון עבדת, פעלת והפעלת, לילות כימים, בהתנדבות מלאה. והאמת: אי לקיחת המשכורת לא הייתה בגדר של 'חידוש' אצלך. זה היה טבעי לגמרי. שהרי 'הפעילות' ביד לאחים הייתה החיים האמיתיים שלך. אדם אינו לוקח משכורת בשביל לחיות!
כשהיינו שואלים אותך: אבא, מניין אתה שואב את הכוחות לעמוד בפרץ כסלע איתן, מי מעניק לך את החוסן הנפשי להתייצב בכל עשרות המערכות שאתה לוחם בהן מידי יום עשרות בשנים.
ענית לנו באמונת אומן יצוקה.


"אבי זכרונו לברכה", אמרת בהתרגשות על סבא, הרה"ח ר' ישראל לייב ז"ל, "היה איש של מסירות נפש. תחת אימי השלטון הקומוניסטי הקים במחתרת ישיבות ותלמודי תורה ואף ישב בכלא בשל כך. כך חינכו אותי".


מדהים היה להיווכח, אבא, כי בכל ימיך בעסקנות, בה היית שרוי עד צוואר - לא מש ספר התורה ממך. המראה הזה, שחזר על עצמו מדי יום ביומו, לא ימוש מעינינו לעד. אתה שב הביתה מיום מפרך של נסיעות עד קצה הארץ, להציל עוד נשמה אבודה, לפתוח עוד נקודה של חינוך יהודי, להיאבק כנגד עוד פרצה חמורה. ואז – מדי ערב, ומדי לילה, אתה יושב עם עצמך ללימוד, עד השעות הקטנות של הלילה.


זכינו להתחקות אחר הלימוד המופלא הזה שלך ולגלות כי לא היה זה לימוד של 'קביעת עתים' גרידא אלא לימוד של בחור ישיבה. עם כל הזמן והסבלנות, עם חדירה לעומקה של סוגיה.


לא רק אז. לכל מקום שאליו כיתתת את רגליך, בכל מקום בו שהית, לרבות חדרך במשרדי הפעילים, תמיד היה עמך ספר לימוד בו היית שקוע. תדיר היית ער לעובדת היותך רב בישראל, תפקיד אותו נשאת בעיר רמת גן באחריות מלאה בו זמנית. כותל הסלון בביתך-ביתנו, העמוס באלפי ספרי לימוד בכל מקצועות התורה, שהשימוש הנמרץ שלך בהם ניכר בהם ובדפיהם, מעיד כאלף עדים על כך.


בכל צעד ושעל בפעילותך שלא ידעה רגע דל, פיעמה בך אמונה איתנה שאותה הקרנת לכל הסובב אותך. זכור לא נשכח את אותה שעת בין ערביים, בעוד השמש השוקעת פילסה דרכה בין הבניינים לעבר חלונות קומת הקרקע של המשרדים הראשיים של יד לאחים.


אלומת אור אחרון של יום שלישי בשבוע הבליחה בחדרך, שעה ששני בני זוג עמדו בפתח חדרך. סגרת את הספר שהיה תמיד עמך כלחם חוק וביקשת לשאול מה בפיהם. "אחותה של אשתי", שח הבעל, "מתגוררת עם ארבעת ילדיה בשומרון, בעומק שטחי הרשות הפלסטינית. היא במצב לא טוב ומתחננת שיחלצו אותה. מחר, בשעה שש לפנות בוקר, יש הזדמנות חד פעמית לחלץ אותה ואת הילדים. האב הערבי אמור לצאת מהבית ולהשאיר את האם והילדים לבד. יש לנו חשש כבד וכל הסימנים מעידים על כך שהוא עומד להוציא את האישה והילדים לירדן ואז כבר לא נוכל לעשות מאומה", סיים האיש.


באותם רגעים מתוחים, ביקשת לדעת שמות מדויקים ומיקום מדויק והפטרת בביטחון גמור: "מחר בעזרת ה' בשעה שש בבוקר, יהיו שתי מכוניות בתוך הכפר".


בני הזוג יצאו לדרכם ומבצע החילוץ החל להתגלגל. בשרשרת של ניסים מדהימים, חולצו האם וארבעת הילדים, בשעה היעודה למחרת לפנות בוקר.


התנאים לא היו פשוטים כלל ועיקר: הדרך של ניידות החילוץ של יד לאחים הייתה כרוכה בחציית שלושה מחסומים של הרשות הפלסטינית. כמו לא היה די בכך, באותו כפר שממנו חולצו האם והילדים התקיים באותו יום כינוס של המשטרה הפלסטינית והכפר ומבואותיו שרצו שוטרים וקצינים פלסטיניים. ניידות החילוץ כמו האם והילדים היו כרואים ואינם נראים שעה שחולצו בעור שיניהם והובאו למקום מבטחים.


כתום המבצע המוצלח והמרגש, הרהבנו עוז ושאלנו אותך: אבא, מניין יכולת לקבוע, לפני 12 שעות בלבד, כשאמרת בביטחון גמור כי "המכוניות יהיו במקום בשש בבוקר". איך יכולת לומר זאת ללא שמץ של פקפוק?


התשובה שיצאה מפיך הייתה בוטחת ונחושה: "ברור היה לי שאנו מתפללים לנס. נס קטן ונס גדול – שווים לפני הקדוש ברוך הוא!".


רבים היו שואלים אותך, אבא, באיזה תחום מתמקדת פעילות יד לאחים? הייתה לך על כך תשובה ברורה: "בכל דבר של עם ישראל שהוא בבחינת 'מת מצווה', שאין מי שמטפל בו וער לנחיצותו החיונית".


אמרת ועשית: בשנים הראשונות נרתמת ורתמת את כל הפעילים להצלת עולי תימן, לימים קידמת את פני עולי עיראק, פרס, גרוזיה, הקרפטים ורוסיה. במקביל התייצבת בעוז ותעצומות נפש נגד המיסיון על זרועותיו וכיתותיו ובה בעת ניהלת מערכה אדירה ומסועפת לרישום ילדי ישראל למוסדות ברוח היהדות. לא היה כמעט תחום משמעותי בכל מערכות אלו ובעוד רבות אחרות שבהן לא נטלת חלק בראש.


עד ימיך האחרונים ניהלת קרב נחוש למען המשימה שהייתה חשובה מאין כמותה בעיניך: תיקון חוק המיסיון. פנית שוב ושוב לכל גורם אפשרי, התרעת באוזני גדולי ישראל כמו בפני נציגי הציבור באשר הם. הרעשת עולמות במטרה להוציא את הציבור משלוותו לנוכח התפשטותו המדאיגה של המיסיון.


בהיותך על ערש דווי, ימים אחדים לפני שנשמתך הגדולה עלתה בסערה השמימה, ניסחת במו ידיך קריאה נפשית כואבת אותה ביקשת לפרסם בראש חוצות, לתיקון חוק המיסיון ולפעולה אישית של כל יחיד לביעור הנגע הנורא מכרם בית ישראל.

אבא,
הדוגמה המוחשית והבוהקת שהקרנת כלפינו בכל הווייתך, ניצבת חיה לנגד עינינו, בימים אלו כשאנו הולכים באורחותיך וממשיכים במורשת שהנחלת לנו, מורשת הערבות האישית לגורלו של כל יהודי באשר הוא.
האמונה הלוהטת שלך בבורא עולם ומנהיגו, הנחישות שלך שלא ידעה פשרה, הכוח הגדול שבו פעלת והפעלת, העוצמה שהייתה חדורה בכל הגה שיצא מפיך - כל אלו משמשים לנו מצפן ומאירים לנו את הדרך.
אבא, אנו מבטיחים לך, נשתדל מעל ומעבר לכוחותינו, נעשה הכול על מנת להמשיך בדרכך, לגרום לך נחת רוח ולקרב את עם ישראל אל אבינו שבשמים.

הרב ישראל ליפשיץ,     הרב שמואל ליפשיץ

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד
יד לאחים – לא מוותרים על אף יהודי - טל: 03-6154100